ישעיהו פרק מ״ג

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, רד"ק ואבן עזרא.

1. (א)וְעַתָּה כֹּה־אָמַר יְהוָה בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל אַל־תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי־אָתָּה

   מצודת דוד:ועתה. ר״ל אף על כל זאת כה אמר ה׳ וכו׳ אל תירא פן תכלה בגולה: כי גאלתיך. כי הלא ממצרים גאלתיך וקראתי אז בשמך שאתה שלי עמי ובני בכורי:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   ועתה. אף כל זאת כה אמר ה' אל תירא:

   אבן עזרא

   ועתה. אמר הנביא אחרי שאתם מודים, עתה יגאלכם השם:

   קראתי בשמך. מעלה גדולה, כמו ראה קראתי בשם (שמות ל"א ב') והמעלה היא שאתם שלי:

2. (ב)כִּי־תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ־אָנִי וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ כִּי־תֵלֵךְ בְּמוֹ־אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר־בָּךְ

   מצודת דוד:כי תעבור במים. ותהיה קרוב להיות נטבע בהם: ובנהרות. אף אם תעבור בנהרות השוטפים לא ישטפוך: לא תכוה. לא תהיה נכוה מן האש ואף הלהב לא יבער בך ר״ל אף אם תהיה בעומק הצרות לא תכלה שמה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   במו. בתוך וכן במו מדמנה (לעיל כה):

   תכוה. ענין חרוך ושריפה כמו מכות אש (ויקרא יג):

   רש"י

   כי תעבר במים. כשעברת בים סוף אתך הייתי:

   ובנהרות לא ישטפוך. גרתה בין המצרים והאומות המרובין כמי נהר ולא יכלו לך לכלות:

   כי תלך במו אש. לעתיד לבא כי הנה היום בא בוער כתנור (מלאכי ג׳:י״ט) שאקדיר חמה על הרשעים וליהט אותם היום הבא (שם) גם שם לא תכוה:

   ולהבה. שתשרוף האומות כמו שנאמר והיו עמים משרפות סיר גם היא לא תבער בך:

   אבן עזרא

   כי וגו'. הכתוב ידמה השרים לנהרים, גם אש, כמו אש יצאה מחשבון (במדבר כ"א כ"ח), וטעם כי תעבור במים, על מדי ופרס כאשר ילכדו בבל:

3. (ג)כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעֶךָ נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם כּוּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָ

   מצודת דוד:כי אני ה׳ וגו׳. והכל בידי: נתתי כפרך מצרים. הלא במצרים הייתם חייבים כליה כמ״ש ואומר לשפוך חמתי עליהם בתוך ארץ מצרים (יחזקאל כ׳:ח׳) ונתתי אז כפרך מצרים כי המה נאבדו תחתיך: כוש וסבא תחתיך. כאשר סנחריב שם פניו להלחם בירושלים יצא להלחם בתחלה עם כוש וסבא ואבדו במקומך והם היו לך לפדיון:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   כפרך. ענין פדיון:

   רש"י

   נתתי כפרך מצרים. והם היו לך לפדיון שבכוריהם מתו ואתה בני בכורי נצלת והייתם חייבים כליה כמו שנאמר (ביחזקאל כ׳:ח׳) ואומר לשפוך חמתי עליהם בארץ מצרים:

   אבן עזרא

   נתתי כפרך מצרים. שמלכי מדי יעשו להם רעה:

4. (ד)מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָ

   מצודת דוד:מאשר יקרת. בעבור אשר יקרת בעיני ונכבדת מכל האומות ואני אהבתיך ולזה דרכי ליתן בני אדם אחרים תחתיך: ולאומים וכו׳ כפל הדבר במ״ש וכאומר כאשר עשיתי לשעבר כן אוסיף לעשות עוד:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יקרת. מלשון יקר וחשוב:

   רש"י

   ואתן אדם תחתיך. תמיד אני רגיל בכך:

   אבן עזרא

   ואתן אדם. שאני בראתים כאשר בראתיך:

5. (ה)אַל־תִּירָא כִּי אִתְּךָ־אָנִי מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ

   מצודת דוד:ממזרח. הנפוצים שמה:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא

   אבן עזרא

   ממזרח. היא בבל:

   וממערב. היא מצרים ואשור, וכתי' והסב לב מלך אשור (עזרא י' כ"ב):

6. (ו)אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל־תִּכְלָאִי הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ

   מצודת דוד:תני. תן את ישראל הפזורים שמה: אל תכלאי. אל תמנעי מליתן את ישראל הביאי. כאלו יצוה לכל אחד מרוחות השמים להביא את ישראל:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תכלאי. ענין מניעה כמו ויכלא העם מהביא (שמות ל״ו:ו׳):

   רש"י

   אומר. לרוח צפון תני הגליות שבצפון:

   ולתימן. שהיא רוח חזקה אל תכלאי מלנשב בחזקה להביא גליותי וכן (שיר השירים ד׳:ט״ז) עורי צפון ובאי תימן מתוך שהרוח צפונית חלשה צריכה חיזוק לכך כתוב עורי תני. אבל דרומית שאינה צריכה חיזוק כתוב בואי כמות שהיא וכן ואל תכלאי:

   אבן עזרא

   אומר לצפון תני. בני:

   ולתימן. ימין, והנה יקבצם מארבע כנפות הארץ:

   [בני]. ובנותי, אנשים ונשים:

7. (ז)כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף־עֲשִׂיתִיו

   מצודת דוד:כל הנקרא בשמי. כל ישראל הנקראים בשם עם ה׳: ולכבודי. הנעשה להתכבד ולהתפאר בהם כמ״ש ישראל אשר בך אתפאר (לקמן מט): בראתיו וכו׳. ר״ל כבר הכנתי לו כל צרכי הגאולה אין מחסור:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, רד"ק, אבן עזרא

   רש"י

   כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו. כל הצדיקים הנקראים בשמי וכל העשוי לכבודי יצרתיו אף עשיתיו תכנתיו בכל הצריך לו והכנתי הכל כלומר אע"פ שעברו בגולה ובצרה כבר הכנתי להם כל צרכי גאולתם:

   רד"ק

   כל הנקרא בשמי כל ישראל נקרא "עם ה'", ובאמרו כל, אומר כי לא ישאר אחד מהם, שהם מפוזרים בכל פאות.

   או אמר כל הנקרא בשמי מישראל, והם הצדיקים, כי יִצְרְפֵם האל בצאתם, והטובים ימלטו, כמו שאמר כל הכתוב לחיים בירושלים, והם הנקראים בשם ה'.

   ולכבודי בראתיו כמו שאמר בוראך יעקב ויוצרך ישראל, שהם מכירים ויודעים כי האל בראם וברא העולם, והם מודים בזה, והנה הם נבראים לכבוד האל, כי הם מודים בו ומודיעים:

   שהשם ברא יצירת האדם מאין ליש (לא מאין ממש, שהרי נברא מן העפר, אלא כיון שלא נברא מכמותו שהוא בשר כאלו נברא מאין),

   היצירה - תקון אבריו,

   העשיה - תקון מזונותיו וצרכי גופו; לפיכך אמר "עשיתיו". לפיכך צריך האדם להתבונן ביצירת האדם ומתקון איבריו, היאך נעשו בחכמה ובתקון פרנסתו מיום הולדו, וזאת החכמה מביאה האדם להכיר בוראו ולשבחו ולהודות לשמו, וזהו כבוד האל.

   לפיכך אמר: ישראל, שבראתיו לכבודי, והוא מתבונן במעשי ומודה על יחודי, דין הוא שאוציאנו מהגלות.

   ויש לפרש הפסוק על העולם כולו, לפי שאמר אומר לצפון תני וגו', אמר: אני ראוי לצוות לארבע רוחות העולם, כי כל העולם הוא הנקרא בשמי, כמו שאמר בראשית ברא אלהים את השמים וגו' (בראשית א א), ולכבודי בראתיו, שהוצאתיו מאין ליש, כי לא היה שם דבר שנברא ממנו:

   יצרתיו צורותיו וגבורתו.

   עשיתיו ר"ל תקון פרטיו. ויונתן תרגם: כל דא בדיל וגו':

   אבן עזרא

   כל וגו'. יש אומרים כי נקרא כמו קורא, ואיננו נכון, רק הוא כמשמעו, כל הנקרא בשמי שהם עם יי:

   ולכבודי. להיות כבוד לשמי:

   בראתיו. זה העם:

   אף עשיתיו. הטעם ותקנתיו, ורבי שלמה בעל השירים השקולי' ז"ל פירש בו כי זה אור העולם, ואיננו דבק בטעם הפרשה:

8. (ח)הוֹצִיא עַם־עִוֵּר וְעֵינַיִם יֵשׁ וְחֵרְשִׁים וְאָזְנַיִם לָמוֹ

   מצודת דוד:הוציא. להוציא מהגולה אותם שגלו על שנעשו כעוורים ועינים להם ולא ראו מעשה ה׳ ר״ל יש להם לב ואינם רוצים להשכיל: וחרשים. נעשו כחרשים ואזנים להם ולא ישמעו מצות ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   הוציא עם עור. הוציא כמו להוציא מן הגולה אותם שגלו על שנעשו כעורים ועינים להם ולא ראו:

   אבן עזרא

   הוציא. שם הפועל:

   עם עור. שהיו כן בתחילה, ואף על פי שיש להם עינים, והנה כל הפרשה דבקה:

9. (ט)כָּל־הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים מִי בָהֶם יַגִּיד זֹאת וְרִאשֹׁנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ וְיִשְׁמְעוּ וְיֹאמְרוּ אֱמֶת

   מצודת דוד:כל הגוים נקבצו. אם כל העכו״ם יתקבצו יחד מי בהם יגיד עתידות כזאת וכי האליל אמר להם: וראשונות. או הראשונות שכבר עברו ישמיעונו לאמר אנחנו הגדנו אותם עד לא באו: יתנו עדיהם. ר״ל יביאו עדים שהשמיע דבר עד לא בא ואז יהיו צדיקים בדבריהם: וישמעו. או ישמעו מה שיאמר הנביא ויאמרו אמת הדבר וכאומר או יביאו עדים או יודו על האמת:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   וישמעו. הוי״ו היא וי״ו המחלקת:

   רש"י

   כל הגוים נקבצו. אם כל הגוים מעכו"ם נתקבצו יחדיו מי בהם ובנביאיהם יגיד עתידות וכיוצא בה מפי טעותם או הראשונות שכבר עברו ישמיעונו לאמר אנחנו הגדנו אותם קודם שבאו:

   יתנו עדיהם. ששמעו שנבאו עליהם קודם לכן ויצדקו אבל אני יש לי עדים שאתם עדי שהגדתי לאברהם אביכם הגליות ובאו:

   אבן עזרא

   כל וגו'. ושמא יאמר אדם כי ישראל לא ידעו אלה העתידות, כי הם עורים, שמא יש בגוים ובחכמיהם מי שידע', מי בכם יגיד אלה העתידות, וישמיעונו ראשונות שעברו, שאמרו הם קודם היותם שתהינה:

   יתנו עידיהם. מי שמע זה:

   [ויצדקו]. אז יהיו צדיקי פה:

   ישמעו. העדים כן:

   ויאמרו אמת. כך היה:

10. (י)אַתֶּם עֵדַי נְאֻם־יְהוָה וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי־אֲנִי הוּא לְפָנַי לֹא־נוֹצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה

    מצודת דוד:אתם עדי. אבל לי יש עדים כי אתם ישראל עדי ועבדי הנביא אשר בחרתי בו גם הוא לעד שהגדתי מפלת סנחריב מאז עד לא בא: למען תדעו. מן הראשונות תדעו כל האחרונות שכן יהיה: ותאמינו לי. שאקיים מאמרי: ותבינו כי אני הוא. ממנה שאין מי יודע עתידות כמוני תבינו אשר אני הוא לבד ואין עוד אלהים: לפני לא נוצר אל. ר״ל לפני שיצרתי אני את היצירות לא היה דבר נוצר מאל זולתי ואחר שיצרתי את היצירות לא יהיה דבר נוצר מאל זולתי כי אין אלוה זולתי:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    ועבדי. יעקב:

    אשר בחרתי. הוא יעיד שהבטחתיו בלכתו לארם נהרים ושמרתי הבטחתי:

    למען תדעו וגו'. כל זה עשיתי למען תתנו לב לדעת אותי:

    אבן עזרא

    אתם. עם ישראל ידבר ועבדי הוא הנביא:

    כי אני הוא. זה הייחוד שאי' למעלה ממנו, כי כל יש איננו הוא בעצמו:

    לפני לא נוצר אל. יש אומרים לפני מעמד הר סיני, ואחרי אחרי המעמד ואין צורך, רק הוא, אין לפני אל וכן אחרי לא יהיה, והטעם כי הוא ראשון ואחרון, ונזכר נוצר עם אל, כי אין אל מבלעדיו כי אם נוצר, ועורי לב יחשבו שיצא מדברי הנביא שהשם נוצר חלילה חלילה, רק לא יבינו האמת:

11. (יא)אָנֹכִי אָנֹכִי יְהוָה וְאֵין מִבַּלְעָדַי מוֹשִׁיעַ

    מצודת דוד:אנכי אנכי ה׳. הכפל לחזק: ואין מבלעדי מושיע. אין זולתי מושיע:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מבלעדי. ענינו כמו זולת וכן בלעדי אלהים יענה (בראשית מ״א:ט״ז):

    אבן עזרא

    אנכי אנכי. הטעם אני אנכי פעמים, שלא אשתנה, כהשתנות צבאות מעלה כנגד המוצק, והתחתיים בעצם ובתבנית, על כן אושיע בכל עת:

12. (יב)אָנֹכִי הִגַּדְתִּי וְהוֹשַׁעְתִּי וְהִשְׁמַעְתִּי וְאֵין בָּכֶם זָר וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם־יְהוָה וַאֲנִי־אֵל

    מצודת דוד:אנכי הגדתי. קודם כל תשועה הגדתי אותה וכן הושעתי: והשמעתי. ר״ל לא להנביא לבד הגדתי כי אם לכולכם השמעתי על ידו: ואין בכם זר. ר״ל לא היה מי בכם זר מלדעת הדבר כי כולכם שמעתם מהנביא: ואתם עדי. שכן הוא האמת: ואני אל. ר״ל אני הוא אשר הושעתי אתכם:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    אנכי הגדתי. הגליות לאברהם:

    והושעתי. לקיים דברי בעת רץ:

    והשמעתי. לכם הראשונו':

    ואין בכם זר. באותן הימים שעשיתי כל אלה לא נראה בכולכם ביני העכו"ם אל זר להראות גדולתו ואלהותו בפני:

    ואתם עדי. שפתחתי לכם שבעה רקיעי' ולא ראיתם כל תמונה:

    אבן עזרא

    אנכי הגדתי. במצרים להושיעכם:

    והושעתי והשמעתי. אתכם קולי בהר סיני:

    ואין בכם זר. כי ישראל לבדם היו:

    ואתם עדי. והטעם ששמעתם כן מפי אבותיכם:

    ואני [צ"ל אני] אל. תמיד, כטעם אני יי לא שניתי [מלאכי ג' ו']:

13. (יג)גַּם־מִיּוֹם אֲנִי הוּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל אֶפְעַל וּמִי יְשִׁיבֶנָּה

    מצודת דוד:גם מיום. גם מאז היות יום אני הוא לבדי לעזור ולהושיע: ואין מידי מציל. את מי שארצה לאבדו: אפעל. מה שארצה אפעל הן להושיע הן לאבד: ומי ישיבנה. מי יוכל להשיב הפעולה ההיא ולמנעה:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    גם מיום אני הוא. לא אותו היום לבדו הייתי לבדי כי גם מאז היות יום אני הוא לבדי:

    אפעל. אם באתי לפעול אין משיב:

    אבן עזרא

    גם [מיום]. הטעם אני אל קודם היות [שם] יום, על כן מלת גם:

    [מיום]. מהיות יום:

    אני הוא. ואחר שאני אל מי ינצל מידי:

    אפעל. חפצי ורצוני, ומי ישוב פעולתי:

14. (יד)כֹּה־אָמַר יְהוָה גֹּאַלְכֶם קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה וְהוֹרַדְתִּי בָרִיחִים כֻּלָּם וְכַשְׂדִּים בָּאֳנִיּוֹת רִנָּתָם

    מצודת דוד:למענכם. למען תצאו מן הגולה שלחתי את כורש לבבל להחריבה: הורדתי בריחים כולם. כל בני בבל הורדתים כולם בספינות וכשדים השמיעו קול צעקתם בהאניות שהלכו בהם בגולה:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בריחים. ענינו כמו ספינות ע״ש שכל מהלכם הוא ע״י הרוח:

    באניות. בספינות:

    רנתם. ענין קול צעקה ויללה כמו קומי רוני בלילה (איכה ב׳:י״ט):

    רש"י

    למענכם שלחתי בבלה. י"ת בדיל חוביכון אגליתי יתכון לבבל:

    והורדתי בריחים כולם. ואחתית במשוטין כולהון משוטין הוא עץ שמנהיג את הספינה ומיישרה:

    וכשדים. הוליכו אתכם באניות רנתם וגם יש לפרשו על בשורת הגאולה. למענכם שלחתי. אשלח מלכי מדי לבבל ואוריד הכשדים בספינות ומשוטין לגולה לארץ מדי, וכשדים אוריד באניות שהיתה רינתם בהם:

    אבן עזרא

    כה. שלחתי בבלה, יש אומרים כי תי"ו שלחתי רמז לנביא, ולפי דעתי שהוא דבר יי, כי בתחלה כה אמר יי, ואחר כן אני יי קדושכם, והנה הטעם, כל כך באתי במהרה, כאילו שלחתי, וחכם גדול בספרד אמר כי הכבוד ידבר עם הנביא, ושר ישראל הוא, המשולח אל בבל לגאול ישראל:

    והורדתי בריחים. בריחי בבל, והיתה נלכדת, כטעם אבד ושבר בריחיה (איכה ב' ט'), שערי המדינה:

    [וכשדים וגו']. ואוריד כשדים שהם באניות רנתם, אורידם מהאניות:

15. (טו)אֲנִי יְהוָה קְדוֹשְׁכֶם בּוֹרֵא יִשְׂרָאֵל מַלְכְּכֶם

    מצודת דוד:אני ה׳. ר״ל את זה עשיתי אני ה׳ המקודש לכם: בורא. ר״ל אני בורא ישראל ומלככם עשיתי את זה וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק טו: אבן עזרא

    אבן עזרא

    אני יי קדושכם. שאהיה מלככם להושיעכם:

16. (טז)כֹּה אָמַר יְהוָה הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה

    מצודת דוד:הנותן. אשר נתן דרך בים סוף בצאת ישראל ממצרים: ובמים עזים. זה הירדן שבקע בימי יהושע:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עזים. מל׳ עוז וחזק:

    נתיבה. שביל ודרך:

    רש"י

    הנותן בים דרך. בים סוף ושם הוצאתי מצרים לרדוף אחריכם רכב וסוס וחיל ועיזוז וכולם יחדיו ישכבו מתים על שפת הים בל יקומו:

    אבן עזרא

    כה. הנותן בים דרך. לאות כי אניות תבאנה מהאויבים אל בבל וינצחו אניות בבל:

17. (יז)הַמּוֹצִיא רֶכֶב־וָסוּס חַיִל וְעִזּוּז יַחְדָּו יִשְׁכְּבוּ בַּל־יָקוּמוּ דָּעֲכוּ כַּפִּשְׁתָּה כָבוּ

    מצודת דוד:המוציא רכב וכו׳. הנותן בלב מצרים להוציא אנשי הרכב וסוסיהם ואנשי החיל עם כל החוזק לרדוף אחר בני ישראל: יחדו. כולם יחדו שכבו ולא הוסיפו לקום כי נטבעו במי הים: דעכו. נפשותם קפצה מהם וכבה מהר כפשתה הדולקת הכבה מהרה כי לא תתעכב הרבה בשריפתה:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ועזוז. מל׳ עוז וחוזק:

    דעכו. ענין קפיצה וכן דעכו כאש קוצים (תהילים קי״ח:י״ב) ע״ש שבעת הכבוי קופצת השלהבת:

    רש"י

    כפשתה כבו. תירגם יונתן כבוצא עמי טפו:

    אבן עזרא

    המוציא רכב וסוס חיל [ועזוז]. כבד ועזוז ביבשה, והם הכשדים היוצאים להלחם עם הפרסיים:

    דעכו. מהבנין שלא נקרא שם פעלו וטעמו כבו וכן ידעך נרו באשון חשך (משלי כ' כ'):

18. (יח)אַל־תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת וְקַדְמֹנִיּוֹת אַל־תִּתְבֹּנָנוּ

    מצודת דוד:אל תזכרו ראשונות. אל תזכרו להפליא על הנסים שעשיתי לכם בימים הראשונות, וקדמוניות וכו׳ כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תתבוננו. ענין הסתכלות בכונת הלב:

    רש"י

    אל תזכרו ראשונות. הניסים הללו שאני מזכיר לכם שעשיתי במצרים אל תזכרו אותם מעתה כי בגאולה זו תעסקו להודות ולהלל:

    אל תתבוננו. אל תסתכלו בהן אל תתנו להם לב:

    אבן עזרא

    אל תזכרו. בפה, הפלאים הקדמונים:

    אל תתבוננו. בהם במחשבה:

19. (יט)הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח הֲלוֹא תֵדָעוּהָ אַף אָשִׂים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ בִּישִׁמוֹן נְהָרוֹת

    מצודת דוד:חדשה. נס חדש אשר לא עשיתי מעולם: עתה תצמח. בזמן קרוב תהיה אם בקולי תשמעו: הלא תדעוה. את הישועה ההיא כי כתובה היא בתורה שנאמר ושב ה׳ וכו׳ ושב וקבצך וכו׳ (דברים ל׳:ג׳): דרך. לשבי הגולה: נהרות. לרוות הצמאון:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בישימון. במקום שממה:

    אבן עזרא

    הנני עשה חדשה. לכידת בבל, או שימלטו ישראל לבדם, והוא הנכון בעיני, ועוד שאשים במדבר מים, בעבור השבים מהגולה אל ציון:

20. (כ)תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה כִּי־נָתַתִּי בַמִּדְבָּר מַיִם נְהָרוֹת בִּישִׁימֹן לְהַשְׁקוֹת עַמִּי בְחִירִי

    מצודת דוד:תכבדני חית השדה. אמר דרך משל כאלו חית השדה תכבדני בתהלותיה על אשר ימצאו מים במדבר במקום מדורם: להשקות עמי. בעת שובם מהגולה דרך המדבר:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תנים. מין נחש:

    ובנות יענה. מין עוף המצוי במדבר:

    רש"י

    תכבדני חית השדה. מקום שהוא חרב ומרבץ לחיות השדה לתנים ולבנות יענה:

    כי נתתי במדבר מים. כלומר בארץ חריבה אתן ישוב:

    אבן עזרא

    תכבדני. על הטוב שאני עושה, והזכיר תנים וגו', בעבור שהם דרים בארץ ציה, וזה הטוב אעשנו בעבור כבוד עמי:

21. (כא)עַם־זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ

    מצודת דוד:יצרתי לי. יצרתים לי לעם למען יספרו תהלתי:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    עם זו יצרתי לי. למען תהלתי יספרו:

    אבן עזרא

    עם זו. כמו זה, והטעם, זה הוא העם שלו והטעם על אלו השבים:

22. (כב)וְלֹא־אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב כִּי־יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:ולא אותי. אבל אתה יעקב לא קראת אותי כי פנית אחרי העכו״ם: כי יגעת. כי נעשית יגע ועיף בעבודתי ובטלת את העבודה:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    ולא אותי קראת. ואתה לא אותי קראת בפנותך אחרי עכו"ם:

    כי יגעת בי. נלאיתם מהר בעבודתי:

    אבן עזרא

    ולא וגו'. הטעם כי זאת הטובה שעשה [צ"ל שאעשה] עם עמי איננה חיוב, כי אפילו ישראל בבבל לא בקשוני:

    וטעם כי יגעת אפילו לא קראת אותי עד שתיג' בשבילי:

    וטעם ישראל קריאה כמו אתה ישראל:

23. (כג)לֹא־הֵבֵיאתָ לִּי שֵׂה עֹלֹתֶיךָ וּזְבָחֶיךָ לֹא כִבַּדְתָּנִי לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה

    מצודת דוד:לא הבאת לי. זה היה בימי אחז שבטל עבודת בית המקדש כמ״ש ויסגור את דלתות בית ה׳ וכו׳ (דה״ב כח) וכן התודה חזקיהו בנו ואמר כי מעלו אבותינו וכו׳ גם סגרו וכו׳ ועולה לא העלו בקדש וכו׳ (שם כט): וזבחיך. לא כבדתני עם זבחיך כי לא הבאתים לי: לא העבדתיך במנחה. לא הטלתי עליך עבודה קשה והוצאה מרובה בהבאת המנחה כי לא צויתי להקטיר רק הקומץ וכן לא הוגעתיך בלבונה כי לא צויתי להרבות בלבונה:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וזבחיך. הוי״ו הוא במקום עם וכן ויוסף היה במצרים (שמות א׳) ר״ל עם יוסף שהיה במצרים:

    הוגעתיך. מל׳ יגיעה:

    בלבונה. מין בושם הנתון על המנחה:

    רש"י

    לא הבאת לי שה עולותיך. כ"א לעכו"ם:

    לא העבדתיך. עבודה רבה במנחה קומץ מעט עולה לגבוה וגם הוא לא אמרתי לך להקריב לך חובה אלא נדבה:

    אבן עזרא

    לא הבאת לי. עולותיך בבבל:

    ולא כבדתני. בזבחי שלמים ולא בקשתי ממך שתעבדני במנחה:

    ולא הוגעתיך בלבונה. שתקנה לי:

24. (כד)לֹא־קָנִיתָ לִּי בַכֶּסֶף קָנֶה וְחֵלֶב זְבָחֶיךָ לֹא הִרְוִיתָנִי אַךְ הֶעֱבַדְתַּנִי בְּחַטֹּאותֶיךָ הוֹגַעְתַּנִי בַּעֲוֺנֹתֶיךָ

    מצודת דוד:לא קנית. לא הצרכת לקנות קנה להקטיר על המזבח כי היתה גדלה בירושלים וחלב וכו׳. לא השבעת אותי עם חלב זבחיך כי לא הקרבתים לפני: אך העבדתני. אני לא העבדתיך אך אתה העבדתני בחטאותיך וזהו מה שהיה שמש לנ״נ לכבוש את כל העולם תחתיו שלא יאמרו תחת יד אומה עכו״ם שפלה מסר ה׳ את ישראל: הוגעתני. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    קנה. מין בושם:

    וחלב. הוי״ו היא במקום עם:

    הרויתני. ענין שביעה כמו ורותה מדמם (ירמיהו מ״ו:י׳):

    הוגעתני. מל׳ יגיעה:

    רש"י

    לא קנית לי בכסף קנה. לקטרת לא הוצרכת לקנותה בכסף לפי שהיתה מצויה בארצכם הרבה אמר רבי אבא קינמני' היתה גדילה בארץ ישראל והיו אוכלין אותה עזים וצביים במדרש איכה:

    העבדתני בחטאותיך. אתם גרמתם לי להיות שמש לעובדי פסילים כמו שראה יחזקאל והנה רוח סערה באה מן הצפון שהיתה חוזרת מרכבת השכינה מבבל שהלכה לכבוש את כל העולם תחת ידו של נבוכדנצר שלא יאמרו ביד אומה שפלה מסר את בניו כדאיתא בחגיגה:

    אבן עזרא

    קנה. הוא קנה בושם:

    וחלב. זבחי חטאת לא הרויתני בהם, והנה הוא חסר בי"ת כמו ששת ימים (שמות כ' י"א):

    אך העבדתני. דברה תורה כלשון בני אדם, והטעם כי בעבור חטאותיך שבתי בעיני הגוים כעבד שאין לו כח, וכן טעם הוגעתני:

25. (כה)אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר

    מצודת דוד:אנכי אנכי. ר״ל אני הוא שמחיתי מאז ואני מוחה אותם גם עתה ולא בצדקתך כ״א למעני שלא יחולל שמי כשאעשה עמכם כלה כחטאותיכם: וחטאתיך לא אזכור. ר״ל מחקתים היטב לבל ישאר רושם כלל ולא יזכרו:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מוחה. ענין מחיקה כמו אכלה ומחתה פיה (משלי ל):

    רש"י

    אנכי אנכי. אני הוא שמחיתים מאז ואני מוחה אותם גם עתה:

    למעני. לא בזכותך ולא בצדקת אבותיך:

    אבן עזרא

    אנכי וגו'. והנה למעני שלא יחולל שמי, אמחה פשעיך:

26. (כו)הַזְכִּירֵנִי נִשָּׁפְטָה יָחַד סַפֵּר אַתָּה לְמַעַן תִּצְדָּק

    מצודת דוד:הזכירני. אחז דרך משל מהאדם לחבירו לומר הזכיר אותי מה גמול יש לך עלי נשפטה יחד. נדבר דברינו לראות הדין עם מי: ספר אתה. ר״ל ספר אתה תחילה למען תצדק כי צדיק הראשון ובריבו וכאומר אף אם אתה תספר בתחילה לא תהיה צדיק נגדי:

    עוד פירושים על פסוק כו: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    הזכירני. כל תגמול שיש לך ולאבותיך עלי:

    נשפטה יחד. נבא למשפט:

    אבן עזרא

    הזכירני. ואם תאמר שלא חטאת לי בהיותך בארצך, וחנם הגליתיך, הזכירני:

    נשפטה יחד. נעמד למשפט:

    ספר. דבריך אתה למען תצדק:

27. (כז)אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן חָטָא וּמְלִיצֶיךָ פָּשְׁעוּ בִי

    מצודת דוד:אביך הראשון חטא. אדם הראשון חטא בי באכלו מעץ הדעת ועם כי היה יציר כפי וכ״ש אתם שנולדתם מאיש ואשה המלאים עון: ומליציך. אף המליצים שאתה סומך עליהם להמליץ טוב בעדך והם הכשרים שבדור הנה גם המה פשעו בי:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ומליציך. מל׳ מליץ והוא המטעים הדבר במיטב הענין:

    רש"י

    אביך הראשון חטא. באומרו במה אדע (בראשית טו):

    ומליציך פשעו בי. אין לך בכל מליצי' שאתה סומך על זכותם שלא מצאתי בו פשע יצחק אהב את שונאי:

    אבן עזרא

    אביך הראשון. הוא ירבעם, שבחרו ישראל למלך, לא על פי השם:

    ומליציך. הם השרים מליצי המלך או הלויים מליצי הכהנים, ויש אומרים שאביך הם המלמדים כמו אבי אבי רכב ישראל (מלכים ב' ב' י"א) וישימני לאב לפרעה (בראשית מ"ה ח') אבי כל תופש כנור ועוגב (שם מ"ה ה') והמליצים הם התלמידים, והוא מגזרת כי המליץ (שם מ"ב כ"ג):

28. (כח)וַאֲחַלֵּל שָׂרֵי קֹדֶשׁ וְאֶתְּנָה לַחֵרֶם יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְגִדּוּפִים

    מצודת דוד:ואחלל. בעבור עונותיכם אחלל אף השרים הקדושים שבכם: ואתנה. אתנה אתכם לחרם ושממון ולגדוף מפי האויב:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ואחלל. הוא הפוך הקדש וכן לא יחלל זרעו (ויקרא כ״א:ט״ו):

    ואתנה. ענין מסירה:

    לחרם. ענין שממון ואבדון:

    לגדופים. ענינו כמו חרפה וכן אשר גדפו (לעיל ל״ז):

    רש"י

    ואחלל שרי קדש. בשביל עונותיכם:

    אבן עזרא

    ואחלל [שרי קדש]. הם הכהנים, וכן כתיב כי היו שרי קודש:

    ואתנה. ועתה זאת הרעה עשיתי לך בעבור מעשיך: