ישעיהו פרק מ״ד

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)וְעַתָּה שְׁמַע יַעֲקֹב עַבְדִּי וְיִשְׂרָאֵל בָּחַרְתִּי בוֹ

   מצודת דוד:ועתה. ר״ל ועתה שמע את הטובה המיועדת לבוא:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   ועתה שמע. לשוב לתורתי יעקב עבדי:

   אבן עזרא

   ועתה. שמע את הטוב':

2. (ב)כֹּה־אָמַר יְהוָה עֹשֶׂךָ וְיֹצֶרְךָ מִבֶּטֶן יַעְזְרֶךָּ אַל־תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וִישֻׁרוּן בָּחַרְתִּי בוֹ

   מצודת דוד:עושך ויצרך. אשר עשה אותך ויצר אותך ומעת צאתך מבטן יעזר לך: וישרון. כן קרוים ישראל שהם העם הישר:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא

   אבן עזרא

   כה. ויצרך מבטן, רמז ליעקב, כטעם בבטן עקב את אחיו (הושע י"ב ד') ושם אפרשנו, או הוא על דרך משל, ומבטן מיום היותם לעם לשם:

   ישורון. מגזרת ישר, והוא תאר השם, ואפס על משקלו:

3. (ג)כִּי אֶצָּק־מַיִם עַל־צָמֵא וְנֹזְלִים עַל־יַבָּשָׁה אֶצֹּק רוּחִי עַל־זַרְעֶךָ וּבִרְכָתִי עַל־צֶאֱצָאֶיךָ

   מצודת דוד:כי אצק. כמו שאני יוצק מים על ארץ צמאה וכו׳ כן יצוק רצוני הטוב על זרעיך: וברכתי. כפל הדבר במ״ש כי הרצון הוא הברכה:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אצק. מל׳ יציקה ושפיכה:

   ונוזלים. ענין נטיפה כמו יזל מים מדליו (במדבר כ״ד:ז׳):

   על יבשה. ר״ל על מקום יבש:

   רוחי. ענין רצון וכן עד יערה עלינו רוח ממרום (לעיל ל״ב):

   צאצאיך. הבנים היוצאים ממך:

   רש"י

   כי אצק מים על צמא. כמו שאני יוצק מים על צמא כן אצק רוחי על זרעך:

   אבן עזרא

   כי אצק וגו'. כמו שאצק מים על מקום צמא כן אצק רוח קדשי או רוח ישעי, ונדגש צד"י אצק לחסרון היו"ד, וכמוהו בטרם אצרך בבטן (ירמיה א' ה'):

4. (ד)וְצָמְחוּ בְּבֵין חָצִיר כַּעֲרָבִים עַל־יִבְלֵי־מָיִם

   מצודת דוד:וצמחו. יצמחו וירבו כאלו היו נתונים בין החציר ודומה לה: כערבים. כערבי נחל השתולים על פלגי מים הצומחים וגדילים מהר:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חציר. דשא ועשב:

   כערבים. שם אילן סרק ערבי נחל:

   יבלי מים. פלגי מים וכן ועל יובל ישלח שרשיו (ירמיהו י״ז:ח׳):

   רש"י

   וצמחו בבין חציר. בתוך עמלק על ידי גרים שיתוספו עליהם, בין חציר הוא עמלק שנאמר עליו והיתה נוה תנים חציר לבנות יענה (לעיל ד):

   אבן עזרא

   [וצמחו בבין חציר]. וצמחו רוחי וברכתי כמו חציר, ורבים אמרו על הצאצאים, וכן [הוא] וצמחו כאילו הם יושבים בין החציר, והטעם שיפרו וירבו:

5. (ה)זֶה יֹאמַר לַיהוָה אָנִי וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם־יַעֲקֹב וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַיהוָה וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה

   מצודת דוד:זה יאמר. הצדיקים שבהם יאמרו אנו מעולם לה׳ להאמין בו: וזה יקרא בשם יעקב. אלו הקטנים בני רשעים לא יהיו נוטים אחר דעת אביהם הרשעים אלא יקראו א״ע בשם יעקב להיות צדיקים כמוהו: וזה יכתוב ידו לה׳. אלו בעלי תשובה שיחייבו את עצמם לשוב לה׳ כמו המתחייב את עצמו בכתב ידו: ובשם ישראל יכנה. ובהם יהיה מי אשר יכנה עצמו בשם ישראל אלו הגרים אשר יתוספו עליהם:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יכנה. שם שאינו שם העצמי וכן אכנך ולא ידעתני (לקמן מ״ה):

   רש"י

   זה יאמר לה' אני. אלו צדיקים גמורים:

   וזה יקרא בשם יעקב. אלו קטנים בני רשעים:

   זה יכתוב ידו לה'. אלו בעלי תשובה:

   ובשם ישראל יכנה. אלו הגרים מעכו"ם כך שנויה באבות דרבי נתן:

   אבן עזרא

   זה וגו'. יהיו רבים, ורבם אוהבי השם לשוב אל ביתו:

   וזה יקרא בשם יעקב. להתפאר לעיני הגוים שהוא מזרע קדוש:

   וזה יכתוב ידו. חסר בי"ת, וכן הוא יכתו' בידו, לבא אל מקדש השם:

   יכנה. כמו יקרא, ורבי' פירשוהו על הגרים כטעם והחזיקו עשרה אנשים (זכריה ח' כ"ג):

6. (ו)כֹּה־אָמַר יְהוָה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ יְהוָה צְבָאוֹת אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים

   מצודת דוד:אני ראשון. ר״ל קודם בריאת העולם: ואני אחרון. לאחר שתכלה העולם:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא

   אבן עזרא

   כה. מלך ישראל, בהיותם בארצם והם [צ"ל והוא] גואלם מהגלות:

   יי צבאות. כי לעולם הוא מלך, והעדים צבאות השמים:

   אני. מלך ראשון:

7. (ז)וּמִי־כָמוֹנִי יִקְרָא וְיַגִּידֶהָ וְיַעְרְכֶהָ לִי מִשּׂוּמִי עַם־עוֹלָם וְאֹתִיּוֹת וַאֲשֶׁר תָּבֹאנָה יַגִּידוּ לָמוֹ

   מצודת דוד:ומי כמוני יקרא. ומי הוא אשר יקרא לומר שהוא כמוני ויגיד ויערוך לפני הדברים הנעשים מעת שומי עם עולם והם כל הבריות: ואותיות. הדברים הבאים בזמן קרוב והדברים אשר תבואנה לזמן רחוק יגידו להם ר״ל בעבור עצמם להצדיק דבריהם וחוזר לתחילת המקרא לומר מי הוא אשר יגיד כאלה:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ויערכה. מל׳ עריכה וסדור:

   ואותיות. הבאות כמו אתא בוקר (לעיל כ״א):

   למו. להם:

   רש"י

   ומי כמוני יקרא. ומי יקרא שהוא כמוני ויגיד ויערוך לי את כל מה שהיה משומי עם עולם ועד עתה:

   עם עולם. כל בריות:

   ואותיות. דברי מופת:

   ואשר תבאנה. ואת העתידות לבא יגידו כמו שאני עושה עתה שעדיין לא חרב הבית ולא גליתם ולא נולד כורש ואני מבשר אתכם עליו:

   אבן עזרא

   ומי [כמוני]. ומי שיאמר שהוא כמוני:

   יקרא. (כאמר) ירים קולו:

   ויגיד. כל העוברות ויערכם לי:

   משומי [עם עולם]. העם הראשון, וטעם עולם בזמן שעבר:

   ואותיות. פעל שלם ואשר תבאנה, יגיד לנפשם שידעום:

8. (ח)אַל־תִּפְחֲדוּ וְאַל־תִּרְהוּ הֲלֹא מֵאָז הִשְׁמַעְתִּיךָ וְהִגַּדְתִּי וְאַתֶּם עֵדָי הֲיֵשׁ אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדַי וְאֵין צוּר בַּל־יָדָעְתִּי

   מצודת דוד:אל תפחדו. מאלהים אחרים: הלא מאז. במעמד הר סיני השמעתיך והגדתי שאין אלוה מבלעדי ואתה עדי בדבר זה כי פתח אז שבעה רקיעים והראה להם שאין עוד אחר כן ארז״ל: היש. וכי יש אלוה מבלעדי: ואין צור. אין חזק בעולם אשר לא ידעתיו אני וכאומר הלא אני הוא הנותן כח לכל החזקים ומכולם ידעתי:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תרהו. אין לו דמיון ופתרונו לפי ענינו הוא ענין פחד כת״י:

   צור. ענין חוזק:

   רש"י

   ואל תרהו. אין לו דמיון ופתרונו לפי הענין כמו אל תחתו מלהודיע את שמי לבין העכו"ם:

   הלא מאז השמעתיך. מהר סיני והגדתי לכם שם שאין אלוהי מבלעדי:

   ואתם עדי. שפתחתי לכם שבעה רקיעים והראיתי אתכם שאין אחר ואתם עדי בדבר הזה שאין אלוה מבלעדי:

   ואין צור בל ידעתי. ת"י ולית דתקיף אלהן דמן קדמי מתיהב ליה תקיף:

   בל ידעתי. לשון ואדעך בשם (שמות ל״ג:י״ז) ידע לכתך (דברים ב׳:ז׳) אני ידעתיך במדבר (הושע י״ג:ה׳):

   אבן עזרא

   אל תרהו. אין לו ריע, והמחליפים באל"ף איננו נכון במקום הזה, בעבור חסרון היו"ד מהמכתב שהו' שורש:

   וטעם אל תפחדו. כאשר תבאנ' אלה הצרות אל בבל, אל תפחדו אתם (אלה אתם):

   הלא מאז הודעתי אתכם ואתם עדי, והנה תראו, היש אלוה מבלעדי, ואין צור [בל ידעתי] שלא אדענו כי הוא תוהו והבל [ובוהו] ויש אומרי' שהוא כטעם ויודע בהם (שופטים ח' ט"ז) אנשי סוכות, והנכון הוא רמז להמון מעלה:

9. (ט)יֹצְרֵי־פֶסֶל כֻּלָּם תֹּהוּ וַחֲמוּדֵיהֶם בַּל־יוֹעִילוּ וְעֵדֵיהֶם הֵמָּה בַּל־יִרְאוּ וּבַל־יֵדְעוּ לְמַעַן יֵבֹשׁוּ

   מצודת דוד:יוצרי פסל. האומנים העושים הפסל כולם תוהו כי מעשיהם תוהו: וחמודיהם. הפסילים שהמה חמודים להם הנה אין בהם תועלת ועדיהם המה. הפסילים הם עדים בעצמם שלא יועילו כי לא יראו ולא ידעו מאומה ואיך א״כ יועילו לאחרים: למען יבושו. העדות ההיא תועיל למען יבושו החומדים אותם:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יוצרי. ענין עשיה וחדוש וכן יוצר עמל עלי חוק (תהילים צ״ד:כ׳):

   רש"י

   ועדיהם המה. הפסילי' הם עדים על בושת עובדיהם שהרי אנו רואין שאינן לא רואין ולא יודעין והיו עובדין להם:

   למען יבושו. העובדים להם:

   אבן עזרא

   יוצרי פסל כולם תוהו. הם ופסיליהם תוהו:

   וחמודיהם. שיצירום במשכיות עד שיהיו נחמדים לעין והם הפסילים:

   ועדיהם המה. כי הפסילים לא יראו ולא ידעו:

   למען יבושו. דבק עם ועדיהם המה:

10. (י)מִי־יָצַר אֵל וּפֶסֶל נָסָךְ לְבִלְתִּי הוֹעִיל

    מצודת דוד:מי יצר אל. מי עשה שטות כזאת לעשות אל ולצקת פסל לבלי תועלת:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נסך. ענין יציקה והתכה:

    רש"י

    נסך. לשון יציקה ומסכה והנו"ן בתיבה יסוד הנופל ממנו כגון נו"ן של נשך ושל נגף:

    אבן עזרא

    מי וגו'. היש שגעון כמו מי שיצר אל, וקראו כפי מחשבתו:

    נסך. כמו עגל מסכה (ירמיה ז' ה') [לבלתי הועיל]:

11. (יא)הֵן כָּל־חֲבֵרָיו יֵבֹשׁוּ וְחָרָשִׁים הֵמָּה מֵאָדָם יִתְקַבְּצוּ כֻלָּם יַעֲמֹדוּ יִפְחֲדוּ יֵבֹשׁוּ יָחַד

    מצודת דוד:הן כל חבריו. המתחברים אליו לעבדו: וחרשים. האומנים העושים אותו הלא הם מבני אדם ואיך אפשר שיעשו אל: יתקבצו כולם. האומנים עם עובדי הפסל יתקבצו יחד ויעמדו להשכיל ולבחון בדבר וכולם יחד יפחדו מה׳ ויבושו במעשיהם:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וחרשים. אומנים:

    רש"י

    הן כל חביריו. של אותו יוצר ונוסך פסילים המתחברים אליו לעבוד את יצירתו ונסכו יבושו:

    וחרשים המה. אותם יוצרים ונוסכים מבני אדם הם קל וחומר ליצירתם שהיא הבל:

    אבן עזרא

    הן כל חביריו. הם כהני הבעל או האומנים והוא הנכון:

    יתקבצו כלם. ויכלמו:

12. (יב)חָרַשׁ בַּרְזֶל מַעֲצָד וּפָעַל בַּפֶּחָם וּבַמַּקָּבוֹת יִצְּרֵהוּ וַיִּפְעָלֵהוּ בִּזְרוֹעַ כֹּחוֹ גַּם־רָעֵב וְאֵין כֹּחַ לֹא־שָׁתָה מַיִם וַיִּיעָף

    מצודת דוד:חרש ברזל. עתה יספר מעשה הפסל ואומר האומן של ברזל יעשה מעצד ופעל אותו ע״י גחלים בזרוע ובמקבות יעשהו ומחדשו: בזרוע כחו. בזרוע בכחו ובי״ת בזרוע משמשת במקום שתים ור״ל בכל אומץ כחו: גם רעב. אף כשירעב לא יעזוב מלאכתו עד שלא נשאר בו כח וכשיצמא לא שתה מים עד שנעשה עיף ויגע וכ״ז מרוב חשקו בהמלאכה ההיא:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מעצד. שם כלי גדול עשוי לחתוך בו וכן מעשה ידי חרש במעצד (ירמיהו י׳:ג׳) בפחם. גחלת כמו נופח באש פחם (לקמן נד):

    ובמקבות. הוא הפטיש וכן ותשם את המקבת בידה (שופטים ד׳:כ״א):

    יצרהו. יעשהו ויחדשהו:

    רש"י

    חרש ברזל. חרש של ברזל:

    מעצד. הוא אחד מכלי הנפחים:

    ופעל. הפסל בפחם. קרבו"ן בלע"ז:

    ובמקבות. מרטי"ל בלע"ז:

    יצרהו. ל' ציור:

    ויפעלהו בזרוע כחו גם רעב וגו'. גם הוא היוצר חסר כח וחלש הוא שאם ירעב אין בו כח או אם לא שתה מים ויעף לאלתר קל וחומר שפעולתו אין בה תועלת לעזור:

    אבן עזרא

    חרש. כאשר הוא סמוך הוא פתוח הרי"ש ויש [צ"ל וכאשר הוא] במקום מוכרת לעולם הוא בקמץ גדול, ואין מלה זרה במקרא:

    מעצד. כלי ברזל שיחתכו בו:

    ובמקבות. כלי העושה בו נקב:

    יצרהו. מגזרת צורה, והנכון מגזרת יצירה:

    גם רעב. תאר החרש:

13. (יג)חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת

    מצודת דוד:חרש עצים. וכשנשלם מלאכת המעצד אז אומן העצים ינטה קו המדה על הקורה לחתכו במעצד לפי הראוי: יתארהו בשרד. אח״ז יסמן תואר הפסל בצבע השרד וע״פ המסומן יעשהו במקצעות והוא כלי מכלי הנגרים: ובמחוגה יתארהו. ובמחוגה מסבב בו ציורים עגולים לייפותו: כתפארת אדם. ר״ל שצורתו מפוארה משאר בעלי חיים: לשבת בית. ר״ל כל עצמו לא נעשה האל לשבת בבית כי ממקומו לא ימיש:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    קו. חבל המדה:

    יתארהו. מלשון תואר ותמונה:

    בשרד. הוא שם צבע מה במקצעות. הוא מכלי הנגרים מקלף בהם העץ ומחליקו והוא מל׳ ואת הבית יקציע (ויקרא י״ד:מ״א) שהוא ענין קלוף:

    ובמחוגה. כן שם הכלי שעושים בו העגולים:

    יתארהו. ענין סבוב וכן ותאר הגבול (יהושע טו):

    כתבנית. דמות לצורה:

    רש"י

    חרש עצים. ואם בא לעשותו של עץ וחרש עצים הוא כך דרכו:

    נטה קו. כדרך הנגרים ועל פי הקו יתארהו בשרד מיישר אותו במסור שקורין דאלאור"א בלע"ז. יתארהו. ייפהו:

    יעשהו במקצועות. ומחליקו ברהיטני ואיזמל, מקצועות ת"י אזמליא:

    ובמחוגה יתארהו. לשון ותאר הגבול (יהושע ט״ו:ט׳) אם בא לעשו' בו ציורים עגולים מסבב אותו במחוגה קונפ"ש בלע"ז:

    כתפארת אדם. היא האשה שהיא תפארת בעלה:

    אבן עזרא

    חרש. הזכיר פסילי האבן והברזל והנה גם פסילי העץ:

    נטה קו. כי כן משפט':

    יתארהו. יעשה תארו והנכון שהוא כמו ותאר לכם הגבול (יהושע ט"ו ט'), כדמות רושם:

    בשרד. מין ממיני צבעונים, ואין רע לו:

    יעשהו במקצעות. יתקן, ויאמר ר' יונה ז"ל כי המקצוע רמז לשרטוט:

    במחוגה. מגזרת חוג, הוא הכלי שיעשה בו העגול:

    בתפארת אדם. יש אומרים נקבה, ואין צורך רק הטעם כפול:

    לשבת בית. כאדם שיושב בביתו:

14. (יד)לִכְרָת־לוֹ אֲרָזִים וַיִּקַּח תִּרְזָה וְאַלּוֹן וַיְאַמֶּץ־לוֹ בַּעֲצֵי־יָעַר נָטַע אֹרֶן וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל

    מצודת דוד:לכרת לו ארזים. למעלה סיפר מעשה הפסל מעץ חצוב ועתה אמר עוד יש מי אשר יטריח לבוא ביער ולכרות לו ארזים לעשות ממנו הפסל: ויקח תרזה ואלון. יש מי שיקח תרזה ואלון כי העצים ההמה יפים ביותר ועל שאינם חזקים כארז מחזק אותם במסמרי עצי היער: נטע אורן. ר״ל ויש מי אשר יטרח עוד יותר שנוטע מתחילה נטיעה של אורן הטוב למלאכה וממתין עד שיגדל ויהיה ראוי לפסל: וגשם יגדל. כאומר עם שכונת הנוטע הוא לעשות ממנו פסל על כל זה מגדלו הגשם בשליחות המקום כי עולם כמנהגו נוהג ועתידין הן ליתן את הדין וכמ״ש חז״ל בגזל סאה חטים וזרעה וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תרזה ואלון. שמות אילני סרק:

    ויאמץ. ענין התחזקות:

    אורן. שם אילן סרק ובדרז״ל ארונים עשו (ר״ה כג):

    רש"י

    תרזה ואלון. מיני אילני סרק:

    ויאמץ לו בעצי יער. עושה לו חיזוקי' בין לחיזוק בין לנוי במיני עצי' המשונים זה מזה במראיהן:

    נטע אורן. כשמוצא ייחור ונטע הראוי לכך נוטעו לכך והגשם מגדלו:

    אורן. ל' נטע יונק פלנצו"ן בלע"ז:

    אבן עזרא

    לכרות. הטעם יש מי שיפסול אלהיו מארזים, ויש מי שיקח תירזה מין ממיני אילנים:

    ויאמץ לו. יטעהו:

    אורן. שם אילן, או פירושו שורש:

    וגשם. גוף, גם כן תרגום ארמית, גם בלשון קדר, ויש אומרים הוא יטע אורן, והגשם יגדלנו:

15. (טו)וְהָיָה לְאָדָם לְבָעֵר וַיִּקַּח מֵהֶם וַיָּחָם אַף־יַשִּׂיק וְאָפָה לָחֶם אַף־יִפְעַל־אֵל וַיִּשְׁתָּחוּ עָשָׂהוּ פֶסֶל וַיִּסְגָּד־לָמוֹ

    מצודת דוד:והיה לאדם לבער. מאותו העץ עצמו יהיה מקצתו לצרכי אדם לבער בו את האש ויקח מהם. מהעצים ההם יקח מה מהם להבעיר אש להתחמם בו ואף מהם יסיק התנור ויאפה לחם ואף מהם יקח ויפעל בו אל וישתחו אליו: עשהו וכו׳. כפל הדבר במ״ש: למו. לפסילים ועם כי לא זכר אלא אחד הנה רבים הם:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    לבער. ענין הדלקה:

    ויחם. מל׳ חמימות:

    ישיק. כמו יסיק בסמ״ך והוא מלשון היסק והבערה:

    ויסגד. ענין השתחואה כמו ולדניאל סגיד (דניאל ב):

    רש"י

    והיה לאדם לבער. והיה אותו עץ מקצתו לצרכי אדם לבער:

    ויקח. מן העצים ויחם גופו לנגדם:

    אף ישיק. מהם תנור ואופה לחם:

    אף יפעל אל. מן הנותר:

    אבן עזרא

    והיה לבער. להדליק והנה פירש, יש שיחום באש ויש מי שישיקנו, כמו ואש נשקה (תהלים ע"ח כ"א), כדמות בעור:

    ויסגוד. ידועה בארמית ובלשון קדר:

16. (טז)חֶצְיוֹ שָׂרַף בְּמוֹ־אֵשׁ עַל־חֶצְיוֹ בָּשָׂר יֹאכֵל יִצְלֶה צָלִי וְיִשְׂבָּע אַף־יָחֹם וְיֹאמַר הֶאָח חַמּוֹתִי רָאִיתִי אוּר

    מצודת דוד:חציו. ר״ל מקצתו שרף בתוך האש ע״י מקצתו אכל בשר כי יצלה בו צלי ויאכל וישבע ואף יחמם בשרו וישמח ויאמר האח הנה חממתי את עצמי אף נהנתי להיות יושב באור האש:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    במו. בתוך:

    האח. הוא ענין ל׳ שמחה כמו האח האח ראתה עינינו (תהלים לה):

    חמותי. מל׳ חמימה:

    אור. שלהבת המאיר וכן אור לשבת נגדו (לקמן מז):

    אבן עזרא

    חציו. האח, מלה יאמר אדם אותה כאשר ימצא תענוג, וכמוהו האח ראתה עינינו [שם ל"ה כ"א]:

    ראיתי אור. כמו אור לו בציון (ישעיהו ל"א ט'):

    ראיתי. כמשמעו, ורב סעדיה נ"ע אמר כי טעמו רָוַחְתִּי, בלי רע:

17. (יז)וּשְׁאֵרִיתוֹ לְאֵל עָשָׂה לְפִסְלוֹ יִסְגָּד־לוֹ וְיִשְׁתַּחוּ וְיִתְפַּלֵּל אֵלָיו וְיֹאמַר הַצִּילֵנִי כִּי אֵלִי אָתָּה

    מצודת דוד:ושאריתו. הנשאר מהעץ יעשהו אל וחוזר ומפרש יעשהו לפסלו: יסגד לו. ישתחוה לו ויתפלל וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ושאריתו. ענין שיור:

    אבן עזרא

    ושאריתו לאל עשה. כפי מחשבתו:

    לפסלו. פירוש לאל עשה:

18. (יח)לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם

    מצודת דוד:לא ידעו. אין בהם לא דעת ולא בינה: כי טח. היצה״ר המסית טח עיניהם מלראות ולבותם מלהשכיל:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    טח. ענין מריחה ומשיחה וכן וטח את הבית (ויקרא י״ד:מ״ב):

    לבותם. מל׳ לב:

    אבן עזרא

    לא. הדעה בנקבים הקרובים אל המצח, והבינה בנקב האמצעי שהוא בתוך הראש:

    כי טח. כמו וטח את הבית (ויקרא י"ד מ"ב), והוא פועל יוצא, והפועל הוא השם:

    עיניהם. כל אחד, וכמוהו רבים:

19. (יט)וְלֹא־יָשִׁיב אֶל־לִבּוֹ וְלֹא דַעַת וְלֹא־תְבוּנָה לֵאמֹר חֶצְיוֹ שָׂרַפְתִּי בְמוֹ־אֵשׁ וְאַף אָפִיתִי עַל־גֶּחָלָיו לֶחֶם אֶצְלֶה בָשָׂר וְאֹכֵל וְיִתְרוֹ לְתוֹעֵבָה אֶעֱשֶׂה לְבוּל עֵץ אֶסְגּוֹד

    מצודת דוד:ולא ישיב. אינו נותן אל לבו לבחון בדבר ואין בו לא דעת ולא תבונה לחשוב הלא מקצתו שרפתי בתוך האש ואף וכו׳: אפיתי על גחליו לחם. אמר לחם ע״ש סופו כי אחר שנאפה נעשה לחם וכן וטחני קמח (לקמן מו): אצלה. כמו ואצלה ויתרו. ואיך אעשה הנותר לפסל המתועב בעיני ה׳ ואיך אשתחוה לענף עץ:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ויתרו. מלשון נותר:

    לבול. כמו ליבול וכן כי בול הרים ישא לו (איוב מ׳:כ׳) וענינו צמח וענף:

    אסגוד. אשתחוה:

    רש"י

    ולא ישיב אל לבו. חציו שרפתי במו אש:

    ולא דעת ולא תבונה. בו לאמר זאת:

    לבול עץ. לרקבון עץ:

    אבן עזרא

    ולא ישוב אל לבו. רמז לשכל שהוא העקר:

    מ"ם עם וי"ו במו נוסף כמלת כמו (תהלים נ"ח י'):

    ויתרו. הנותר:

    לבול. אין רע לו, יש אומרים לפסל או לצורה, ורבי משה הכהן אמר כי כמהו כי בול הרים (איוב מ' כ'), והטעם צמח:

20. (כ)רֹעֶה אֵפֶר לֵב הוּתַל הִטָּהוּ וְלֹא־יַצִּיל אֶת־נַפְשׁוֹ וְלֹא יֹאמַר הֲלוֹא שֶׁקֶר בִּימִינִי

    מצודת דוד:רועה אפר וכו׳. ר״ל לבו המהתל ומלעיג בו הסיתו שיקבל לרועה ומנהיג את הדבר אשר חשוב אל האפר כשישרפוהו: ולא יציל. אף האומן העושה הפסל לא יציל נפש עצמו ולא יאמר הלא מה שעשיתי בימיני הוא שקר ואין בו תועלת כי מעשה ידי הוא:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    רועה. ר״ל מנהיג:

    היתל. ענין לעג וכן ויהתל בהם אליהו (מ״א יח):

    רש"י

    רועה אפר לב הותל הטהו. לבו אשר הותל הטהו לעשות לו רועה של אפר הדמות שנשרף חציו ונעשה אפר השוטה הזה היה אומר שהוא לו לרועה ולמפרנס, דבר אחר רועה אפר ל' ריעות עובד עבודת אחרים ומחבר אליו עבודת אחרים שהיא אפר:

    ולא יציל. הנתעה את נפשו לאמר הלא שקר בימיני ויפרד מעליו:

    אבן עזרא

    רעה. כאדם שירעה אפר, שיזיק ולא יועיל, או טעמו כמו רועה רוח (הושע י"ב ב'):

    הותל. תאר השם, כי שמות התאר משתנים על משקל ורגל מועדת (משלי כ"ה י"ט):

    לב. הטפש:

    הטהו. וזאת המלה לגנאי בכל המקרא, כי הוא נוטה מהדרך הישרה, ומלת להטות (שמות כ"ג ב') פירשתיו:

21. (כא)זְכָר־אֵלֶּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל כִּי עַבְדִּי־אָתָּה יְצַרְתִּיךָ עֶבֶד־לִי אַתָּה יִשְׂרָאֵל לֹא תִנָּשֵׁנִי

    מצודת דוד:זכר אלה יעקב. אם העכו״ם לא יבינו את זאת אתה יעקב זכר אלה הדברים ולא תתפתה אחריהם כי עבדי אתה ולא עבד האליל: יצרתיך עבד לי. בראתיך להיות לי לעבד ולכן אתה ישראל לא תשכחנו:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תנשני. ענין שכחה וכן נשני אלהים (בראשית לא):

    רש"י

    לא תנשני. לא תהיה שכוח מיראתי:

    אבן עזרא

    זכר אלה. שעשית בהיותך בארצי:

    וטעם כי עבדי אתה, אחר שאת' היית עבדי, הודה פשעיך הקדמונים, כי אני חפץ שתהיה לי עבד:

    וטעם [עבד לי] אתה לבדך:

    תנשני. מבנין נפעל, ולפי דעתי שהוא כן לא תנש' ממני זכרני ואני אזכרך:

22. (כב)מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ

    מצודת דוד:מחיתי כעב. מעולם מחיתי פשעיך בעב הזה הנמחה במים: וכענן וכו׳. כפל הדבר במ״ש: שובה אלי. לכן שוב אלי כי אני הוא הגואל אותך:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מחיתי. ענין מחיקה וכן אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך (לעיל מג) כעב וכענן. הם ענין אחד וכפל במ״ש:

    רש"י

    מחיתי כעב פשעיך. במצרים ובמדבר גם עתה שובה אלי:

    אבן עזרא

    מחיתי כעב. העוברת בצאת השמש ואיננה:

23. (כג)רָנּוּ שָׁמַיִם כִּי־עָשָׂה יְהוָה הָרִיעוּ תַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ פִּצְחוּ הָרִים רִנָּה יַעַר וְכָל־עֵץ בּוֹ כִּי־גָאַל יְהוָה יַעֲקֹב וּבְיִשְׂרָאֵל יִתְפָּאָר

    מצודת דוד:רנו שמים. הוא דרך משל ור״ל שמחה גדולה תהיה בעולם: כי עשה ה׳. ר״ל עשה מה שעליו לעשות ולקיים והוא גאולת ישראל: תחתיות ארץ. היא הנקודה האמצעי׳ מכדור הארצי: יער. מקו׳ עמידת האילנו׳: ובישראל יתפאר. ע״י גאולת ישראל יתפאר בפי כל:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הריעו. מלשון תרועה:

    תחתיות. מל׳ תחת ומלמטה:

    פצחו. פתחו פה בהרמת קול לרנן וכן פצחי רנה וצהלי (לקמן נד):

    יתפאר. ענין שבח והלל:

    רש"י

    פצחו. ל' פתחון פה:

    אבן עזרא

    רנו. דרך משל, כי שמחה גדולה תהיה בישראל כי בעבור ישראל שיגאלו, תגלה לכל העולם תפארת השם:

24. (כד)כֹּה־אָמַר יְהוָה גֹּאֲלֶךָ וְיֹצֶרְךָ מִבָּטֶן אָנֹכִי יְהוָה עֹשֶׂה כֹּל נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי רֹקַע הָאָרֶץ מי מֵאִתִּי

    מצודת דוד:ויוצרך מבטן. מעת צאתך מבטן אמך יצרתיך לי לעם: עושה כל. כל דבר הנעשה לבדי. ואין מי יעזור לי: רוקע הארץ מאיתי. פרישת הארץ הוא מאתי ר״ל ממני:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    רוקע. ענין פרישה ושטיחה כמו לרוקע הארץ על המים (תהילים קל״ו:ו׳):

    רש"י

    ויוצרך מבטן. מאז ויתרוצצו הבנים בקרבה (בראשית כ״ה:כ״ב) הייתי לך לעזרה ובחרתיך:

    נוטה. שמים לבדי:

    אבן עזרא

    כה. עשה כל, אני עושה כל חפצי, והעד כי נטיתי שמים לבדי:

    מאתי. מכחי, כי אין השם גוף, וכתוב מי אתי והנה הוא כמו לבדי, ודע כי הכתוב אמר נוטה השמים ורוקע הארץ כי עמידתם תמיד בשם:

25. (כה)מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְשַׂכֵּל

    מצודת דוד:מפר. מבטל האותות של חוזי הכוכבי׳ ולא יהיה כן: וקסמים יהולל. משטה דעת הקוסמי׳ ולא יועילו בפעולותיה׳: משיב חכמים אחור. לפי שדרך החכמים להתחכם בכל פעם יותר אמר שהמקום משיב החכמים לאחור ר״ל שמתטפשים ומתאבדים מן החכמה ונעשים סכלים:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מפר. ענין מניעה ובטול כמו אישה הפרם (במדבר ל):

    אותות. מלשון אות וסימן:

    בדים. ענין כזב הבדוי מן הלב וכן בדיך מתים יחרישו (איוב יא) וחוזי הכוכבי׳ יקראו כן כי ע״פ הרוב ידברו כזב הבדוי מן הלב:

    וקוסמים. הוא ענין כשוף:

    יהולל. ענין שטות כמו ושופטים יהולל (שם י״ב):

    יסכל. מל׳ סכלות ושטות:

    רש"י

    מפר אותות בדים. לפי שאני נטיתי שמים לפיכך אני יכול להפר אותם:

    בדים. הם החוזים בכוכבי' ע"י אותות השמים ועל שם שפעמים הרבה שהם מכזבים קורין אותם בדים, שאני מחליף השרים שלמעלה וטועין אלו הנשאלין בהם ולפי שאיצטגניני בבל היו חוזים בכוכבים כמו שהוא אומר (לקמן מז) יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים לכך הוא אומר שיפר אותות בדיהם כי אני הוא שהפרתי אותות בדי מצרים:

    אבן עזרא

    מפר אתות בדים. הם הבודאים מלבם, וכמוהו בדיך מתים יחרישו (איוב י"א ג') ויותר נכון להיותו מגזרת בדד, כי יש נשמות שיש להם כח להתבודד:

    וקוסמים. הם חכמי המזלות והטעם גוזרי', האומרי' כן יהיה, והנה הבדי' הם האומרי' כן יהיה, לא בדרך חכמה:

    משיב חכמים. הם רואי הכבד והכתף וחכמי העתיד:

26. (כו)מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים הָאֹמֵר לִירוּשָׁלִַם תּוּשָׁב וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה וְחָרְבוֹתֶיהָ אֲקוֹמֵם

    מצודת דוד:מקים דבר עבדו. זה ישעיהו: ועצת מלאכיו. המה יתר הנביאים: האומר. אשר כל אחד מהם ניבא ואמר בעבור ירושלים שתהיה מיושבת מאנשים ובעבור ערי יהודה אמר שתהיינה בנויות אחר מפלת בבל:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מקים. מל׳ קיום:

    מלאכיו. שלוחיו:

    ישלים. מל׳ השלמה וגמר:

    לירושלים. בעבור ירושלם וכן פתח פיך לאלם (משלי ל״א:ח׳):

    תושב. מל׳ ישיבה:

    תבנינה. מל׳ בנין:

    וחרבותיה. מל׳ חורבה:

    רש"י

    מקים דבר עבדו. משה:

    ועצת מלאכיו. מלאך אחד אמר ליעקב ישראל יהיה שמך (בראשית לב) וקיימתי דבריו אף כאן אקיים עצת נביאי האומר על ירושלים תושב:

    אבן עזרא

    מקים דבר עבדו. הוא הנביא והטעם עצמו, ומה הוא דבר הנביא, שתושב ירושלם:

    [תושב]. מגזרת ישיב' כמו תורד (ישעיהו י"ד ט"ו):

    וחרבותיה. חרבות כל עיר ועיר, או הה"א סימן ירושלם:

27. (כז)הָאֹמֵר לַצּוּלָה חֳרָבִי וְנַהֲרֹתַיִךְ אוֹבִישׁ

    מצודת דוד:האומר לצולה. אשר כל אחד מהנביאים אמר על בבל העומדת במצולה שתהיה מקום חורב רצה לומר שכל אוכלוסיה יאבדו ולפי שיושבת במצול׳ המשיל אבדן אנשיה ליבושת המי׳: ונהרותיך אוביש. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    לצולה. למצולה וענינו מקום רבוי המים וכן ותשליכני מצולה (יונה ב):

    חרבי. ענין יובש כמו חרבו המים (בראשית ח):

    אוביש. מל׳ יבש:

    רש"י

    האומר לצולה חרבי. האומר לבבל התיבשי:

    ונהרותיך אוביש. לפי שהיא יושבת על נהרות מדמה הריגת אוכלוסיה ליובש נהרות:

    אבן עזרא

    האומר לצולה. כמו מצולה [יונה ב' ד'] במצולת ים [מיכה ז' ט'], וזה הטעם רמז על בבל שהיתה מליאה אדם והון, כמצולת ים:

28. (כח)הָאֹמֵר לְכוֹרֶשׁ רֹעִי וְכָל־חֶפְצִי יַשְׁלִם וְלֵאמֹר לִירוּשָׁלִַם תִּבָּנֶה וְהֵיכָל תִּוָּסֵד

    מצודת דוד:האומר לכורש. אשר כל אחד אמר בעבור כורש שהוא יהיה רועי לרעות צאני והם ישראל והוא ישלים חפצי לאבד את בבל ולשלוח את ישראל מן הגולה: ולאמר. לצוות בעבור ירושלים לבנות אותה ואת ההיכל יצוה ליסדה (כי בימיו לא נבנה כי אם היסוד ונשלם בימי דריוש כמ״ש בחגי):

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חפצי. רצוני:

    תוסד. מל׳ יסוד:

    רש"י

    רועי. מלך שלי:

    אבן עזרא

    האומר. ולאמר לירושלם תבנה, והנה זאת הראיה גמורה שנבנת' ירושלם בימי כורש, ורמז תוסד על בית השם שצוה שיבנה, וכאשר יסדו ידי זרובבל, צוה כורש שלא יבנה, והנה התברר שלא טעה דניאל בחשבונו, כאשר פירשתי במקומו: