במדבר יא, כ

עד חדש ימים. זו בכשרים שמתמצין על מטותיהן ואחר כך נשמתן יוצאה, וברשעים הוא אומר הבשר עודנו בין שניהם, כך היא שנויה בספרי, אבל במכילתא שנויה חלוף הרשעים אוכלין ומצטערין שלשים יום והכשרים הבשר עודנו בין שניהם:

עד אשר יצא מאפכם. כתרגומו דתקוצון ביה, יהא דומה לכם כאלו אכלתם ממנו יותר מדאי עד שיוצא ונגעל לחוץ דרך האף:

והיה לכם לזרא. שתהיו מרחקין אותו יותר ממה שקרבתם ובדברי רבי משה הדרשן ראיתי שיש לשון שקורין לחרב זרא:

את ה' אשר בקרבכם. אם לא שנטעתי שכינתי ביניכם, לא גבה לבבכם לכנס לכל הדברים הללו:

עַד יְרַח יוֹמִין עַד דִי תְקוּצוּן בֵּהּ וִיהֵי לְכוֹן לְתַקְלָא חֲלַף דְקַצְתּוּן יָת מֵימְרָא דַיְיָ דִשְׁכִנְתֵּהּ שַׁרְיַת בֵּינֵיכוֹן וּבְכִיתוּן קֳדָמוֹהִי לְמֵימַר לְמָא דְנַן נְפַקְנָא מִמִצְרָיִם

עַד יֶרַח יוֹמִין עַד דְתִפּוֹק סַרְיוּתָא מִנְחִירֵיכוֹן וְתֶהֱוֵי לְכוֹן לְרִיחוּק חוֹלַף דְקַצְתּוּן בְּמֵימְרָא דַיְיָ דְאִיקַר שְׁכִינְתֵּיהּ שַׁרְיָא בֵּינֵיכוֹן וּבְכִיתוּן קֳדָמוֹי לְמֵימָר לְמָא דְנַן נַפְקָנָא מִמִצְרָיִם

חדש ימים. פירשתיו שישוב ערך הלבנה באורה כאשר היתה וכן שנתים ימים:

וטעם מאפכם. כי הריח באף ויצא הריח ממנ' ולא ימצא:

לזרא. באל"ף תחת ה"א כמו קראן לי מרא כי אותיות אהו"י מתחלפין וטעם לזרא. הוא דבר זר נתעב לתולדת שלא הרגיל אדם בו:

עד אשר יצא מאפכם - כתרגומו.

למה זה יצאנו ממצרים - שאמרתם: זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים - ולפי שאתם כפויי טובה תלקו. ואלו הייתם מתאוים בשר ולא נתרעמתם על יציאת מצרים לא הייתם לוקים כל כך, כמו בשאר תלונות שיש מהם שלא לקו.

והיה לכם לזרא. שתאכלו ממנו עד שיוליד בכם מותר מחליא כמו שהעיד באמרו ובחורי ישראל הכריע:

למה זה יצאנו ממצרים. שהיו לנו שם מיני מאכל רבים לא מן בלבד:

לזרא באל"ף שמצאו בו כל מיני טעמים חוץ מאחד והוא טעמו של לויתן (כי עי [ן לא ראתה וגול). לזרא בגי' לחלי מעים:

עד חדש ימים עד ולא עד בכלל כלומר כ״ט ימים והוו להו עשרים ותרין בסיון כדאיתא במסכת תענית.

והיה לכם לזרא אלף במקום ה״א דוגמא קראן לי מרא, ופי׳ לזרא להסיג כמו נזורו אחור זרה הלאה כלומר תאכלו מאיתו בשר וסופו יהיה לכם רע ונתעב עד שתסיגוהו ותרחיקוהו מכם.

לאמר. למה זה יצאנו ממצרים ושאמרתם זכרנו את הדגה וגו'.

עד אשר יצא מאפכם. כמו חרדל חזק על אשר שאלתם טיבול של קיהוי כמו שומים ובצלים:

כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם. שאמרתם כי טוב לנו במצרים אילו לא הייתה לכם שום טובה אלא שכינה ביניכם דיי:

יען כי מאסתם את ה׳ אשר בקרבכם. כבוד גלוי שכינה שבקרבכם. שהרי בהיותכם במצרים לא הי׳ לכם העונש הנעלה הלז. וכאשר אתם אומרים כי טוב לנו במצרים שהי׳ לנו בשר. הראיתם לדעת שתענוג מאכל בשר יקר לכם מתענוג גלוי שכינה. ואין בזיון ומאוס גדול מזה:

למה זה יצאנו ממצרים. עוד היו בהם אומרים דשטות הי׳ ממנו שיצאו ממצרים ושמענו לדבר משה. וא״כ היו תוהים על הטוב והישר שעשו ודומים כאלו לא רצו לצאת כדאי׳ במס׳ קידושין ספ״א בתוהה על הראשונות והרי מי שלא יצא באמת מת בימי החושך כידוע. ע״כ גם אתם תספו:

כ שמתמצין פירוש שחולין:

ל שתמאסו בו שיהא דומה לכם כו':

מ וזרא הוא לשון מפזר ומבדר כמו הנה הוא זורה דאל"ף מתחלף בה"א כלומר שיזורו אותו מפיהם ואפס כלומר שלא ירצו אפי' להביט בו שירחקוהו לגמרי יותר ממה שהיו מקרבים אותו תחלה:

נ דאם לא כן בקרבכם למה לי: