הפטרת פרשת ויקרא

(כא)עַם־זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ

מצודת דוד:יצרתי לי. יצרתים לי לעם למען יספרו תהלתי:

(כב)וְלֹא־אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב כִּי־יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל

מצודת דוד:ולא אותי. אבל אתה יעקב לא קראת אותי כי פנית אחרי העכו״ם: כי יגעת. כי נעשית יגע ועיף בעבודתי ובטלת את העבודה:

(כג)לֹא־הֵבֵיאתָ לִּי שֵׂה עֹלֹתֶיךָ וּזְבָחֶיךָ לֹא כִבַּדְתָּנִי לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה

מצודת דוד:לא הבאת לי. זה היה בימי אחז שבטל עבודת בית המקדש כמ״ש ויסגור את דלתות בית ה׳ וכו׳ (דה״ב כח) וכן התודה חזקיהו בנו ואמר כי מעלו אבותינו וכו׳ גם סגרו וכו׳ ועולה לא העלו בקדש וכו׳ (שם כט): וזבחיך. לא כבדתני עם זבחיך כי לא הבאתים לי: לא העבדתיך במנחה. לא הטלתי עליך עבודה קשה והוצאה מרובה בהבאת המנחה כי לא צויתי להקטיר רק הקומץ וכן לא הוגעתיך בלבונה כי לא צויתי להרבות בלבונה:

(כד)לֹא־קָנִיתָ לִּי בַכֶּסֶף קָנֶה וְחֵלֶב זְבָחֶיךָ לֹא הִרְוִיתָנִי אַךְ הֶעֱבַדְתַּנִי בְּחַטֹּאותֶיךָ הוֹגַעְתַּנִי בַּעֲוֺנֹתֶיךָ

מצודת דוד:לא קנית. לא הצרכת לקנות קנה להקטיר על המזבח כי היתה גדלה בירושלים וחלב וכו׳. לא השבעת אותי עם חלב זבחיך כי לא הקרבתים לפני: אך העבדתני. אני לא העבדתיך אך אתה העבדתני בחטאותיך וזהו מה שהיה שמש לנ״נ לכבוש את כל העולם תחתיו שלא יאמרו תחת יד אומה עכו״ם שפלה מסר ה׳ את ישראל: הוגעתני. כפל הדבר במ״ש:

(כה)אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר

מצודת דוד:אנכי אנכי. ר״ל אני הוא שמחיתי מאז ואני מוחה אותם גם עתה ולא בצדקתך כ״א למעני שלא יחולל שמי כשאעשה עמכם כלה כחטאותיכם: וחטאתיך לא אזכור. ר״ל מחקתים היטב לבל ישאר רושם כלל ולא יזכרו:

(כו)הַזְכִּירֵנִי נִשָּׁפְטָה יָחַד סַפֵּר אַתָּה לְמַעַן תִּצְדָּק

מצודת דוד:הזכירני. אחז דרך משל מהאדם לחבירו לומר הזכיר אותי מה גמול יש לך עלי נשפטה יחד. נדבר דברינו לראות הדין עם מי: ספר אתה. ר״ל ספר אתה תחילה למען תצדק כי צדיק הראשון ובריבו וכאומר אף אם אתה תספר בתחילה לא תהיה צדיק נגדי:

(כז)אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן חָטָא וּמְלִיצֶיךָ פָּשְׁעוּ בִי

מצודת דוד:אביך הראשון חטא. אדם הראשון חטא בי באכלו מעץ הדעת ועם כי היה יציר כפי וכ״ש אתם שנולדתם מאיש ואשה המלאים עון: ומליציך. אף המליצים שאתה סומך עליהם להמליץ טוב בעדך והם הכשרים שבדור הנה גם המה פשעו בי:

(כח)וַאֲחַלֵּל שָׂרֵי קֹדֶשׁ וְאֶתְּנָה לַחֵרֶם יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְגִדּוּפִים

מצודת דוד:ואחלל. בעבור עונותיכם אחלל אף השרים הקדושים שבכם: ואתנה. אתנה אתכם לחרם ושממון ולגדוף מפי האויב:

(א)וְעַתָּה שְׁמַע יַעֲקֹב עַבְדִּי וְיִשְׂרָאֵל בָּחַרְתִּי בוֹ

מצודת דוד:ועתה. ר״ל ועתה שמע את הטובה המיועדת לבוא:

(ב)כֹּה־אָמַר יְהוָה עֹשֶׂךָ וְיֹצֶרְךָ מִבֶּטֶן יַעְזְרֶךָּ אַל־תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וִישֻׁרוּן בָּחַרְתִּי בוֹ

מצודת דוד:עושך ויצרך. אשר עשה אותך ויצר אותך ומעת צאתך מבטן יעזר לך: וישרון. כן קרוים ישראל שהם העם הישר:

(ג)כִּי אֶצָּק־מַיִם עַל־צָמֵא וְנֹזְלִים עַל־יַבָּשָׁה אֶצֹּק רוּחִי עַל־זַרְעֶךָ וּבִרְכָתִי עַל־צֶאֱצָאֶיךָ

מצודת דוד:כי אצק. כמו שאני יוצק מים על ארץ צמאה וכו׳ כן יצוק רצוני הטוב על זרעיך: וברכתי. כפל הדבר במ״ש כי הרצון הוא הברכה:

(ד)וְצָמְחוּ בְּבֵין חָצִיר כַּעֲרָבִים עַל־יִבְלֵי־מָיִם

מצודת דוד:וצמחו. יצמחו וירבו כאלו היו נתונים בין החציר ודומה לה: כערבים. כערבי נחל השתולים על פלגי מים הצומחים וגדילים מהר:

(ה)זֶה יֹאמַר לַיהוָה אָנִי וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם־יַעֲקֹב וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַיהוָה וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה

מצודת דוד:זה יאמר. הצדיקים שבהם יאמרו אנו מעולם לה׳ להאמין בו: וזה יקרא בשם יעקב. אלו הקטנים בני רשעים לא יהיו נוטים אחר דעת אביהם הרשעים אלא יקראו א״ע בשם יעקב להיות צדיקים כמוהו: וזה יכתוב ידו לה׳. אלו בעלי תשובה שיחייבו את עצמם לשוב לה׳ כמו המתחייב את עצמו בכתב ידו: ובשם ישראל יכנה. ובהם יהיה מי אשר יכנה עצמו בשם ישראל אלו הגרים אשר יתוספו עליהם:

(ו)כֹּה־אָמַר יְהוָה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ יְהוָה צְבָאוֹת אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים

מצודת דוד:אני ראשון. ר״ל קודם בריאת העולם: ואני אחרון. לאחר שתכלה העולם:

(ז)וּמִי־כָמוֹנִי יִקְרָא וְיַגִּידֶהָ וְיַעְרְכֶהָ לִי מִשּׂוּמִי עַם־עוֹלָם וְאֹתִיּוֹת וַאֲשֶׁר תָּבֹאנָה יַגִּידוּ לָמוֹ

מצודת דוד:ומי כמוני יקרא. ומי הוא אשר יקרא לומר שהוא כמוני ויגיד ויערוך לפני הדברים הנעשים מעת שומי עם עולם והם כל הבריות: ואותיות. הדברים הבאים בזמן קרוב והדברים אשר תבואנה לזמן רחוק יגידו להם ר״ל בעבור עצמם להצדיק דבריהם וחוזר לתחילת המקרא לומר מי הוא אשר יגיד כאלה:

(ח)אַל־תִּפְחֲדוּ וְאַל־תִּרְהוּ הֲלֹא מֵאָז הִשְׁמַעְתִּיךָ וְהִגַּדְתִּי וְאַתֶּם עֵדָי הֲיֵשׁ אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדַי וְאֵין צוּר בַּל־יָדָעְתִּי

מצודת דוד:אל תפחדו. מאלהים אחרים: הלא מאז. במעמד הר סיני השמעתיך והגדתי שאין אלוה מבלעדי ואתה עדי בדבר זה כי פתח אז שבעה רקיעים והראה להם שאין עוד אחר כן ארז״ל: היש. וכי יש אלוה מבלעדי: ואין צור. אין חזק בעולם אשר לא ידעתיו אני וכאומר הלא אני הוא הנותן כח לכל החזקים ומכולם ידעתי:

(ט)יֹצְרֵי־פֶסֶל כֻּלָּם תֹּהוּ וַחֲמוּדֵיהֶם בַּל־יוֹעִילוּ וְעֵדֵיהֶם הֵמָּה בַּל־יִרְאוּ וּבַל־יֵדְעוּ לְמַעַן יֵבֹשׁוּ

מצודת דוד:יוצרי פסל. האומנים העושים הפסל כולם תוהו כי מעשיהם תוהו: וחמודיהם. הפסילים שהמה חמודים להם הנה אין בהם תועלת ועדיהם המה. הפסילים הם עדים בעצמם שלא יועילו כי לא יראו ולא ידעו מאומה ואיך א״כ יועילו לאחרים: למען יבושו. העדות ההיא תועיל למען יבושו החומדים אותם:

(י)מִי־יָצַר אֵל וּפֶסֶל נָסָךְ לְבִלְתִּי הוֹעִיל

מצודת דוד:מי יצר אל. מי עשה שטות כזאת לעשות אל ולצקת פסל לבלי תועלת:

(יא)הֵן כָּל־חֲבֵרָיו יֵבֹשׁוּ וְחָרָשִׁים הֵמָּה מֵאָדָם יִתְקַבְּצוּ כֻלָּם יַעֲמֹדוּ יִפְחֲדוּ יֵבֹשׁוּ יָחַד

מצודת דוד:הן כל חבריו. המתחברים אליו לעבדו: וחרשים. האומנים העושים אותו הלא הם מבני אדם ואיך אפשר שיעשו אל: יתקבצו כולם. האומנים עם עובדי הפסל יתקבצו יחד ויעמדו להשכיל ולבחון בדבר וכולם יחד יפחדו מה׳ ויבושו במעשיהם:

(יב)חָרַשׁ בַּרְזֶל מַעֲצָד וּפָעַל בַּפֶּחָם וּבַמַּקָּבוֹת יִצְּרֵהוּ וַיִּפְעָלֵהוּ בִּזְרוֹעַ כֹּחוֹ גַּם־רָעֵב וְאֵין כֹּחַ לֹא־שָׁתָה מַיִם וַיִּיעָף

מצודת דוד:חרש ברזל. עתה יספר מעשה הפסל ואומר האומן של ברזל יעשה מעצד ופעל אותו ע״י גחלים בזרוע ובמקבות יעשהו ומחדשו: בזרוע כחו. בזרוע בכחו ובי״ת בזרוע משמשת במקום שתים ור״ל בכל אומץ כחו: גם רעב. אף כשירעב לא יעזוב מלאכתו עד שלא נשאר בו כח וכשיצמא לא שתה מים עד שנעשה עיף ויגע וכ״ז מרוב חשקו בהמלאכה ההיא:

(יג)חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת

מצודת דוד:חרש עצים. וכשנשלם מלאכת המעצד אז אומן העצים ינטה קו המדה על הקורה לחתכו במעצד לפי הראוי: יתארהו בשרד. אח״ז יסמן תואר הפסל בצבע השרד וע״פ המסומן יעשהו במקצעות והוא כלי מכלי הנגרים: ובמחוגה יתארהו. ובמחוגה מסבב בו ציורים עגולים לייפותו: כתפארת אדם. ר״ל שצורתו מפוארה משאר בעלי חיים: לשבת בית. ר״ל כל עצמו לא נעשה האל לשבת בבית כי ממקומו לא ימיש:

(יד)לִכְרָת־לוֹ אֲרָזִים וַיִּקַּח תִּרְזָה וְאַלּוֹן וַיְאַמֶּץ־לוֹ בַּעֲצֵי־יָעַר נָטַע אֹרֶן וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל

מצודת דוד:לכרת לו ארזים. למעלה סיפר מעשה הפסל מעץ חצוב ועתה אמר עוד יש מי אשר יטריח לבוא ביער ולכרות לו ארזים לעשות ממנו הפסל: ויקח תרזה ואלון. יש מי שיקח תרזה ואלון כי העצים ההמה יפים ביותר ועל שאינם חזקים כארז מחזק אותם במסמרי עצי היער: נטע אורן. ר״ל ויש מי אשר יטרח עוד יותר שנוטע מתחילה נטיעה של אורן הטוב למלאכה וממתין עד שיגדל ויהיה ראוי לפסל: וגשם יגדל. כאומר עם שכונת הנוטע הוא לעשות ממנו פסל על כל זה מגדלו הגשם בשליחות המקום כי עולם כמנהגו נוהג ועתידין הן ליתן את הדין וכמ״ש חז״ל בגזל סאה חטים וזרעה וכו׳:

(טו)וְהָיָה לְאָדָם לְבָעֵר וַיִּקַּח מֵהֶם וַיָּחָם אַף־יַשִּׂיק וְאָפָה לָחֶם אַף־יִפְעַל־אֵל וַיִּשְׁתָּחוּ עָשָׂהוּ פֶסֶל וַיִּסְגָּד־לָמוֹ

מצודת דוד:והיה לאדם לבער. מאותו העץ עצמו יהיה מקצתו לצרכי אדם לבער בו את האש ויקח מהם. מהעצים ההם יקח מה מהם להבעיר אש להתחמם בו ואף מהם יסיק התנור ויאפה לחם ואף מהם יקח ויפעל בו אל וישתחו אליו: עשהו וכו׳. כפל הדבר במ״ש: למו. לפסילים ועם כי לא זכר אלא אחד הנה רבים הם:

(טז)חֶצְיוֹ שָׂרַף בְּמוֹ־אֵשׁ עַל־חֶצְיוֹ בָּשָׂר יֹאכֵל יִצְלֶה צָלִי וְיִשְׂבָּע אַף־יָחֹם וְיֹאמַר הֶאָח חַמּוֹתִי רָאִיתִי אוּר

מצודת דוד:חציו. ר״ל מקצתו שרף בתוך האש ע״י מקצתו אכל בשר כי יצלה בו צלי ויאכל וישבע ואף יחמם בשרו וישמח ויאמר האח הנה חממתי את עצמי אף נהנתי להיות יושב באור האש:

(יז)וּשְׁאֵרִיתוֹ לְאֵל עָשָׂה לְפִסְלוֹ יִסְגָּד־לוֹ וְיִשְׁתַּחוּ וְיִתְפַּלֵּל אֵלָיו וְיֹאמַר הַצִּילֵנִי כִּי אֵלִי אָתָּה

מצודת דוד:ושאריתו. הנשאר מהעץ יעשהו אל וחוזר ומפרש יעשהו לפסלו: יסגד לו. ישתחוה לו ויתפלל וכו׳:

(יח)לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם

מצודת דוד:לא ידעו. אין בהם לא דעת ולא בינה: כי טח. היצה״ר המסית טח עיניהם מלראות ולבותם מלהשכיל:

(יט)וְלֹא־יָשִׁיב אֶל־לִבּוֹ וְלֹא דַעַת וְלֹא־תְבוּנָה לֵאמֹר חֶצְיוֹ שָׂרַפְתִּי בְמוֹ־אֵשׁ וְאַף אָפִיתִי עַל־גֶּחָלָיו לֶחֶם אֶצְלֶה בָשָׂר וְאֹכֵל וְיִתְרוֹ לְתוֹעֵבָה אֶעֱשֶׂה לְבוּל עֵץ אֶסְגּוֹד

מצודת דוד:ולא ישיב. אינו נותן אל לבו לבחון בדבר ואין בו לא דעת ולא תבונה לחשוב הלא מקצתו שרפתי בתוך האש ואף וכו׳: אפיתי על גחליו לחם. אמר לחם ע״ש סופו כי אחר שנאפה נעשה לחם וכן וטחני קמח (לקמן מו): אצלה. כמו ואצלה ויתרו. ואיך אעשה הנותר לפסל המתועב בעיני ה׳ ואיך אשתחוה לענף עץ:

(כ)רֹעֶה אֵפֶר לֵב הוּתַל הִטָּהוּ וְלֹא־יַצִּיל אֶת־נַפְשׁוֹ וְלֹא יֹאמַר הֲלוֹא שֶׁקֶר בִּימִינִי

מצודת דוד:רועה אפר וכו׳. ר״ל לבו המהתל ומלעיג בו הסיתו שיקבל לרועה ומנהיג את הדבר אשר חשוב אל האפר כשישרפוהו: ולא יציל. אף האומן העושה הפסל לא יציל נפש עצמו ולא יאמר הלא מה שעשיתי בימיני הוא שקר ואין בו תועלת כי מעשה ידי הוא:

(כא)זְכָר־אֵלֶּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל כִּי עַבְדִּי־אָתָּה יְצַרְתִּיךָ עֶבֶד־לִי אַתָּה יִשְׂרָאֵל לֹא תִנָּשֵׁנִי

מצודת דוד:זכר אלה יעקב. אם העכו״ם לא יבינו את זאת אתה יעקב זכר אלה הדברים ולא תתפתה אחריהם כי עבדי אתה ולא עבד האליל: יצרתיך עבד לי. בראתיך להיות לי לעבד ולכן אתה ישראל לא תשכחנו:

(כב)מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ

מצודת דוד:מחיתי כעב. מעולם מחיתי פשעיך בעב הזה הנמחה במים: וכענן וכו׳. כפל הדבר במ״ש: שובה אלי. לכן שוב אלי כי אני הוא הגואל אותך:

(כג)רָנּוּ שָׁמַיִם כִּי־עָשָׂה יְהוָה הָרִיעוּ תַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ פִּצְחוּ הָרִים רִנָּה יַעַר וְכָל־עֵץ בּוֹ כִּי־גָאַל יְהוָה יַעֲקֹב וּבְיִשְׂרָאֵל יִתְפָּאָר

מצודת דוד:רנו שמים. הוא דרך משל ור״ל שמחה גדולה תהיה בעולם: כי עשה ה׳. ר״ל עשה מה שעליו לעשות ולקיים והוא גאולת ישראל: תחתיות ארץ. היא הנקודה האמצעי׳ מכדור הארצי: יער. מקו׳ עמידת האילנו׳: ובישראל יתפאר. ע״י גאולת ישראל יתפאר בפי כל: