במדבר יא, טו

ואם ככה את עשה לי. תשש כחו של משה כנקבה כשהראהו הקדוש ברוך הוא הפרענות שהוא עתיד להביא עליהם על זאת אמר לפניו, אם כן הרגני תחלה:

ואל אראה ברעתי. ברעתם היה לו לכתוב, אלא שכנה הכתוב וזה אחד מתקוני סופרים בתורה לכנוי ולתקון הלשון:

וְאִם כְּדֵין אַתְּ עָבֵד לִי קְטָלְנִי כְעַן קְטוֹל אִם אַשְׁכָּחִית רַחֲמִין קֳדָמָךְ וְלָא אֶחֱזֵי בְּבִישְׁתִּי

וְאִין כִּדְנַן אַנְתְּ עָבִיד לִי דְתִשְׁבּוֹק כָּל טַרְחֵיהוֹן עָלַי קְטוֹלְנִי כְּדוֹן בְּמִיתוּתָא דְנַיְיחִין בָּהּ צַדִיקַיָיא אִין אַשְׁכָּחִית רַחֲמִין קֳדָמָךְ וְלָא אֶחֱמֵי בְּבִישׁוּתִי

וְלָא אֵיחֲמֵי בְּבִישַׁתְהוֹן דְעַמָךְ:

וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי – תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כִּנְקֵבָה, שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פֻּרְעָנוּת שֶׁהוּא עָתִיד לְהָבִיא עֲלֵיהֶם. עַל זֹאת אָמַר לְפָנָיו: אִם כֵּן הָרְגֵנִי נָא הָרוֹג, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר י״א:ט״ו). וְלֹא הֲבִינוֹתִי זֶה, שֶׁכִּנּוּי "אַתְּ" כְּלַפֵּי מַעְלָה הוּא. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט מִנְהַג הַלָּשׁוֹן הוּא גַּם בְּזָכָר ״אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ״ (יחזקאל כח יד). וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, אִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי - בְּמִדַּת הַדִּין יְדַבֵּר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״וַיִּחַר אַף ה' מְאֹד״ (במדבר י״א:י׳). וְכֵן ״וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ״ (דברים ה כד) - כִּנּוּי לָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה שֶׁתְּדַבֵּר דִּבְרֵי הַשֵּׁם אֵלֵינוּ, וְשָׁמַעְנוּ מִפִּיךָ וְעָשִׂינוּ. וְכֵן ״אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח״ - בַּכְּרוּב הַשֵּׁנִי יִרְמֹז, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין:

וְטַעַם הָרְגֵנִי נָא הָרֹג, שֶׁתִּשְׁלַח עָלַי הוֹרְגִים בַּחֶרֶב, כִּי טוֹב מוֹתִי אֲפִלּוּ בְּחֶרֶב אָדָם מֵחַיַּי בַּצַּעַר הַזֶּה. וְיִתָּכֵן שֶׁהוּא כְּמוֹ הֲמִיתֵנִי, וְכֵן ״וְאַנְשֵׁיהֶם יִהְיוּ הֲרוּגֵי מָוֶת, בַּחוּרֵיהֶם מֻכֵּי חֶרֶב בַּמִּלְחָמָה״ (ירמיהו יח כא), וְכֵן ״וּפְחִי בַהֲרוּגִים הָאֵלֶּה״ (יחזקאל לז ט):

את. לשון זכר ונקבה כמו לך גם בך ועמך ואתך ואתה לשון זכר לבדו:

הרגני. כמו המיתני זה עשה לי בצדקתך ובעבור פיוסי וזה טעם ואם מצאתי חן בעיניך:

ואל אראה. עוד ברעה שאני בה ואין צורך לתקון הסופרים:

ואם ככה את עושה לי. ואם אתה השלם נמנע משלמות ההנהגה הראויה ממך ותנהיגם ככה באופן חסר כהנהגת הנקבה בשבילי ולכבודי ולא תשתף אחרים עמי כדי שלא לפגום כבודי:

הרגני נא הרוג אם מצאתי חן בעיניך. כדי שתוכל למנות אחרים שעל ידם תהיה הנהגת העם שלמה, כמו שאמרו ז"ל (שבת פ' במה בהמה) על שמואל שמת קודם ימיו כדי שתעמוד מלכות בית דוד:

ואל אראה ברעתי. ברעת חסרון ההנהגה המסובבת בגללי כי זה יהיה קשה עלי מן המות:

ואל אראה ברעתי. כי טוב לי למות מיד ולא להיותי מתנונה והולך בידם:

ואם ככה את עשה לי. מלת את כנוי למדת הדין, וכן הזכיר ויחר אף ה' מאד, והוא כמו (דברים ה׳:כ״ד) ואת תדבר אלינו, וכן (יחזקאל כ״ח:י״ד) את כרוב ממשח הסוכך, שהוא כנוי אל הכרוב השני הנקרא כבוד כי שני הכרובים הם כבוד ותפארת, וכמו שבארתי בסדר ויקחו לי תרומה. כי בספר תורה שאינו מנוקד יוכל האדם לקרוא ואם ככה את עושה לי, בקמ"ץ תחת השי"ן, כי האותיות כשאינן מנוקדות סובלות כמה כוונות ומתחלקות לכמה ניצוצות, ומפני זה נצטוינו שלא לנקוד ספר תורה כי משמעות כל מלה ומלה לפי הנקוד ואין משמעותה עם הנקוד כי אם ענין אחד, ובלתי נקוד יוכל האדם להבין בה כמה ענינים נפלאים רבים ונכבדים והבן זה, תצטרך אותו בהרבה מקומות, כגון (בראשית כ״ב:י״ב) עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, שיכול האדם לקרוא עתה יSעתי בחיר"ק תחת היו"ד והדל"ת בדגש, מלשון (איוב ל״ח:י״ב) ידעת השחר מקומו, ובאורו עתה הודעתי בעולם במצוה זו שצויתיך ועמדת עליה כי ירא אלהים אתה, וכן (שמות ב׳:ה׳) ותשלח את אמתה ותקחה, שהוא לשון שפחה, ואנו יכולים לקרוא אמתה, מלשון (דברים ג׳:י״א) באמת איש, וכן הבינו אותה רז"ל במדרש שאמרו אשתרבובי אשתרבב, ורבים זולתם.

הרגני נא הרוג. יתכן לומר כי הכפל ירמוז אל הראשונה, כלומר תהיה עתה הריגתי על ידך לא על ידי בשר ודם, כי היה מפחד פן יהרגוהו ישראל.

ובמדרש הרגני נא הרוג, אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע הרוג את ההרוג, אם אדבר לישראל יהיו הורגין אותי, ואם לא אעשה שליחותך אתחייב הריגה לפיכך בין כך ובין כך הרוג אני, הרוג את ההרוג.

ואם ככה את עשה לי פירש״י תשש כחו של משה כנקבה. פירוש שרוי בצער ובכעס היה ולא היה יכול לגמור הדבר ולומר אתה ואמר את כאדם המתאנח שבתחלת אנחתו אינו יכול לגמור נשימתו. וי״א תיבת את, לך, בך, אתך, לשון זכר ולשון נקבה.

ואל אראה ברעתי אל אראה עוד ברעה שאני בה.

ואם ככה את עושה. פירש"י תשש כחו כנקבה פי' לפי' כאשר הנקבה קצרת רוח ולפעמים מתוך התשות כח אינה יכולה לגמור דיבורה כך אירע למר"עה שהיל"ל אתה ומתוך תשות הכח שהיה בו לא היה יכול לגמור דיבורו לו' אתה:

ואל אראה ברעתי. כי מוטב לי למות בידך ולא להיות מתנווה והולך בידם:

ואם ככה את עושה לי אז"ל תשש כחו של משה כנקבה יש להקשות את כנוי לשי"ת. התשובה שהיה ראוי שיאמר אתה ולפי שתשש כחו לא היה לו יכולת לסיים ולומר אתה ואמר את. ואיפשר לפרש שכשהנשפע אינו מוכן לקבל השפע המשפיע אינו משפיע וא"כ כשתשש כחו של משה שהוא הנשפע נראה כאלו תשש כח המשפיע:

ואם ככה את עשה לי וגו׳. פרוש, חש כי יאמר ה׳ אליו לשאת בעל כרחו, הגם שלא יוכל, על מנת כן יעבד ה׳ עד יציאת נשמה, דכתיב (דברים ו:ה) ״בכל נפשך״. לזה אמר ואם וגו׳ הרגני נא, פרוש, עתה מסר נפשו ולא ישא עוד המשא לבדו. ונתן הטעם ואל אראה ברעתי, פרוש, דבר הגורם רע לנפש שעליו יקפידו הצדיקים. והרעה אשר עליה צעק לבו היא שאם יהרגוהו ישראל יתחיבו כליה ונמצא שגרמו לו להענישם. גם לזה יחשב תחלואי הנפש, על דרך מאמר (משלי יז:כו) ״גם ענוש לצדיק״ וגו׳.

וכפל לומר הרגני נא הרג, לומר שהרוג הוא אם לא יהרגהו ה׳, כי ודאי שיהרגוהו ישראל, ואם כן כשה׳ הורג אותו אינו הורג אלא אדם הרוג, גברא קטילא קטיל, ותיבת ״הרוג״ נדרשת בנקוד שורוק. ורז״ל אמרו (ילקוט במדבר תשל״ה; מדרש תהלים כג) וזה לשונם: אם לא אתן הם הורגים אותי, ואם אדבר כנגדך אתה הורגני. והכתוב יכוין לכל הדרכים.

ואם ככה את עושה לי. פירש"י שתשש כחו של משה כנקיבה, ורבים כאשר ראו כן תמהו על פירוש זה וכי מפני שתשש כחו של משה כנקיבה אמר לשון את כלפי מעלה ואני אומר שלא קשה מידי לפי שארז"ל (יל"ש האזינו תתקמה) שהצדיקים מוסיפין כח בגבורה של מעלה שנאמר (במדבר יד יז) ועתה יגדל נא כח ה', והרשעים מתישין כחו שנאמר (דברים לב יח) צור ילדך תשי. וביאור הענין הוא שמצד הפסקת השפע ע"י מעשה הרשעים נראה כאילו יש תשות כח כביכול. וכאן ע"י שנתרשלו ידי האוהב ותש כחו כנקיבה לא היה בו כח להוסיף כח בגבורה של מעלה ע"כ אמר לשון את כלפי מעלה להורות שהא בהא תליא וזה פירוש יקר.

וקרוב לשמוע שקאי על מ"ש כאשר ישא האומן, ולא אמר אומנת פירש מהרי"א שאתה עושה לי כאומן זכר הנושא את היונק שאין לו דדים להניק הילד כשבוכה כך אין בידי למלאות שאלתם, וע"ז נאמר ואם ככה את עושה לי כי דמיון זה של נקיבה מצוי בך כביכול כי בידך לרוות צמאם ואתה הורה גבר ואיך תטיל עלי דמיון הנקיבה ואני זכר שאין לו דדים להניק ודמיון את כלפי מעלה אינו תשות כח חלילה אלא מורה על היכולת כנקיבה שיש לה דדים להניק.

ואם ככה את עשה לי. אם כמו שאתה מצמצם בצרכיהם. שאין להם תאות נפשם. כך אתה מצמצם בכחי שאין אתה מחזק לבבי לסבול עד שאני מרגיש כבדות המשא. והיינו שאמר בלשון את. בלשון נקבה. כמו המקבל שיש לו גבול כמה שנותנים לו. כך הקב״ה התנהג בשפע נתינתו לישראל בצמצום צרכיהם. ולא כתאות לבבם. ע״ז אמר משה אם ככה את מתנהג עמדי לצמצם כח הנהגתי שאיני יכול לסבול משא העם הזה:

הרגני נא הרוג. בהיותי בעצם בריאותי כעין הרג שאינו מחמת חולי. וזה מה שאמצא חן בעיניך. שלא יהי׳ לי כאב לב ויגון:

ואל אראה ברעתי. שהמת מתוך כאב לב. צרתו כפולה שהרי רואה כמה ימים לפני מותו שימות בקרב הימים. כך אם לא תהרגני הלא אמות מצער ויגון ועוד אראה ברעתי ע״כ טוב לי למות בעוצם בריאותי (ואח״כ מצאתי זה הפי׳ בס׳ פענח רזי):

ואם ככה ר"ל ואם תאמר כי תשפיל מדרגתי שארד ממדרגה הגבוהה שאני עומד בה קרוב אל השמים והאלהות והרוחניות, להיות קרוב אל הארץ והחומריית עד שיהיה ביכלתי להשפיע להם מזון גשמי, ע"ז משיב ואם ככה את עושה לי להורידני ממדרגתי העליונה עד שאוכל להשפיע בשר, הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי אני בוחר יותר במות משארד ממדרגת הקדושה והרוחניית אל עמק עכור החומריית שזה לי רעה גדולה מאד:

ד דהכי פירושו של קרא ואם ככה ר"ל שעתיד אתה לעשות כן לישראל את עושה לי ר"ל כנקבה עשית לי כלומר דאת אומרים לנוכח לנקבה כמו שאומרים אתה לזכר והטעם מוכיח שיש פסיק בין ככה לאת דאין לומר דקאי על לא אוכל וגו' כי אין הצער של התלונה גורם כל כך רעה שיאמר הרגני נא הרוג אלא בשביל הפורענות שהוא עתיד להביא על ישראל אמר זה:

ה ר"ל כדרך סופרים כשכותבין ספרים מגיהין אותן דרך כתיבתן כך צוהו הקדוש ברוך הוא למשה כשכתב התורה לתקן הלשון: