ישעיהו פרק מ״ח

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)שִׁמְעוּ־זֹאת בֵּית־יַעֲקֹב הַנִּקְרָאִים בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל וּמִמֵּי יְהוּדָה יָצָאוּ הַנִּשְׁבָּעִים בְּשֵׁם יְהוָה וּבֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַזְכִּירוּ לֹא בֶאֱמֶת וְלֹא בִצְדָקָה

   מצודת דוד:שמעו זאת. אל יהודה ובנימין ידבר: הנקראים וכו׳. זהו בנימין הנקרא בשם סתם שבטי ישראל: וממי וכו׳. זהו שבט יהודה אשר יצאו מזרע יהודה הדומה אל המים ודוגמתו במקהלות וכו׳ ממקור ישראל (תהלים סח): הנשבעים וכו׳. הרגילים לשבע בה׳ ולא יאמתו דבריהם ולא יצדיקו מאמריהם וכן נאמר ואם חי ה׳ יאמרו לכן לשקר ישבעו (ירמיהו ה׳:ב׳): יזכירו. לשבע בו וכפל הדבר במ״ש וכאומר ע״פ מעשיהם אלה לא היו כדאים להיות נגאלים מבבל:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   שמעו זאת. שני שבטים העתידין ללכת בגולה לבבל:

   בית יעקב הנקראים בשם ישראל. הוא שבט בנימין שאינם נקראים על שבט יהודה אלא על שם סתם שבטי ישראל:

   וממי יהודה יצאו. ושבט יהודה שיצאו ונזלו מימי דליו של יהודה כמה דאת אמר יזל מים מדליו (במדבר כ״ד:ז׳):

   לא באמת. כמו שאמר (ירמיהו ה׳:ב׳) ואם חי ה' יאמרו לכן לשקר וגו' כלומר לא הייתם כדי ליגאל אלא על כי מעיר הקדש נקראו והיא גרמה להם שלא גלו עשרת השבטי' בימי סנחרב בחלח וחבור שאין להם גאולה:

   אבן עזרא

   שמעו. וממי יהודה, כמו זרע וכמו עין יעקב (דברים ל"ג כ"ח):

   הנשבעי' ביי לא באמת. הטעם שהם אומרים בפה שהם לשם, ואינם כן בלב ובמעשה:

2. (ב)כִּי־מֵעִיר הַקֹּדֶשׁ נִקְרָאוּ וְעַל־אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נִסְמָכוּ יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ

   מצודת דוד:כי מעיר וכו׳. אבל מחמת שהם נקראים אנשי ירושלים עיר הקדש ובעבור שסמכו על אלהי ישראל ששמו ה׳ צבאות בעבור שתי אלה יגאלו שלא יחולל שמו באמרם הלא המה מעירו ובטחו בו ומדוע לא גאלם אין זה כ״א מקוצר יד:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   על אלהי ישראל נסמכו. בימי חזקיהו שנאמר בו בה' אלהי ישראל בטח (מ"ב יח) היא גרמה להם שלא גלו אלא בימי נבוכדנצר שהגלם לבבל ותהי להם גאולה על ידי כורש:

   אבן עזרא

   כי מעיר הקדש נקראו. שהם בני ציון:

   נסמכו. בפה:

3. (ג)הָרִאשֹׁנוֹת מֵאָז הִגַּדְתִּי וּמִפִּי יָצְאוּ וְאַשְׁמִיעֵם פִּתְאֹם עָשִׂיתִי וַתָּבֹאנָה

   מצודת דוד:הראשונות. זהו מפלת סנחריב: מאז הגדתי. מכבר טרם בואה הגדתים: ומפי יצאו. הדברים ההם יצאו מפי והשמעתי לכולכם וכפל הדבר במלות שונות: פתאום עשיתי. בסנחריב עשיתי פתאום מה שגזרתי עליו כי בלילה אחת נפלו פגרים מתים ותבאנה כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   הראשונות. שעברו גאולת מצרים ותשועת חזקיהו מיד סנחרב:

   מאז הגדתי. מטרם היותם ופתאום עשיתים:

   ותבאנה. כמו שהגדתי תחלה על פי נביאי:

   אבן עזרא

   הראשונות וגו'. אמר השם לאלה שאינם מאמינים הלא הגדתי להם כמה ראשונו' קודם היותם, על כן ותבאנה פעל עבר:

4. (ד)מִדַּעְתִּי כִּי קָשֶׁה אָתָּה וְגִיד בַּרְזֶל עָרְפֶּךָ וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה

   מצודת דוד:מדעתי. מחמת שידעתי שאתם קשה לב וערפך הוא כגיד ברזל מבלי פרקים ולא גיד בשר ר״ל לא פנית פניך אלי כאלו ערפך מגיד ברזל שא״א להחזיר הפנים: ומצחך נחושה. כן יאמר על מי שהוא מעיז ביותר שהוא מרים מצחו ומחזקו כנחושה וכן נאמר חזקו פניהם מסלע (ירמיהו ה׳:ג׳):

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   וגיד ברזל. רצה לומר שבט ברזל ולפי שיש בעורה גיד בשר לזה אמר לשון גיד:

   ערפך ר״ל אחורי הצואר:

   ומצחך. מלשון מצח:

   נחושה. נחושת:

   רש"י

   מדעתי כי קשה אתה. מאשר ידעתי אותך כי קשה אתה ואם יבא הנס ולא הגדתיו תחלה תאמר עצבי עשאם ולא מאת הקב"ה הם לפיכך אגיד לך מאז בטר' תבא וגו', מדעתי מ"ם זו משמשת נתינת טעם כמו לפי שידעתי ודוגמתו כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה (דברים ז׳:ח׳):

   אבן עזרא

   מדעתי וגו'. כאשר ידעתי הראשונות, כן ידעתי כי קשה לב אתה, והוא מדבר למי שאינו מאמין בשם והוא מזרע יעקב, וכאילו גיד ברזל ערפך שלא תסור מדרכך, ומצחך [נחושה] שלא תבוש:

5. (ה)וָאַגִּיד לְךָ מֵאָז בְּטֶרֶם תָּבוֹא הִשְׁמַעְתִּיךָ פֶּן־תֹּאמַר עָצְבִּי עָשָׂם וּפִסְלִי וְנִסְכִּי צִוָּם

   מצודת דוד:ואגיד לך. בעבור כל אלה הגדתי לך מפלת סנחריב מאז והשמעתיך טרם בואה כי פן תאמר בבואה העכו״ם עשה הדברים האלה ולא ה׳ פעל זאת לכן הקדמתי להשמיעך: צום צוה את הדברים ההמה וכפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   עצבי. כן יקרא העכו״ם ע״ש שמעציב לב עובדיו קורא אליו ואינו נענה:

   פסלי גלולים הנפסל מאבן:

   ונסכי. הנתך ממתכת:

   אבן עזרא

   ואגיד וגו'. הנה הטעם, אחר כי הגדתי לך העתידות, שלא תאמר בהיותם, כי עצביך שהייתה עובד אותם בארצך עשום והם צוו והיו:

   וטעם צום, כדרך השם:

6. (ו)שָׁמַעְתָּ חֲזֵה כֻּלָּהּ וְאַתֶּם הֲלוֹא תַגִּידוּ הִשְׁמַעְתִּיךָ חֲדָשׁוֹת מֵעַתָּה וּנְצֻרוֹת וְלֹא יְדַעְתָּם

   מצודת דוד:שמעת. מפי הנביאים שמעת מה שגזרתי על סנחריב ועתה ראה הכל כי כן באה ואתם הלא תגידו אשר לא נפל דבר: השמעתיך. מעתה אשמיע אותך חדשות והוא מפלת בבל: ונצורות. שמורות עמדי ואתם לא ידעתם אותם:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חזה. ענין ראיה:

   ונצורות. שמורות כמו נוצר תאנה (משלי כ״ו):

   רש"י

   שמעת חזה כלה. שמעת הראשונות שהגדתי ראה שבאו כולם:

   ואתם הלוא תגידו. ותעידוני אשר לא נפל דבר:

   השמעתיך חדשות מעתה. עתה אני חוזר ומשמיעכם חדשות שהם חדשות לכם ולפני הם גלויות מעולם:

   ונצורות. ושמורות באוצרותי ואתה לא ידעתם:

   אבן עזרא

   שמעת. מה ששמעת ראה, הכל בא:

   ואתם הלא תגידו. כי כן הוא, הנה השמעתיך חדשות מעתה:

   ונצורות. שהם נצורות והטעם אצל השם:

7. (ז)עַתָּה נִבְרְאוּ וְלֹא מֵאָז וְלִפְנֵי־יוֹם וְלֹא שְׁמַעְתָּם פֶּן־תֹּאמַר הִנֵּה יְדַעְתִּין

   מצודת דוד:עתה נבראו. כי בעת שיצאו הדברים מפי ה׳ היא עת בריאתם: ולא מאז ולפני יום. ולא מכבר ולא אפי׳ לפני יום הזה ולא שמעתם הדברים האלה עד הנה: פן תאמר. שמא תאמר הנה ידעתיו וכאומר זה לא היה כי עתה נבראו ואיך א״כ תדעו:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   עתה. נבראו ולא מאז הם:

   ולפני יום. היותם אני משמיעכם:

   ולא שמעתם. עד היום ולפני יום מוסב על השמעתיך האמור למעלה:

   אבן עזרא

   עתה נבראו. נגזרו:

   ולפני יום. שהודעתיך, לא שמעתם, והוי"ו כפ"א רפה בלשון ישמעאל כמו ביום השלישי וישא אברהם (בראשית כ"ב ד'):

8. (ח)גַּם לֹא־שָׁמַעְתָּ גַּם לֹא יָדַעְתָּ גַּם מֵאָז לֹא־פִתְּחָה אָזְנֶךָ כִּי יָדַעְתִּי בָּגוֹד תִּבְגּוֹד וּפֹשֵׁעַ מִבֶּטֶן קֹרָא לָךְ

   מצודת דוד:גם לא שמעת. ר״ל כי הנך רואה שאני לבד מגיד דבר טרם היותה עכ״ז גם לא שמעת אמרי לקבל אותם גם לא ידעת אותם כי הסרתם מלבך: גם מאז. ר״ל לא עתה תחילת הבגידה כי גם מאז מזמן רב לא פתחת אזניך לשמוע אמרי: כי ידעתי. יודע אני שבכל דור ודור אתה בוגד בי ולך יקרא פושע מבטן כי מעת יצאת מבטן רוצה לומר מעת שבחרתך לי לעם אתה פושע בי:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   גם לא שמעת וגו'. ת"י אף לא שמעת למילי נבייא אף לא קבילתא אולפן אורייתא אף לפתגמי ברכן ולווטין קיימי דאקימית עמכון בחורב לא ארכינתא אודנך:

   כי ידעתי בגוד תבגוד. כשירדתי להצילך מיד מצרים גלוי היה לפני שסופך לבגוד ואעפ"כ שמרתי שבועות אבות וזהו שנא' ראה ראיתי את עני עמי (שמות ג׳:ז׳) שתי ראיות רואה אני שסופן לבגוד ומכל מקום ראיתי את עני עמי כך דרש ר' תנחומא:

   ופושע מבטן. משהיית' במצרים כמו שמפורש (ביחזקאל כ׳:ה׳) ואודע להם בארץ מצרים וגו' ואומר אליהם וגו':

   אבן עזרא

   גם וגו'. באמת שלא שמעת, או הטעם ידעתי כי לא תשמע, שתבגוד בי ולא תאמי' [בי] בדברי:

   וטעם מבטן. כי ידעתיך מעת היותך, והפך זה בטרם אצרך בבטן (ירמיה א' ה') והנה קראו פושע, והטעם על הגזרות, ועוד אפר' זה בתחלת ספר ירמיהו:

   לא פתחה אזנך. עצמה, דרך קצרה:

9. (ט)לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם־לָךְ לְבִלְתִּי הַכְרִיתֶךָ

   מצודת דוד:למען שמי. שלא יחולל בעמים לזה אני מאריך לך אפי: ותהלתי. מלת למען משמשת בשתים לומר למען תהלתי ר״ל למען יהיה לי לתהלה לזה אאריך חוטמי לך והוא דוגמת אאריך אפי כי האף והחוטם הוא אחד והוא ענין מליצה כי הכעס כאלו יוצא מן האף כמ״ש עלה עשן באפו (תהילים י״ח:ט׳) ובהאריך האף יתמהמה הכעס לצאת ולעשות רושם ואמר בלשון הנופל באדם להסביר את האוזן: לבלתי הכריתך. את זה אעשה למען לא אכריתך כפי הגמול כאשר יצא הקצף:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אחטם. מלשון חוטם ואף:

   רש"י

   אאריך אפי. לשון הוה הוא:

   ותהלתי אחטם לך. וזאת היא תהלתי אשר אחטם לך ל' חוטם אסתו' חוטמי מצאת עשן נחירי ומקצוף עליך שהכועס יוצא עשן מנחיריו כמה דאת אמר עלה עשן באפו (תהילים י״ח:ט׳) וכן כל חרון אף הוא לשון חימום החוטם חרה אפי וכן ועצמי חרה מני חורב (איוב ל׳:ל׳) נחר חוטמי מרוב חימום:

   אבן עזרא

   למען שמי. שתקראו עם השם:

   אחטם לך. אין לו חבר, ובדברי הקדמונים חוטם, והנה הוא כן אאריך אפי ואאריך החוטם לך גם למען מושך אחר וכן הוא ולמען תהלתי:

10. (י)הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא בְכָסֶף בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי

    מצודת דוד:צרפתיך. להסר ולמרק סיג העון: ולא בכסף. לא כמצרף כסף שמתיכים בו הכסף באור לשרוף הסיג: בחרתיך בכור עוני. בחרתי לך לשום אותך בכור עוני תמורת כור כסף הנתון על האש ר״ל אמרק סיג עוניך בקושי עינוי השעבוד ולא באש הגיהנם ולפי שאחז במשל מצרף כסף אמר כור עוני:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בכור. הכלי שצורפים ומזקקים בו הזהב והכסף נקראה כור:

    רש"י

    ולא בכסף. ולא ע"י אור של גיהנם כצורף הכסף באור:

    בחרתיך. בחרתי לך כור עוני כנגד אור כור הוא כלי שמתיכין בו כסף וזהב:

    אבן עזרא

    הנה צרפתיך. רמז על הגלות:

    ולא בכסף. הטעם ולא במצרף כסף, להסיר הסיגים , והם הרשעים:

    בחרתיך. יש אומרים שהוא כמו בחנתיך, ואין רע לו, והנכון שהו' כמשמעו בחרתי לך כור עוני, לא מצרף כסף:

11. (יא)לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה כִּי אֵיךְ יֵחָל וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא־אֶתֵּן

    מצודת דוד:למעני וכו׳. התשועה שאעשה לכם לא בצדקתכם כ״א למען שמי כי איך יחולל בין העכו״ם שיאמרו מבלי יכולת ה׳ וכו׳ וכפל מלת למעני לומר שבעבור זה לבד ולא בהצטרפות עמו עוד דבר: וכבודי. מה שראוי לכבד אותי לא אעזוב לאל אחר לבל יאמרו יד אלהיהם רמה:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יחל. מלשון חלול:

    רש"י

    למעני. ולמען שמי הקדוש:

    כי איך יחל. איך יחולל שמי בהכריתו אתכם

    וכבודי לאחר לא אתן שאויבי יאמרו יד גלוליהם רמה:

    אבן עזרא

    למעני. כי איך יחל, מבנין נפעל מפעלי הכפל, והיו"ד שבלמעני כמו ונשאר אני (יחזקאל ט' ח') והנני יוסיף על ימיך (ישעיהו ל"ח ה'):

12. (יב)שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי אֲנִי־הוּא אֲנִי רִאשׁוֹן אַף אֲנִי אַחֲרוֹן

    מצודת דוד:מקוראי. כי אביו קרא לו יעקב וה׳ קראו ישראל: אני הוא. אני האל לבדי ואפס זולתי: אני ראשון. קודם בריאת העולם אף אני אחרון אחר שתכלה העולם:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    שמע אלי יעקב. שם שקרא לך אביך:

    וישראל מקראי. מאתי נקראת ישראל וי"ת וישראל מזומני:

    אבן עזרא

    מקוראי. הנקראים בני השם, והטעם יש לך להאמין כי אני ראשון ואחרון, והנה תאמין באמת:

13. (יג)אַף־יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו

    מצודת דוד:אף ידי וכו׳. ר״ל בעוד תכן ימיני בטפחה את השמים אז אף ידי השניה יסדה הארץ כי בבת אחת נבראו: קורא וכו׳. בזה יפרש אמריו לומר לא נעשו במעשה כ״א קראתי אני אליהם במאמר פי אשר יעמדו יחדיו כאחד:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    טפחה. מלשון טפח והוא כף היד שמודדים עמו הטפחים:

    אבן עזרא

    אף ידי. השמאל, דרך משל:

    והזכיר הימין עם השמים בעבור שהם נכבדים מהארץ:

    והנה טעם אף כי אני אמת ראשון ואחרון כי אני בראתי הכל:

    וטעם טפחה. [כמו] אשר טפחתי ורביתי (איכה ב' כ"ב), ויש אומרים שמדד השמים בטפח, ומזה הכתוב למדו המפרשים כי השמים והארץ נבראו יחד לא זה קודם זה ודרך הפשט שאני עשיתים, ובעת שאקרא אליהם למלאות חפצי, יעמדו שניהם לפני כעבדים, וכמוהו למשפטיך עמדו היום (תהלים קי"ט צ"א) כי איך יקרא השם לאשר איננו:

14. (יד)הִקָּבְצוּ כֻלְּכֶם וּשֲׁמָעוּ מִי בָהֶם הִגִּיד אֶת־אֵלֶּה יְהוָה אֲהֵבוֹ יַעֲשֶׂה חֶפְצוֹ בְּבָבֶל וּזְרֹעוֹ כַּשְׂדִּים

    מצודת דוד:הקבצו. האספו ושמעו אמרי מי בכל עובדי הפסל יוכל להגיד את האמור למטה ה׳ אהבו שה׳ אוהב לזה שיעשו חפצו בבבל וזהו כורש: וזרועו. וחוזק זרועו יעשה בכשדים:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כשדים. בכשדים ותחסר בי״ת השמוש וכן לזנות בית אביה (דברים כ״ב:כ״א) ומשפטו בבית אביה:

    רש"י

    ה' אהבו. לזה שיעשה חפצו של הקב"ה בבבל:

    וזרועו. יראה בארץ כשדים ועל כורש אמר כן:

    אבן עזרא

    את אלה. העתידות:

    יי אהבו. סימן כורש:

    יעשה חפצו. חפץ השם בבבל. [וזרעו כשדים]. ויעשה זרועו בכשדים, ויתכן היות וי"ו חפצו שב אל כורש גם וי"ו וזרועו:

15. (טו)אֲנִי אֲנִי דִּבַּרְתִּי אַף־קְרָאתִיו הֲבִיאֹתִיו וְהִצְלִיחַ דַּרְכּוֹ

    מצודת דוד:אני אני. ר״ל אני לבד דברתי שכן יעשה: אף קראתיו. ר״ל אני הערתי לבו לזאת: הביאותיו. לבבל:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    אני. גאלתי ישראל ממצרים ואני אגאל כל ישראל מגלות אחרון ומארבע כנפות הארץ:

    אף קראתיו. לכורש, וי"ת ה' אהבו לישראל אף קראתיו לאברהם וקריאה זו ל' גידול להיות מקוראי כמו אלה קרואי העדה (במדבר א׳:ט״ז):

    אבן עזרא

    אני אני. פעמים שלא אשתנה:

    וי"ו קראתיו שב אל כורש:

16. (טז)קִרְבוּ אֵלַי שִׁמְעוּ־זֹאת לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי וְעַתָּה אֲדֹנָי יְהוִה שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ

    מצודת דוד:שמעו זאת. האמור למטה: לא מראש וכו׳. ר״ל מפלת סנחריב שהיתה ראשונה לא דברתיה בסתר אלא בגלוי כי מעת היות הגזרה ההיא הייתי שם לקבל הנבואה ונתפרסמה על ידי: ועתה. הנה עתה שלחני ה׳ ומלאכו ר״ל ע״י מלאכו באה עלי הנבואה להשמיע עוד חדשות והיא מפלת בבל:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ורוחו. ומלאכו וכן ורוח על פני יחלוף (איוב ה׳):

    רש"י

    מעת היותה שם אני. מעידן דאיתפרשו עממיא מדחלתי תמן אנא קריבתיה לאברהם אבוכון לפולחני:

    ועתה ה' אלהים שלחני ורוחו אמר נביא וכען ה' אלהים שלחני ומימריה עירובי דברים מי שאמר זה לא אמר זה, ומדרש אגדה רבי תנחומא פירש שמעו זאת תורת משה שנא' בה זאת התורה לא מראש בסתר דברתי בסיני והנביא אומר מעת היות' לאותו דבר שהוא אומר שם אני, ולמדנו מכאן שכל הנביאי' עמדו בסיני ועת' שלחני להנבא אליהם ואף לשון זה ישנו עירוב דברים לא מראש בסתר דברתי אמרה שכינה מעת היותה שם אני אומר הנביא ויש לפתור שלא יהו עירובי דברים קרבו אלי שמעו זאת שאני מתנבא לכם על מפלת בבל וגאולתכם לא מראש בסתר דברתי אותה מעת היות' שגזר הקב"ה להביא' שם הייתי לומד (ס"א למדת) שמשעת הגזירה הקב"ה מעמיד הנביא שעתיד להנבא על הדבר בסוף פמליא של מעלה ואע"פ שעדיין אינו נוצר:

    אבן עזרא

    קרבו. אלה דברי הנביא:

    לא מראש וגו'. מבתחלה לא אמרתי זה הסוד וזאת הגזירה בסתר:

    מעת היותה וגו'. אמר הגאון מכאן רמז כי הנשמה קודם הגוף, ולא אמר כלום, כי הנה הכתוב אומר בתחילה, עתה נבראו ולא מאז, והטעם כאשר נגזרה זאת הגזרה שיצאה מפי השם, אל המלאכים הם השרים הממונים על המלכיות, כאשר הוא כתוב בספר דניאל (דניאל י' כ') שם הייתי גם אני:

    ורוחו הוא המלאך, והגאון אמר כי הוי"ו תחת בי"ת, ואמר כי כמוהו דרשו יי ועזו (תהלים ק"ה ד') ואין צורך:

17. (יז)כֹּה־אָמַר יְהוָה גֹּאַלְךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל מַדְרִיכֲךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ

    מצודת דוד:מלמדך להועיל. אני הוא המלמד אותך להיות לך לתועלת: מדריכך. המנהיג אותך בדרך אשר תלך:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    להועיל. מלשון תועלת:

    מדרכיך. מלשון דרך:

    אבן עזרא

    כה וגו'. והנה זאת הנבואה להודיע שכר השומעים אל דברי השם:

18. (יח)לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֺתָי וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם

    מצודת דוד:לוא הקשבת. אם הקשבת למצותי היה אז נמשך שלומך כמי הנהר הייתי עושה עמך צדקות מרובות וגדולות כגלי הים:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    לוא. הוא כמו אם וכן לו החייתם אותה (שופטים ח׳):

    הקשבת. ענין שמיעה:

    אבן עזרא

    לוא. האל"ף במלת לו נוסף כאל"ף ההלכוא אתו (יהושע י' כ"ד):

    והנה וי"ו ויהי כפ"א רפה בלשון ישמעאל:

    וטעם כנהר שלא יפסוק, וככה גלי הים:

19. (יט)וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כִּמְעֹתָיו לֹא־יִכָּרֵת וְלֹא־יִשָּׁמֵד שְׁמוֹ מִלְּפָנָי

    מצודת דוד:וצאצאי מעיך. כפל הדבר במ״ש: כמעותיו. כצאצאי מעי הים ועל הדגים יאמר בדרך השאלה כאלו הים ילדם: לא יכרת. ר״ל אע״פ שלא הקשבת למצותי עכ״ז לא יכרת שם זרעך מכל וכל:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מעיך. כמו בטנך:

    כמעותיו. מלשון מעיים ור״ל בטן:

    ישמד. ענין כליון:

    רש"י

    כמעותיו. של ים כדגי הים לרוב:

    אבן עזרא

    ויהי כחול [זרעך]. מספר זרעך:

    וצאצאי מעיך. כמו בטנך:

    כמעותיו. כמעות הים, והנה הזכיר הגלים והחול, ומלת כמעותיו רמז למעי הדגים:

    וי"ו שמו [שב] אל זרעך:

20. (כ)צְאוּ מִבָּבֶל בִּרְחוּ מִכַּשְׂדִּים בְּקוֹל רִנָּה הַגִּידוּ הַשְׁמִיעוּ זֹאת הוֹצִיאוּהָ עַד־קְצֵה הָאָרֶץ אִמְרוּ גָּאַל יְהוָה עַבְדּוֹ יַעֲקֹב

    מצודת דוד:צאו מבבל. כי אמר לך צאו מבבל: ברחו. מהרו ללכת מכשדים: הגידו וכו׳. אמרו זאת הבשורה: הוציאוה. הוציאו קול הבשורה להיות נשמע עד קצה הארץ: עבדו יעקב. את עבדו יעקב:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ברחו. ענין מהירות ההליכה ועם היה מבלי פחד:

    אבן עזרא

    צאו. ידבר עם בני הגולה:

    הוציאוה. כמו בפרהסיא, ולא די שיגאל עמו, עד שיחדש להם פלא בשובם אל ציון, שלא צמאו בחרבות שהוליכם השם שם:

21. (כא)וְלֹא צָמְאוּ בָּחֳרָבוֹת הוֹלִיכָם מַיִם מִצּוּר הִזִּיל לָמוֹ וַיִּבְקַע־צוּר וַיָּזֻבוּ מָיִם

    מצודת דוד:ולא צמאו. לא יצמאו בדרך עם כי יוליך אותם במקומות חרבות ושוממות כי יטיף להם מים מן הצור וימצאו לרוות צמאונם: ויבקע צור. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בחרבות. מלשון חורבה ושממון:

    הזיל. מל׳ הזלה ונטיפה:

    ויזובו. מלשון זיבה ונטיפה כמו זב עמקך (ירמיה מ״ט):

    אבן עזרא

    מים מצור. והטעם ממקום שלא היה שם מים:

    ויזובו. כמו זב מבשרו (ויקרא ט"ו ב'):

22. (כב)אֵין שָׁלוֹם אָמַר יְהוָה לָרְשָׁעִים

    מצודת דוד:אין שלום וכו׳. זאת הטובה תהיה לישראל אבל להבבליים הרשעים אין שלום אמר ה׳ עליהם וכאומר ולזה ישלח כורש את ישראל מהגולה וישמיד את הבבליים כי כן גזירת המקום:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    לרשעים. לנבוכדנצר וזרעו:

    אבן עזרא

    אין וגו'. יש אומרים כי אין שלום לרשעים מישר', ויתכן שיהיה רמז לבבליים, כי זאת הטובה תהיה לישראל, ואין שלום לבבליים: