במדבר א, יט

כְּמָא דִי פַקֵד יְיָ יָת משֶׁה וּמְנָנוּן בְּמַדְבְּרָא דְסִינָי

הֵיכְמָא דְפַקֵיד יְיָ יַת משֶׁה וּמְנָנוּן בְּמַדְבְּרָא דְסִינָי

ויפקדם. משה שהוא העיקר והחל מראובן כי הוא הבכור ואחריו שמעון הנולד אחריו ואחריו גד בכור שפחת לאה והנה דגל ראובן ואחר כך דגל יהודה ואחר כך דגל אפרים ואחר כך דגל דן והחונים על כל דגל ודגל כאשר הם בחנוכת המזבח ודע כי אחר שהיו כל השבטים שנים עשר שיצא לוי והיו ליוסף בנים שנים ורוחות העולם ארבע הנה לכל רוח שלשה והנה יש ללאה חמשה בנים יחסר האחד ויהיו לה שני דגלים השלימו הדגל עם בכור שפחתה ושמוהו עם דגל ראובן שהוא גם בכור והדגל השני ליהודה והחונים עליו אחיו הקטנים ממנו ולרחל דגל בפני עצמה ואפרים מקום יוסף הוא קודם מנשה כדברי יעקב והדגל הרביעי לשפחת רחל שהוא הבכור שלה ואחריו אשר ואם הוא קטן בשנים מנפתלי בעבור היות הדגל לבן שפחת רחל שם זאת המעלה לבן שפחת לאה ואם תסתכל היטב אז תדע כי הראש הוא הדרום והזנב הוא הצפון ולא אוכל לפרש על כן ראובן בדרום כי הוא הראש ודן בצפון ודע כי לא היו גבורים בשבטים כשבט יהודה הנמשל לגור אריה וכשבט דן הנמשל כן בדברי משה על כן היו הם בראשונה ובאחרונה. והזכיר לגלגלותם בראובן גם בשמעון להורות על האחרים כי הכתוב אחז דרך קצרה:

ויפקדם במדבר סיני - לפי שבמנין שני שבפנחס כתיב: וידבר משה ואלעזר אותם בערבות מואב. כך נאמר כאן, כי חשבון הראשון היה במדבר סיני.

במדבר סיני שנים דסמיכי בסוף פסוק ויפקדם במדבר סיני ואידך ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם במדבר סיני לפי שכשהיו נמנין היו מקריבים עליהם קרבנות כדי שלא ישלוט בהם דבר כדכתיב כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו:

כאשר צוה ה׳ את משה לעיל קאי ואת כל העדה הקהילו כאשר צוה ה׳ את משה.

ויפקדם במדבר סיני לפי שהמנין שבפנחס היה בערבות מואב כתב לך כאן כי חשבון זה היה במדבר סיני.

כאשר צוה וגו׳. כולו מיותר. ובא ללמד דאע״ג שהיו כמה ראשים בלי שום שנוי מאז שהיו מנין הראשון. ולא הי׳ צריך למלאות החשבון ולמנות מחדש. מכ״מ אחר שצוה ה׳ את משה משום הטעם של החסרון כמש״כ. נעשה מצות עשה אפי׳ למי שלא הי׳ לו אותו טעם. ומנה את הצבא שלו. וכמו לדורות כך הוא שגם בבטל טעם המצוה לא בטל המצוה אלא נעשה חק כמש״כ בעשרת הדברות ובס׳ ויקרא כ״ה ל״ז. כך מצוה שבאה לשעה נעשית לחק באותה שעה. כלשון הגמ׳ ערכין ד״י ואי ס״ד תקיעה תרועה תקיעה חדא היא אמר רחמנא עביד פלגא דמצוה. הרי נחשב תקיעות שבמסעות שלא הי׳ אלא לשעה למצות עשה. כך נעשה המנין באותה שעה למ״ע מבלי לדעת הטעם אלא לחק:

ויפקדם במדבר סיני ר"ל שבעשרים יום שחנו עדיין במדבר סיני נגמר המנין, והנה בתחלה התעסקו במנין ואחר שגמרו המנין התחילו שנית לסדרם לפי הדגלים ולסדר הצבא תחת שרי האלפים והמאות כמ"ש תפקדו אותם לצבאותם ועז"א ויפקדם שזה נקרא פקידה כנ"ל, וכ"ז נגמר במדבר סיני קודם שנסעו משם: