במדבר א, נב

ואיש על דגלו. כמו שהדגלים סדורים בספר זה, שלשה שבטים לכל דגל:

וְיִשְׁרוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גְבַר עַל מַשְׁרוֹהִי וּגְבַר עַל טִּקְסֵהּ לְחֵילֵיהוֹן

וְיִשְׁרוּן בְּנֵי יִשְרָאֵל גְבַר עַל בֵּית מֵשְׁרוֹי וּגְבַר עַל טִקְסֵיהּ לְחֵילֵיהוֹן

וטעם וחנו בני ישראל. כשיחנו בני ישראל:

איש על מחנהו. הטעם כל שבט:

וטעם איש על דגלו. שלא יתערב שבט דגל עם שבט דגל:

וחנו בני ישראל איש על מחנהו. ולא יקרבו אל המשכן:

וחנו ב״י וגו׳. אין כאן מקומו של דבור דבני ישראל. וגם הוא פרשה בפ״ע בסמוך. אלא לא בא זה המקרא לכאן רק משום מקרא הבא אחריו. וה״פ הן אצוה את ב״י שיחנו איש על מחנהו. ע״כ הנני מצוה את הלוים וגו׳:

וחנו, [ד] שב"י יחנו איש על מחנהו שכל שבט יחנה בפ"ע וכל דגל בפ"ע כ"א במקומו והלוים יחנו סביב למשכן היינו בעת החניה שלמעלה דבר מעת הנסיעה ובזה לא יהיה קצף על ב"י כי הלוים יהיו כמחיצה בין מחנה ישראל ובין המקדש, שהמקדש הוא כלב בבעל חי שממנו תוצאות חיים וסביב לו הריאה המגינה עליו וסביב לו האברים החיצונים, [ה] ושמרו הלוים כמ"ש שהלוים שומרים בכ"א מקומות: