במדבר יא, יג

מְנַן לִי בִּשְׂרָא לְמִיתַּן לְכָל עַמָא הָדֵין אֲרֵי בָּכַן עֲלַי לְמֵימַר הַב לָנָא בִשְׂרָא וְנֵיכוּל

מִינָן לִי בִּשְרָא לְמִתַּן לְכָל עַמָא הָדֵין אֲרוּם בָּכַן עָלַי לְמֵימָר הַב לָנָא בִּשְרָא וְנֵיכוּל

מאין. במ"ם שם מקום ובלא מ"ם כמו לא ונמצא מלת הן אתם מאין:

מאין לי בשר. הנה אין ספק אצלם שאין לי בשר לתת להם ואם כן כשהם בוכים עלי ואומרים תנה לנו בשר כאילו יש לאל ידי ושעל ידי בכיתם אעשה רצונם אין זה אלא לנסות אם הנהגתי במצותך ומה אשיג מאתך בעדם:

תנה לנו בשר. שלא כהוגן שאלו שהרי המן היה מתהפך להם לאותו טעם שהיו שואלים שנא' ויתן להם שאלתם בשר שור ובהמה כבר היה להם שנא' וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר וא"ת אכלום במדבר הרי נאמר ומקנה רב וכו' מכאן אמר ר' שמואל לא נתאוו אלא לעריות שנא' וימטר עליהם כעפר שאר ואין שאר אלא עריות שנא' איש אל כל שאר בשרו. הרי שבקשו להתיר עריות וכן הוא אומר בוכה למשפחותיו על עסקי משפחותיו ולכך אמר ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע באותה שעה אמר משה להקב"ה לשעבר היה אתי מי שישא ויתן במשאם שהיו שבעים זקנים שנתמנו מהר סיני שנא' ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ועכשיו אני לבדי שנא' לא אוכל לבדי לשאת והיכן היו אותן שבעים זקנים אלא שמתו במתאוננים שנא' והאספסף אשר בקרבו פליגי בה ר' שמן בן אבא ור' שמעון בן מנסיא חד אמ' אספסוף זה ערב רב וחד אמר אלו שבעים זקנים שנאמר בהם אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וכתיב שם ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה ודרשי' בקצינים שבמחנה אלו הסנהדרין וראויין היו לשריפה עם נדב ואביהוא משעת מתן תורה שנא' ויחזו את האלהים ונא' ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו וכו' וכמו שתרגם ואל רברבי בני ישראל לא הוה נזקא מכלל שהיו ראוין לנזק להשלחת יד אלא שלא רצה הקב"ה לערבב שמחת התורה והמתין לנדב ואביהוא עד שמיני למלואים כדפירש"י לעיל ולזקנים עד כאן וכן כתיב בתהלים ותבער אש בעדתם ואין עדה אלא סנהדרין שנא' ואם מעיני העדה:

כי יבכו עלי לאמר היה ראוי שיאמר כי בכו והתשובה שלא בכו עליו אלא איש לפתח אהלו לזה אמר אע"פ שלא בכו עלי אני יודע שזה הבכי עלי יבוא שיבואו לבכות לפני שכן דרכם ולפי שמרע"ה צוה לו הקב"ה שיאמר להם התקדשו למחר ואכלתם בשר והיה לכם לזרא שהוא סכין וישראל יתרעמו על משה לאמר אנו לא בכינו לפניך למה אתה בא אלינו בבשורה רעה לזה אמר כי בכיתם באזני ה' כלומר אמת שלא בכיתם לפני אבל בכיתם באזני ה' והקב"ה שלחני לומר לכם כן:

מאין לי בשר וגו׳. הוא המענה שאינו אף כאומנת שיש לה שדים להפיס דעת התינוק:

מאין לי בשר עתה הוסיף טענה שמה שגם אם היה מוטל עלי לפרנסם מאין לי בשר לתת לכל העם הזה הלא אני לפי מדרגתי הרוחנית אי אפשר כלל שאשפיע להם בשר שהוא מזון גשמי שבזה ארד ממדרגתי כמו בבן המלך הנ"ל אם היה מתעסק בעבודת האדמה. ואם תרצה למלאות שאלתם בבשר בהכרח לבחור מנהיג אחר תחתי אשר ינהגם בענין הטבעי ולפי שפלת מדרגתו יהיה בכחו להשפיע להם בשר, ומה זאת כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר ונאכלה שזה אין בכחי, ועל אופן זה שאשפיע להם מזון גשמי לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם כי באופן זה צריך לבחור עוד מנהיג שיהיה שפל ממני במדרגה והוא יוכל להשפיע בשר: