ישעיהו פרק נ״ב

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא־בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא

   מצודת דוד:עורי וגו׳. את ציון הקיצי מעתה מתרדמת הצער ולבשי העוז שהיה לך מאז: לבשי וכו׳. את ירושלים עיר הקדש לבשי בגדי תפארתך והיה שמחה: יבוא בך עוד. לבוא עוד בקרבך למשול בך:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   עורי. מלשון הערה והקיצה:

   אבן עזרא

   עורי. כל המפרשים הסכימה דעתם, כי זאת הנבואה עודנה לעתיד אע"פ שישוב להזכיר, סורו צאו משם [י"א], וזאת היא תשובת ר' משה הכהן ז"ל, ולא אמר כלום כאשר אפרש, כי אם אמרנו שזאת הנבואה היא על גלות בבל ושוב הגולה, הנה כתוב לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא, וכתוב כי מי נח זאת לי, כן נשבעתי (ישעיהו נ"ד ט'), והנה היא גזרה לא תבטל כלל:

   ובא יבא אחרי יוסיף כמו אל תרבו תדברו גבוהה (שמואל א' ב' ג'), ויחסר אות שי"ן, והוא דרך צחות בלשון:

2. (ב)הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת־צִיּוֹן

   מצודת דוד:התנערי מעפר. התרוקני מעפר הארץ אשר ישבת בם בעבור האבל והצער: קומי שבי ירושלים. את ירושלים קומי מהארץ ושבי על הכסא: התפתחי וכו׳. את בת ציון השבויה בבבל התרי מעל צוארך קשורי רצועות העול:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   התנערי. ענין תנועה חזקה להשליך ולהריק העפר הנדבק כמו גם חצני נערתי (נחמיה ה׳:י״ג):

   התפתחי. ענין התרת הקשר:

   מוסרי. קשורי רצועת העול:

   בת ציון. עדת ציון:

   רש"י

   התנערי. אישקור"א בלעז כמנער את הטלית:

   קומי. מן הארץ מגזרת לארץ תשב (לעיל ג):

   שבי. על הכסא:

   התפתחי. הוי נתרת:

   מוסרי. קריגל"ש בלע"ז:

   שביה. כמו שבויה:

   אבן עזרא

   התנערי מעפר. דרך משל, על כן אמר שבי כי היא (הוה) שוכבת בעפר:

   התפתחי מוסרי צוארך. הטעם שלא תהי עוד תחת ממשלת גוי:

3. (ג)כִּי־כֹה אָמַר יְהוָה חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ

   מצודת דוד:חנם נמכרתם. מה שנמסרתם ביד הכשדים הנה לא לקחתי מהם מחיר לשאפדה אתכם בכסף ולכן תגאלו ולא בכסף:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   חנם נמכרתם. על עסקי חנם הוא יצר הרע שאינו לכם לשכר:

   ולא בכסף תגאלו. אלא בתשובה:

   אבן עזרא

   כי. חנם נמכרתם. מכרתי אתכם לגוים, והטעם בלא כסף, וכן אגאלכם חנם:

4. (ד)כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה מִצְרַיִם יָרַד־עַמִּי בָרִאשֹׁנָה לָגוּר שָׁם וְאַשּׁוּר בְּאֶפֶס עֲשָׁקוֹ

   מצודת דוד:מצרים וכו׳. רצה לומר מה ששעבדו למצרים עם כי היה זמן רב הנה לא על חנם היתה כי מתחלה ירדו לגור בארצם בימי הרעב וכלכלו אותה: ואשור. יאמר על סנחריב ונ״נ כי גם הוא מלך באשור: באפס עשקו. רצה לומר עם כי היה בלא דבר הנה לא נשתעבדו בידו זמן רב אלא כעושק את מי ומניחו והולך לו:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   לגור. לדור:

   באפס. על חנם בלא דבר וכן אפס מעשיהם (לעיל מא):

   עשקו. מלשון עושק וגזל:

   רש"י

   מצרים ירד עמו וגו'. הם המצריים היו להם קצת חוב עליהם שנעשו להם אכסניא וכלכלו' אבל אשור באפס ובחנ' עשקו:

   אבן עזרא

   כי וגו'. הטעם כמה רעות עברו על עמי (באו) כי בתחלה ירד אל מצרים לגור ושם ענה:

   ואשור באפס עשקו. כמו בלא דבר, כמו חנם עשקו, הטעם על גלות אשור:

5. (ה)וְעַתָּה מי־מַה־פֹה נְאֻם־יְהוָה כִּי־לֻקַּח עַמִּי חִנָּם מֹשְׁלָיו יְהֵילִילוּ נְאֻם־יְהוָה וְתָמִיד כָּל־הַיּוֹם שְׁמִי מִנֹּאָץ

   מצודת דוד:ועתה מה לי פה. מה לי להשהות את בני פה זה זמן רב הלא מתחילה נלקח עמי להם על חנם כי מעולם לא גמלו להם טובה: מושליו יהילילו. המושלים בו יתפארו בהצלחתם ויאמרו ידיהם רמה: ותמיד כל היום. הוא כפול לתוספת ביאור: שמי מנואץ. שמי מחולל ומבוזה בעיניהם:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   פה. במקום הזה וכן היש פה איש (שופטים ד׳:כ׳):

   יהילילו. מלשון הלול והתפארות:

   מנאץ. ענין בזיון כמו נאצו האנשים (ש״א ב):

   רש"י

   מה לי פה. למה אני שוהא ומשהא בני כאן:

   יהילילו. מתפארים לאמר ידינו רמה:

   מנואץ. מתנאץ והרי זה דוגמת וישמע את הקול מדבר אליו (במדבר ח):

   אבן עזרא

   ועתה מה לי פה. עוד, דרך משל כלשון בני אדם, או מה לי שאחריש:

   כי לקח עמי חנם. בבבל ובאדום ובכל גוי:

   ומושליו. הם גדולי ישראל, והנכון שהם כמו על כן יאמרו המושלים בואו חשבון (במדבר כ"א כ"ז):

   יהילילו. בהראות ה"א הבנין:

   מנואץ. התי"ו מבולע, וכן הוא מתנואץ:

6. (ו)לָכֵן יֵדַע עַמִּי שְׁמִי לָכֵן בַּיּוֹם הַהוּא כִּי־אֲנִי־הוּא הַמְדַבֵּר הִנֵּנִי

   מצודת דוד:לכן ידע עמי שמי. כשיגאלו יכירו שמי לדעת כי נאה לי שמי המורה שאני אדון ושליט: לכן ביום ההוא. ר״ל לכן ידע ביום ההוא כי אני הוא המדבר והמבטיח להביא הגאולה והנני קיימתי הבטחתי:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   ידע עמי. כשאגאלם יכירו כי שמי אדון שליט ומושל כמשמעו:

   לכן ביום. גאולתם יבינו כי אני הוא המדבר והנני קיימתי:

   אבן עזרא

   לכן ידע עמי שמי. כאשר אומר הנני:

7. (ז)מַה־נָּאווּ עַל־הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ

   מצודת דוד:מה נאוו. מה מאד נאים רגלי המבשר העולה על ההרים להשמיע הקול למרחוק ומשמיע וכו׳ וכפל הדבר פעמים ושלש במ״ש לפי מרבית השלום והישועה: אומר לציון. המבשר יאמר לציון הנה מלך אלהיך ר״ל הראה מלכותו וממשלתו לכל העולם:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   נאוו. מלשון נאה ויופי:

   מבשר. כן נקרא המשמיע חדשות:

   אבן עזרא

   מה וגו'. אחר שאושיעך, וזה הטעם הנני, מה נאוו מבניין נפעל, מגזרת וכי תאוה הוא לעיני' (בראשית ג' ו'), והאומר כי הנו"ן שורש, אינו אמת, אע"פ שתמצא זאת הלשון בלשון חכמינו:

   מלך אלהיך. זה הוא הנני:

8. (ח)קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְהוָה צִיּוֹן

   מצודת דוד:קול צופיך. קול של הצופים העומדים על המגדלים לראות ולבשר מי בא לעיר וחוזר ומפרש מה יהיה הקול ואמר כולם יחדיו ישאו קול וירננו בשמחה: כי עין בעין. ר״ל ראיה וודאית ונאמנה וכן אשר עין בעין נראה אתה ה׳ (במדבר י״ד:י״ד) בשוב כאשר שב ה׳ אל ציון להשרות שם שכינתו כמאז:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   צופיך. ענין הבטה וראיה:

   רש"י

   צופיך. צופים שמעמידין על החומות והמגדלים לבשר ולראות מי בא לעיר:

   אבן עזרא

   קול. צופים שיש וכלם ישאו קול לבשרך:

   כי עין בעין. כי כלם יראו בעינים, ששב יי ציון, וכמוהו אשר עין בעין נראה אתה יי (במדבר י"ד י"ד):

9. (ט)פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם כִּי־נִחַם יְהוָה עַמּוֹ גָּאַל יְרוּשָׁלִָם

   מצודת דוד:פצחו וכו׳. הבתים החרבות אשר בירושלים פתחו פה להרים קול שמחה ורננו יחדיו והוא ענין מליצה: כי נחם ה׳. את עמו במה שהביא להם הטובה: גאל ירושלים. מיד העכו״ם המושלים בה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   פצחו. פתחו פה בהרמת קול שמחה וכן פצחי רנה וצהלי (לקמן נד):

   אבן עזרא

   פצחו. לשון צחות, וכן בלשון קדר, הנה הוא כטעם דיבור:

10. (י)חָשַׂף יְהוָה אֶת־זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל־הַגּוֹיִם וְרָאוּ כָּל־אַפְסֵי־אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ

    מצודת דוד:חשף ה׳. גלה זרועו להכות בהם ואחז במשל מגבור המגלה זרועו להלחם מול האויב: כל אפסי ארץ. כל היושבים בקצות הארץ:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חשף. גלה כמו חשפי שובל (לעיל מו):

    אפסי. קצות כי בקצות הארץ כאלו אפס וכלה:

    רש"י

    חשף. גלה:

    אבן עזרא

    חשף. הטעם הראו' גבורתו, כגבור שיהרוג בכח זרועו:

    כל אפסי ארץ. ויש אומרים קצות הארץ בלא חבר, רק מהטעם, ואחרים אמרו כי כמהו ואשור באפס עשקו (ישעיהו מ"ז ח'), כאילו אמר באפסו, ועוד כמוהו אני ואפסי [לעיל ד'], ויש אומרים שהאל"ף נוסף, כמו פיסת בר (תהלים ע"ב ט"ז), והנכון בעיני שהוא כמו מי אפסי', ואל תתמ' כי הפסוק ישים יד ורגל ובטן ופה והטעם ידוע, שהמדבר הוא בן אדם וכן השומע, ישים הדברים בדרך משל כאילו הם על צורות בן אדם, להבין השומעים:

11. (יא)סוּרוּ סוּרוּ צְאוּ מִשָּׁם טָמֵא אַל־תִּגָּעוּ צְאוּ מִתּוֹכָהּ הִבָּרוּ נֹשְׂאֵי כְּלֵי יְהוָה

    מצודת דוד:סורו סורו. הכפל לומר במהירות רב סורו מארץ כשדים וצאו משם: צאו מתוכה. מתוך כל עיר שאתם בה: הברו נושאי כלי ה׳. הנקו מכל טומאה אתם הנושאים כלי ה׳ רצה לומר כלי זיין שלכם יהיו כלי ה׳ שהם התורה והמצות לא חרב ולא חנית:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הברו. מלשון ברור ונקי:

    רש"י

    טמא. אל תגעו, שקץ יהיו לכם מליג' בהם:

    צאו מתוכה. מתוך הגלות כל נחמות האלו האחרונות אינן אלא על גלות האחרון:

    הברו. הטהרו:

    נושאי כלי ה'. הכהנים הלוים שהיית' נושאי' כליו (של הקב"ה) במדבר (מכאן לתחיי' המתים):

    אבן עזרא

    סורו וגו'. אמר רבי משה הכהן ז"ל צאו מתוכה של בבל, והנכון בעיני שמלת סורו סורו טמא, לכל הגולה שהיא בינות הגוים:

    סורו סורו. פעמים דרך מהירות כמו סורה אדוני (שופטים ד' י"ח):

    צאו משם. כל אחד ואחד ממקום גלותו:

    טמא אל תגעו. שיבדלו מאומות העולם:

    צאו מתוכה. כל אחד ממדינת גלותו, כי אין בכל הפרשיות למעלה זכר בבל:

    הברו. בנין נפעל והיה ראוי להדגש בעבור אות הכפל:

    נשאי כל יי. הם ישראל נושאי התורה, ויש אומר על הלוים שהם נושאי הארון, והראשון נכון בעיני:

12. (יב)כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי־הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהוָה וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:כי לא בחפזון. אלא לא תצאו בחפזון ובהלה ר״ל עם כי אמרתי שתסורו משם במהירות מ״מ לא תצאו בבהלה כאדם המפחד ולא תלכון במנוסה ורדיפה כאדם הבורח: כי הולך וכו׳. כי ה׳ הוא ההולך לפניכם והוא המאסף ללכת אחריכם וא״כ תהיו בטוחים ביותר:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כי. אלא:

    בחפזון. ענין מהירת הבהלה:

    ובמנוסה. מלשון ניסה ורדיפה:

    ומאסיפכם ההולך אחר המחנה נקרא מאסף וכן מאסף לכל המחנות (במדבר י׳:כ״ה) וזהו לפי שהוא מאסף כל הנכשלים הנשארים באחרונה:

    רש"י

    כי הולך לפניכם. שני דברים שבסוף המקרא הזה מיישבין שני דברים שבראשו כי לא בחפזון תצאו. מה טעם, כי הולך לפניכם ה' לנחותכם הדרך ומי ששלוחו מקדים לפניו לנחותו הדרך אין יציאתו בחפזון. ובמנוסה לא תלכון. לפי שמאסיפכם אלהי ישראל הולך מאחריכם לשמור אתכם מכל רודף כמו ונסע דגל מחנה דן מאסף לכל המחנות ההולך אחרי המחנה קרוי מאסף לפי שהוא ממתין את הנחלשים ואת הנכשלים וכן הוא אומר ביהושע והמאסף הולך אחרי הארון:

    אבן עזרא

    כי לא בחפזון תצאו. כאשר יצאתם ממצרים:

    כי הולך לפניכם. כבוד השם:

    וטעם מאספכם. בעבור שהם מפוזרים בגלות, ולפי דעתי כי השם יסוב אותם, כי הכבוד הולך לפניהם ואחריהם, כמו מאסף לכל המחנות (במדבר י' כ"ה):

13. (יג)הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד

    מצודת דוד:הנה ישכיל עבדי. אז יצלח עבדי ישראל וקראם כולם בל׳ יחיד כדרך המקרא במקומות רבות: ירום וכו׳. יהיה רם ונשא וכו׳ וכפל הדבר במ״ש לפי מרבית הגדולה והממשלה:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ישכיל. הוא ענין הצלחה כי המצליח בדבר נראה כאלו עשה מעשהו בהשכל וכן ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (ש״א יח):

    רש"י

    הנה ישכיל עבדי. הנה באחרית הימים יצליח עבדי יעקב צדיקים שבו:

    אבן עזרא

    הנה ישכיל עבדי. זאת הפרשה קשה מאד: אמרו תועי רוח שהוא רמז לאלהיה', ויפרשו עבדי הגוף, וזה לא יתכן, כי הגוף לא ישכיל ואפי' כשאדם חי, ועוד מה טעם יראה זרע (יאריך ימים), והוא לא היה לו בן, ועוד יאריך ימים ולא היה כן, ועוד ואת עצומים יחלק שלל, והראיה גמורה כי למעלה, כי הולך לפניכם יי, והם ישראל, ואחר כך רני עקרה, והיא כנסת ישראל, והנה טעם עבדי, כל מי שהיה בגלות מישראל והוא עבד השם, ורבים פירשוהו על משיח, בעבור שאמרו קדמונינו ז"ל [מדרש רבה איכה א' ט"ז] כי ביום שחרב בית המקדש נולד משיח, והוא אסור בזיקי', והנה אין טעם לפסוקים רבים, נבזה וחדל אישי', מעוצר וממשפט לוקח, ויתן את רשעי' קברו, ומה טעם יראה זרע יאריך ימים, והגאון רב סעדיה ז"ל פירש כל הפרשה על ירמיה ויפה פירש וטעם יזה גוים רבים בפיו בדרך נבואתו, כיונק לפניו גם כתב בתחלת ספרו (ירמיה א' י') כי קטן היה כאשר נתנבא, ויי הפגיע בו והוא חטא רבים נשא כי כן כתוב זכר עמדי לפניך לבקש עליהם טובה [שם י"ח כ'], כשה לטבח יובל וכן כתוב ואני ככבש אלוף יובל לטבח [שם י"א י"ט], ופירש ואת עצומים יחלק שלל על ארוחה ומשאת שנתן לו רב טבחי' [שם מ' ה'], והנכון בעיני כי כל הפרשה דבקה כי מה טעם להזכיר ירמיהו אחר הנחמות ולפני הנחמות, והנה ידבר על כל עבד יי שהוא בגלות, או יהיה עבדי כמו ישראל עבדי, וזה קרוב מזה:

    והנה ישכיל עבדי. יבין עבדי, כי עוד ירום ונשא, מבנין נפעל:

14. (יד)כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים כֵּן־מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ וְתֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם

    מצודת דוד:כאשר שממו. כפי שיעור מרבית התמהון אשר תמהו רבים על שפלותם באמרם הן אמת נשחת מראהו ממראה איש ותארו משונה מתואר בן אדם ר״ל אין בו לא ממשלה ולא גבורה ולא אמצות הלב:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שממו. ענין תמיהה כמו פנו אלי והשמו (איוב כ״א:ה׳):

    כן. ענינו כמו אמת כמו כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כ״ז:ז׳):

    מראהו. הוא זיו קלסתר פנים בלובן ובהירות:

    ותארו הוא צורת הפרצוף:

    רש"י

    כאשר שממו. כאשר תמהו עליהם עמים רבים בראותם שפלותם ואמרו זה אל זה כמה משחת מאיש מראהו (של ישראל) ראו מה תארם חשוך משאר בני אדם כן כאשר אנחנו רואים בעינינו:

    אבן עזרא

    כאשר שממו עליך. כמו ושממו עליה אויביכם (ויקרא כ"ו ל"ב), והטעם שישתומם כל מי שיראה עבד השם:

    וטעם רבים הגוים:

    וטעם כן. כאילו אמר היה כן. כן משחת מאיש. והנה משחת תאר השם:

    ותארו. בא על דרך רחבו, וזה דבר ידוע כי כמה גוים יש בעולם שיחשבו כי צורת היהודי משונה מכל הצורות, וישאלו היש ליהודי פה או עין, כן [שמעתי] בארץ ישמעאל ובאדום:

15. (טו)כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים עָלָיו יִקְפְּצוּ מְלָכִים פִּיהֶם כִּי אֲשֶׁר לֹא־סֻפַּר לָהֶם רָאוּ וַאֲשֶׁר לֹא־שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ

    מצודת דוד:כן יזה גוים רבים. כמרבית השיעור הזה בעצמו ימשול ויגבר ידו ויאמץ לבבו להזות ולטפטף דמי עמים רבים עכו״ם: עליו יקפצו מלכים פיהם. על הדבר הזה יסגרו מלכי העכו״ם את פיהם לבלי דבר מאומה מרוב התמהון: כי אשר לא סופר להם ראו. ר״ל בעיניהם ראו הגדולה והממשלה עוד יותר ממה שסופר להם כי הוסיף על השמועה ואשר לא שמעו כפל הדבר במ״ש: התבוננו. הסתכלו בהבנת אמתת הדבר כפי מה שהיא:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יזה. מל׳ הזאה והטפה כמו ויז נצחם על בגדי (לקמן סג):

    יקפצו. ענין סגירה כמו ועולתה קפצה פיה (איוב ה׳:ט״ז):

    התבוננו. ענין הסתכלות יתירה כמו ואתבונן אליו בבוקר (מ״א ג):

    רש"י

    כן יזה גוים רבים. כן עתה גם הוא תגבר ידו וידה את קרנות העכו"ם אשר זירוהו:

    יקפצו. יסגרו פיהם מרוב תימהון, כי כבוד אשר לא סופר להם על שום אדם ראו בו:

    התבוננו. אסתכלו:

    אבן עזרא

    כן יזה וגו'. זה הטעם כמו ירום ונשא, כאשר היה (כן) אמת שנשחת תוארו בעיני הרואים, כן יבא זמן שינקם מהם:

    וטעם יזה. ישפוך דמיהם:

    אז יקפצו מלכים פיהם. והנה עליו כמו בשבילו:

    אשר לא ספר להם ראו. שלא עלה על לב הגוים שתהיה לישראל תשועה: