המילה "תְּרוּעָה" בתורה

המילה "תרועה" בתורה פירושה קול קריאה או תקיעה בשופר או בחצוצרות, קול של התעוררות ושמחה, והיא מופיעה לראשונה בפרשת המועדים (ויקרא כג, כד) ובסך הכול 8 פעמים בתורה.

המשמעות הפשוטה

תרועה היא קול שמשמיעים בשופר או בחצוצרה, וגם קול קריאה של עם.

זכרון תרועה

ההופעה הראשונה היא בחודש השביעי: «דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא־קֹדֶשׁ» (ויקרא כג, כד). ובספר במדבר הוא נקרא "יום תרועה".

שופר תרועה ביובל

גם היובל נפתח בתרועה: «וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל־אַרְצְכֶם» (ויקרא כה, ט).

תרועה למסעות

במדבר החצוצרות מורות למחנות מתי לנסוע: «וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה» (במדבר י, ה). וחצוצרות התרועה נלקחות גם אל המלחמה.

ותרועת מלך בו

בלעם אומר על ישראל: «לֹא־הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא־רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ» (במדבר כג, כא). כאן התרועה היא קול של שמחה ושל כבוד מלך.

צורות ומילים מאותה משפחה

בתורה מופיעות הצורות תרועה, ותרועת והתרועה. מאותה משפחה באה המילה רוע.

מבט מן הפסוקים

מן הפסוקים עולה שהתרועה מלווה רגעים של התחלה: חודש חדש, שנת יובל ומסע חדש. היא קול שמעורר ומכריז, ובדברי בלעם היא מבטאת את נוכחות ה׳ בתוך העם.

מאת מערכת האתר.