במדבר א, נג

ולא יהיה קצף. אם תעשה כמצותי לא יהיה קצף, ואם לאו שיכנסו זרים בעבודתם זו יהיה קצף, כמו שמצינו במעשה קרח (במדבר יז, יא) כי יצא הקצף וגו':

וְלֵוָאֵי יִשְׁרוּן סְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁכְּנָא דְסַהַדוּתָא וְלָא יְהֵי רוּגְזָא עַל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִטְרוּן לֵוָאֵי יָת מַטְרַת מַשְׁכְּנָא דְסַהֲדוּתָא

וְלֵיוָאֵי יִשְׁרוּן חֲזוֹר חֲזוֹר לְמַשְׁכְּנָא דְסַהֲדוּתָא וְלָא יְהֵי רוּגְזָא עַל כְּנִישְׁתָּא דִבְנֵי יִשְרָאֵל וְיִטְרוּן לֵיוָאֵי יַת מַטְרַת מַשְׁכְּנָא דְסַהֲדוּתָא

וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדוּת וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף – אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר זֶה בַּמִּשְׁכָּן בִּהְיוֹתוֹ בֵּין הַדְּגָלִים בַּמִּדְבָּר, הוּא מִצְוָה לְדוֹרוֹת גַּם בַּמִּקְדָּשׁ, כִּי מִכָּאן תִּקְּנוּ הַמִּשְׁמָרוֹת. וְטַעַם ״וְשָׁמְרוּ הַלְוִיִּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן הָעֵדוּת״ - שֶׁיִּשְׁמְרוּ אוֹתוֹ בַּלַּיְלָה וְיֵלְכוּ סָבִיב הַמִּשְׁכָּן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ספרי קרח קט״ז): הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים מִבִּפְנִים וְהַלְוִיִּם מִבַּחוּץ, וְהֵם כֻּלָּם כְּשׁוֹמְרִים לְרֹאשׁ הַמֶּלֶךְ. כָּךְ שָׁנִינוּ בַּבָּרַיְתָא שֶׁל שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם מִדּוֹת: מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְפָּרֵשׁ בִּמְקוֹמוֹ וּמִתְפָּרֵשׁ בְּמָקוֹם אַחֵר כֵּיצַד וְכוּ'. כַּיּוֹצֵא בּוֹ: ״מִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי קְהָת יַחֲנוּ" וְגוֹ' (במדבר ג':כ״ט), ״מִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי יַחֲנוּ עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן יָמָּה״ (שם פסוק כג), ״וּנְשִׂיא בֵית אָב לְמִשְׁפְּחוֹת מְרָרִי וְגוֹ' עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ צָפֹנָה״ (שם פסוק לה). אֲבָל לֹא שָׁמַעְנוּ שֶׁצִּוָּהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת בָּנָיו כ״ד מִשְׁמָרוֹת. וְהֵיכָן שָׁמַעְנוּ? ״אֵלֶּה פְקֻדָּתָם לַעֲבוֹדָתָם לָבֹא לְבֵית ה' כְּמִשְׁפָּטָם בְּיַד אַהֲרֹן אֲבִיהֶם כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״ (דהי״א כד יט). לָמַדְנוּ שֶׁהָיְתָה מִצְוָה זוֹ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. וְשָׁנִינוּ עוֹד בְּמַסֶּכֶת תָּמִיד (פ״א מ״א): בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. וְאָמְרוּ בַּגְּמָרָא שֶׁלָּהּ (כו): מְנָא הָנֵי מִלֵּי? אָמַר אַבַּיֵּי, דְּאָמַר קְרָא (במדבר ג':ל״ח): ״וְהַחוֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִזְרָחָה מֹשֶׁה״, וַהֲדַר ״אַהֲרֹן וּבָנָיו שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ״ - אַהֲרֹן בְּחַד מָקוֹם וּבָנָיו בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת וְכוּ', כִּדְאִיתָא הָתָם. לָמַדְנוּ שֶׁהֵן מִצְווֹת לְדוֹרוֹת וְאֵינָן בַּמִּשְׁכָּן בִּלְבַד, וְהַפְּסוּקִים בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (א כג-כו) מְפֹרָשִׁים בְּעִנְיַן הַמִּשְׁמָרוֹת וְכָל הַתִּקּוּן:

והלוים יחנו סביב. פי' הכתוב למעלה למה יחנו סביב שלא יקרב אל המשכן אחד מעדת בני ישראל וימות וזה טעם ולא יהיה קצף כעוזא שנגע בארון ושם כתוב ויחר אף ה' בעוזא:

וטעם על עדת בני ישראל. אחד מעדתם וכן ויקבר בערי גלעד עיר בן אתונות ורבים כמוהם:

ושמרו הלוים. מצוה עליהם לשמור המשכן:

והלוים יחנו סביב. שלישית. יהיו נבדלים משאר העם בחנייתם שהם בלבד יחנו סביב למשכן והשאר יחנו איש על דגלו:

על עדת. על כל אחד מעדת.

והלוים יחנו סביב בין מחנותיהם של ישראל ובין המשכן ולא יניחום לגשת אליו.

והלוים יחנו סביב למעלה בסמוך דכתיב וסביב למשכן יחנו היינו בנסוע הארון ובשאת אותו וכאן בחנות המשכן.

ולא יהיה קצף ממה שאמר למעלה והזר הקרב יומת כמו שמצינו בעוזא.

על עדת בני ישראל על אחת מעדת בני ישראל דוגמא אם שלש אלה לא יעשה לה ויקבר בערי הגלעד ועל עיר בן אתונות.

והלוים יחנו סביב. בין מחנה ישראל ובין המשכן ולא יניחום ליקרב אל המשכן:

ולא יהיה קצף ומגפה על בני ישראל כדכתי' לעיל והזר הקרב יומת וזהו קצף. ולא יהיה כדי שלא יהיה קצף וכן כולם ושכר אל תשת…ולא תמותו כדי שלא תמותו ולא תקיא הארץ וכן כולם:

והלוים יחנו וגו׳. לעיל דכתיב וסביב למשכן יחנו. היה משום כבוד וצורך המשכן וכאן הוסיף הכתוב שיחנו סביב למשכן בשביל שמירת ישראל באשר היה השראת שכינה בגלוי במשכן. ע״כ עלולים ישראל להענש על איזה חטא. כמו חוטא בסמוך לפלטרין ש״מ. ע״כ באו הלוים והגינו על הקצף:

ושמרו הלוים וגו׳. וגם להיפך שישמרו את ישראל שלא יתקרבו למשכן העדות. ויש לפרש עוד דהוא הוספת ביאור לדקמי׳. דמשכן העדות היינו כח התורה היה שומר את ישראל מנחשים ועקרבים במדבר כידוע שהיו זיקי אש יוצאין מן הארון ושורף נחשים ועקרבים. ועתה צוה ה׳ שגם הלוים ישמרו אותה משמרת של משכן העדות היינו שיתעסקו בתורה ובזכותם יהיו ישראל נשמרים. כמו על ידי כח משמרת העדות:

ר יש מקשים דהא כל התורה נאמרה כללות ומכלל הן אתה שומע לאו. ויש לומר דרש"י בא לפרש שלא נטעה לומר דהא דכתיב ולא יהיה קצף דקאי אדסמיך ליה וחנו בני ישראל וגו' והלוים יחנו וגו' לכן פירש אם תעשו ואם לא תעשו וכו' קאי אעבודת משכן פריקה וטעינה והקמתו כמו שמצינו גבי קרח מצאתי:

ש רש"י פירש זה משום פירוש דלעיל שפירש יומת בידי שמים שאל תקשה מנא ליה לכן הביא מעשה קרח: