ישעיהו פרק מ״ב

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ־בּוֹ בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא

   מצודת דוד:הן עבדי. הנה עבדי אשר אתמך בו והוא מלך המשיח ואמר במשל הנשען על עבדו הנאמן: בחירי רצתה נפשי. הנבחר לי אשר רצתה נפשי בו: נתתי רוחי עליו. כמ״ש ונחה עליו רוח ה׳ וכו׳ (לעיל יא): משפט וכו׳. יוציא משפטם לאור וכמ״ש ושפט בין הגוים וכו׳ (לעיל ב):

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אתמך. ענין השענה:

   רצתה. מל׳ רצון:

   רש"י

   הן עבדי אתמך בו. הן עבדי יעקב אינו כמותכם כי אתמוך בו:

   בחירי. ישראל קרוי בחירי (תהילים קל״ה:ד׳) כי יעקב בחר לו יה ואומר (לקמן מה) למען עבדי יעקב ישראל בחירי:

   רצתה נפשי. עליו נתתי רוחי להודיע נביאיו את סודו וסופו משפט לגוים יוציא שנאמר (לעיל ב) והלכו גוים רבים וגו' ויורנו מדרכיו וגו':

   אבן עזרא

   הן. רובי המפרשים אמרו כי עבדיהם [צ"ל עבדי הם] צדיקי ישראל ויאמר הגאון כי הוא כורש, והנכון בעיני שהוא הנביא, והוא מדבר בעד נפשו כאשר הזכיר ונתתיך לאור גוים ואתנך לברית עם (ישעיהו מ"ט ו'):

   נתתי רוחי. רוח נבואה:

   משפט. אלה העתידות, כל אשר יקרה לכל גוי, יוציאנו, ולפי דעת הגאון, כי כורש יהיה מלך צדק:

2. (ב)לֹא יִצְעַק וְלֹא יִשָּׂא וְלֹא־יַשְׁמִיעַ בַּחוּץ קוֹלוֹ

   מצודת דוד:לא יצעק. לא כדרך השופט הצועק על הנשפטים לפניו להכריחם על המשפט כי בנחת יקבלו דבריו: ולא ישא. לא ישא קולו וכפל הדבר לחוזק: ולא ישמיע בחוץ קולו. אף כשיעשה משפט בחוצות במקום מרבית אנשים לא יצטרך להשמיע קול חזק להשתיקם לשמוע אמריו כי מעצמם ישימו כף לפיהם:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   ולא ישא. לא יגביה קול לא יצטרך להוכיח ולהתנבאות אל הגוים שהם מעצמם יבואו ללמוד מהם כענין שנאמר (זכריה ח׳:כ״ג) נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם:

   אבן עזרא

   לא יצעק. כאשר יעשה השופט בחוץ שיתחברו אל השופט אנשים:

3. (ג)קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה לֶאֱמֶת יוֹצִיא מִשְׁפָּט

   מצודת דוד:קנה רצוץ. קנה המרוסס שהוא קרוב להשבר: לא ישבור. ר״ל לא יטה דין תשושי הכח לא כדרך שמחניפים לגדולים ומטים דין החלשים: ופשתה כהה. פשתה הדולקת שהוכהה מאורה וקרובה להכבות לא יגמור כבויה והוא גם כן משל על תשושי הכח וכפל הדבר במ״ש: לאמת יוציא משפט. כי יוציא המשפט לאמתו ולא יטהו בעבור חלשות תשושי הכח:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   קנה. מטה:

   רצוץ. מרוסס וכן משענת הקנה הרצוץ (לעיל לו) ופשתה. פשתן:

   כהה. ענין עכירות וחושך וכן בהרות כהות (ויקרא יג):

   יכבנה. מל׳ כבוי:

   רש"י

   קנה רצוץ לא ישבור. ת"י עינותניא דאינון כקניא רעיע לא יתברון וחשיכיא דאינין כבוצין עמי (פי' כנר כבה) לא יטפון:

   ופשתה כהה. פתילת פשתה לחה שקרובה ליכבות מלך שלהם לא יגזול את הדלים ולא ירצץ את העניים ואת החלשים:

   אבן עזרא

   קנה רצוץ. נקרא על שם סופו, וככה ובגדי ערומים תפשיט (איוב כ"ב ו'), והטעם הוא לא ישבר קנה, והטעם לא יכריח:

   ופשתה. לא יכבנה, שהוא דבר קל, עד שתהיה כהה, כמו והנה כהה הנגע (ויקרא י"ג ו'), ויש הפרש ביניהם בדקדוק, כי כהה של תורה פועל עבר, וזאת כהה תואר השם, והטעם הוא לא יזיק לגוי בעבור נבואתו, רק יאמר מה שיהיה באמת:

   לאמת יוציא משפט. כל גוי, כאשר הוא עתיד להיותו בגזרת השם:

4. (ד)לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ עַד־יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט וּלְתוֹרָתוֹ אִיִּים יְיַחֵילוּ

   מצודת דוד:לא יכהה. לא יכהה מאורו ולא ירוצץ ר״ל לא יחלש ולא יתרפה עד ישים משפט באנשי הארץ: ולתורתו. אל מה שיורה וילמד יצפו ויקוו יושבי האיים הרחוקים:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ירוץ. מל׳ רציצה:

   ולתורתו. מל׳ הוראה ולמוד:

   ייחלו. יקוו כמו יחל ישראל (תהלים קלא):

   רש"י

   ולא ירוץ. כמו לא ירצץ כי מלאה הארץ דעה (לעיל יא) וישמעו להן כענין שנא' (צפניה ג׳:ט׳) כי אז אהפוך אל עמים וגו' וזהו לתורתו איים ייחלו כולם ישמעו לתורתו:

   אבן עזרא

   לא יכהה. הנביא, רמז על דבק ברוח בגוף:

   ולא ירוץ. גופו, מפעלי הכפל, מגזרת רצוץ [בפסוק הקודם] כמו ירון ושמח (משלי כ"ט ו') והטעם לא ימות או טעמו אדם לא יכריחנו, כטעם הנזכר למעלה, והוא הנכון:

   עד ישים בארץ משפ'. שתתגלה נבואתו, וזה טעם ולתורתו, תורת נבואתו, כמו לתורה ולתעודה (ישעיהו ח' כ') כאשר פירשתי:

5. (ה)כֹּה־אָמַר הָאֵל יְהוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ

   מצודת דוד:ונוטיהם. הוא נטה אותם להיות כאוהל: רוקע. פרש את הארץ והוציא צאצאיה הם הצמחים כולם: לעם עליה. אל העם אשר הם עליה נתן נשמה ואל שאר הבריות המתהלכים בה נתן רוח החיוני:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   רוקע. ענין פרישה וכן לרוקע הארץ על המים (שם קלו):

   רש"י

   האל ה'. בעל הדין ובעל הרחמי':

   בורא השמים. תחילה כמין פקיע של שתי ואח"כ נטה אותם כדאיתא במס' חגיגה:

   וצאצאיה. בורא את היוצא ממנה:

   נותן נשמה. נשמת חיים:

   לעם עליה. לכולם בשוה:

   ורוח. קדושה:

   להולכים בה. למתהלכים לפניו:

   אבן עזרא

   כה. בורא השמים, כי יש להם קו, שהוא גבול לשם:

   ונוטיהם. על הארץ, רמז לרקיע:

   רוקע הארץ וצאצאיה. פועל, ונפתח הקו"ף בעבור העי"ן, [כמו], הנוטע, אזן הלא ישמע [תהל' צ"ד ט']:

   וצאצאיה. הם הצמחים שעל פני האדמה:

   נותן נשמה. לאדם, והם העם אשר עליה:

   ורוח. לחיות ההולכים:

   ואמר עליה [על האדם] בעבור הליכתו בקומה זקופה:

6. (ו)אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם

   מצודת דוד:קראתיך בצדק. על המשיח יאמר מה שקראתי בשמך על ידי הנביאים הוא בצדק ודבר המתקיים: ואחזק בידך. אאחוז בידיך להגביר אותך על כל: ואצרך. אני אשמור אותך: ואתנך לברית עם. אתן הכח בידך להסב עמי לבריתי לקיים התורה והמצוה לאור גוים. להאיר עיני הגוים כולם לדעת שה׳ הוא האלהים:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ואחזק. ענין אחיזה:

   ואצרך. ענין שמירה:

   רש"י

   קראתיך. לישעיה הוא אומר:

   ואצרך. כשיצרתיך זאת היתה מחשבתי שתשי' את עמי לבריתי ולהאיר להם:

   לאור גוים. כל שבט קרוי גוי לעצמו כענין שנא' גוי וקהל גוים:

   אבן עזרא

   אני. אלה דברי הנביא שאמר לו השם בעד נפשו:

   ואצרך. שלא יגע בך רע:

   לברית עולם [צ"ל עם]. להקים ברית עם, וכן במקום אחר לברית עם להקים ארץ (ישעיהו מ"ט ח'):

7. (ז)לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ

   מצודת דוד:לפקוח. מי שנתעוורו עיניו מלראות פועל ה׳ אתה תפתחם ותשכילם: להוציא. את ישראל האסורים בבבל תוציא מבית מסגירם ומבית כלא תוציא את היושבים שמה בחושך:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   לפקוח. ענין פתיחה כמו פוקח עורים (שם קמו):

   מבית כלא. מקום מאסר:

   רש"י

   לפקוח עינים עורות. שאינ' רואין את גבורתו לתת לב לשוב אלי:

   להוציא ממסגר אסיר. וע"י שיתפקחו עיניהם יצאו אסירים ממסגר ד"א לבשרם על גלות בבל העתיד' לבא עליהן שסופן לצאת ממנה:

   אבן עזרא

   לפקוח. שהוא מבשר ישראל שיצאו מגלות בבל וכן לאמר לאסורים צאו (ישעיהו מ"ט ט'):

8. (ח)אֲנִי יְהוָה הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא־אֶתֵּן וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים

   מצודת דוד:הוא שמי. המיוחד לי לא כשם הפסילים שאין שמם מיוחד להם כי יקראוה בשם אלוה ואין אל אתם: וכבודי וכו׳. לא אתן עוד כבודי לאחר כי עד הנה על מה שלא עשיתי משפט בעכו״ם נטו אחר הפסילים וכבדו אותם במקום שהיה ראוי לכבד אותי אבל מעתה אעשה משפט ולא יכבדו עוד לפסילים: ותהלתי. מלת לא עומדת במקום שתים לומר לא תהלתי לפסילים רצה לומר מה שראוי להלל אותי לא יהללו לפסילים כמאז וכפל הדבר במלות שונות:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   הוא שמי. הוא מפור' בל' אדנות וכח ועלי להראות שאדון אני לפיכך כבודי לאחר לא אתן:

   אבן עזרא

   אני יי הוא שמי. הנכבד, כי אין במקרא שם עצם [לבדו] רק זה לבדו, וזה הוא כבודי, שאגלה העתידות לנביא ויגלם על שמי לכבדני, ולא משרת אחר עמו ולא תהלתי לפסילים:

9. (ט)הָרִאשֹׁנוֹת הִנֵּה־בָאוּ וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיע אֶתְכֶם

   מצודת דוד:הראשונות. הנבואות הראשונות שנבאתי על סנחריב הנה כבר באו: וחדשות. עתה אני מגיד חדשות שלא שמעתם עדיין והיא הגאולה העתידה: בטרם תצמחנה. ר״ל עד לא התחילה להתגלות אשמיע אתכם:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י

   רש"י

   הראשונות. שהבטחתי לאברהם על גלות מצרים (בראש' טו) וגם את הגוי וגו':

   הנה באו. שמרתי הבטחתי ועת' חדשות אני מגיד לעמי להבטיח על גלות שנייה:

10. (י)שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ יוֹרְדֵי הַיָּם וּמְלֹאוֹ אִיִּים וְיֹשְׁבֵיהֶם

    מצודת דוד:שירו לה׳. אז ישירו לה׳ שיר חדש ותהלתו יהיה נשמע מקצה הארץ: יורדי הים. הפורשים בים והבריות הממלאים את הים גם המה יהללו לה׳: איים ויושביהם. האיים עצמם והיושבים בהם יהללו לה׳ והוא ענין מליצה כי אין האיים והבריות בעלי דעה ודבור להלל וכן נאמר נהרות ימחאו כף (תהלים צח):

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    תהלתו מקצה הארץ. על כרחם כשיראו את גבורתי לישראל יודו כל העכו"ם כי אלהים אני:

    יורדי הים. פורשי בספינות:

    ומלואו. הקבועים בים ולא באיים אלא בתוך המים שופכים עפר כל אחד ואחד כדי בית והולכים מבית לבית בספינה כגון עיר ווניציי"א:

    אבן עזרא

    שירו. דברי הנביא, שכל אנשי היבשה יתנו שבח לשם בשוב ישראל מבבל, על כן הזכיר קדר גם יושבי האיים ויורדי הים בשומעם זה הפלא:

11. (יא)יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר יָרֹנּוּ יֹשְׁבֵי סֶלַע מֵרֹאשׁ הָרִים יִצְוָחוּ

    מצודת דוד:ישאו מדבר וכו׳. כל מדבר ועריו וכל חצרים אשר תשב בהם עדת קדר כולם ישאו קול שיר: ירונו וכו׳. היושבים על הסלע ירונו תהלות ה׳: יצוחו. ר״ל יהיה נשמע קול צוחה של שמחה והלל:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יצוחו. ענין הרמת קול:

    רש"י

    ישאו מדבר. קול בשיר:

    חצרים תשב קדר. (מוסב על ישאו) מדבר קדר שהם דרים עתה באוהלים ישאו קול וירונו (כמו והחצרים אשר תשב קדר), במדבר קדר שהם דרים עתה באהליהם יהיו ערים וחצרים קבועים:

    יושבי סלע. המתים שיחיו כן ת"י:

    מראש הרים יצווחו. מריש טוריא ירימון קליהון:

    אבן עזרא

    ישאו. קול:

    מדבר ועריו וגו'. וכל חצרים שיושבים שם קדר, והנה הקדריים לעולם בערבה:

    ירונו. הגוים יושבי סלע, ירימו קול כמו ותעבר הרנה (מלכים א' כ"ב כ"ו):

    יצוחו. הרמת קול לשבח או לגנאי, וכמוהו צוחה על היין (ישעיהו כ"ד י"א):

12. (יב)יָשִׂימוּ לַיהוָה כָּבוֹד וּתְהִלָּתוֹ בָּאִיִּים יַגִּידוּ

    מצודת דוד:ישימו. ר״ל בפיהם יתנו לו כבוד: יגידו. האנשים השוכנים שמה:

    עוד פירושים על פסוק יב: אבן עזרא

    אבן עזרא

    ישימו וגו'. יודו כי עשה גבורות [השם], וכן יאמרו:

13. (יג)יְהוָה כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה יָרִיעַ אַף־יַצְרִיחַ עַל־אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר

    מצודת דוד:יצא. לתשועת ישראל: יעיר קנאה. יעורר לקנאת קנאת עמו: יריע. כגבור המנצח במלחמה: יתגבר. יתחזק את עצמו על אויביו:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יעיר. מלשון התעוררות:

    יריע. מלשון תרועה:

    יצריח. ענין צעקה בקול גדול כמו מר צורח (צפניה א):

    אבן עזרא

    יי כגבור יצא. רמז לגזרות היוצאות על פי השם שהיו בסתר:

    קנאה. בעבור הבבליים עובדי בל:

    יריע. מן תרועה:

    יצריח. כמו מר צורח (צפניה א' י"ד), יצעק, ואם הם שנים בניינים:

    יתגבר. שנוצחה בבל:

14. (יד)הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה אֶשֹּׁם וְאֶשְׁאַף יָחַד

    מצודת דוד:החשיתי מעולם. זה זמן רב אני שותק על מה שעשו האומות לעמי: אתאפק. אתחזק לכבוש כעסי: כיולדה אפעה. אבל מעתה אשאג בקול כיולדה להומם ולאבדם אשום ואשאף יחד. אעשה שממה אבלע כולם יחד:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    החשיתי. ענין שתיקה כמו לא אחשה (לקמן סב):

    אחריש. אשתוק אתאפק. ענין התחזקות כמו המון מעיך וגו׳ התאפקו (לקמן סג):

    אפעה. ענין צעקה ובדרז״ל פעיתא היא דא (סוכה לא):

    אשום. מל׳ שממון:

    אשאף. ענין בליעה וכן ושאף צמים חילם (איוב ה׳:ה׳):

    רש"י

    החשיתי מעולם. זה ימים רבים החשיתי על חרבן ביתי ותמיד אחריש:

    אתאפק. לשון הווה עד עתה הציקתני רוחי ומעתה כיולדה אפעה:

    אשום. אתבהל:

    ואשאף. ואתאוה להשמיד הכל יחד כל אויבי:

    אבן עזרא

    החשתי וגו'. אלה דברי השם:

    החשתי. כמו החרשתי, וכן גם אני ידעתי החשו (מלכים ב' ב' ג'):

    אתאפק. כמו להתאפק (בראשית מ"ה א'):

    כיולדה אפעה. אצעק, ואין רע לו, ויש אומרים שהוא כן, כיולדה שהיא יולדת פעה, כן אשום ואשאף, מגזרת אפעה שרף מעופף (ישעיהו ל' ו'):

    אשם. מבנין נפעל מפעלי הכפל:

    אשאף יחד. כטעם שואף זורח (קהלת א' ה'), והנה היא שממה בלב עם שאוף בפה, וזה הטעם הוא כנגד שיהיו אנשי העולם חושבים כי אין לו כח להושיע עמו:

15. (טו)אַחֲרִיב הָרִים וּגְבָעוֹת וְכָל־עֶשְׂבָּם אוֹבִישׁ וְשַׂמְתִּי נְהָרוֹת לָאִיִּים וַאֲגַמִּים אוֹבִישׁ

    מצודת דוד:אחריב. את ההרים והגבעות אעשה חורבה ואוביש את עשבם וכל המון העם לאיים. להיות חורב ויובש כאיים: ואגמים וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אחריב. מל׳ חורבן:

    אוביש. מלשון יבש:

    ואגמים. מקום כניסת המים:

    רש"י

    אחריב הרים וגבעות. אהרוג מלכים ושלטונים של עכו"ם:

    וכל עשבם. כל הנלוים עליהם:

    אוביש. ל' יובש הוא לענין דבר לח כגון עשב ונהרות:

    אבן עזרא

    אחריב. ואיך יחשבו זה, והלא יראו שאחרי' הרים וגבעות, וכל העשב אוביש, ואעשה מהנהרות איים, שירדו שם בני אדם:

16. (טז)וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ בִּנְתִיבוֹת לֹא־יָדְעוּ אַדְרִיכֵם אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים

    מצודת דוד:והולכתי עורים. אז אוליך את ישראל לארצם דרך המדבר בדרך אשר לא ידעוהו והמה כעורים לה: בנתיבות וכו׳. כפל הדבר במ״ש: אשים מחשך. ההולך בדרך שאין ידוע לו הוא כאלו הולך בחשך: ומעקשים למישור. דרך המעוקם אעשה ישר ושוה עשיתים. מאז כשיצאו ממצרים עשיתי כאלה: ולא עזבתים. לעתיד לבוא:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בנתיבות. מלשון נתיב ושביל:

    אדריכם. מל׳ דריכה והלוך:

    אשים. מל׳ שימה ומעקשים. מל׳ עקש ועקום:

    למישור. מל׳ ישר ושוה:

    רש"י

    והולכתי. ישראל שהיו עורים עד הנה מהביט אלי בדרך הטוב אשר לא ידעו להלוך בה:

    עשיתים. אעשה כן ל' נבואה לדבר על העתיד כאילו עשוי:

    אבן עזרא

    והולכתי וגו'. ואני מוליך עורים בדרך לא ידעו, כי העור אם היה רגיל בדרך, ילך בה בלי אור, ואני אשי' המחשך כאילו הוא אור להם, ומעקשים למישור יש אומר כי זה רמז לשוב ישראל מבבל:

17. (יז)נָסֹגוּ אָחוֹר יֵבֹשׁוּ בֹשֶׁת הַבֹּטְחִים בַּפָּסֶל הָאֹמְרִים לְמַסֵּכָה אַתֶּם אֱלֹהֵינוּ

    מצודת דוד:נסוגו וכו׳. אז הבוטחים בפסל יבושו בבושת ויחזרו לאחור כדרך אדם הנכלם שחוזר לאחוריו לבל יראהו בבשתו: האומרים וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נסוגו אחור. ענין החזרה לאחור וכן ונסג מאחר אלהינו (לקמן נט) למסכה. לצורת גלולים הנעשה ממתכת ביציקה והתכה:

    אבן עזרא

    נסוגו וגו'. הטעם אני יש לי כח כאשר ארצה, ולא לפסילים:

    [בפסל]. מושך אחר עמו וכן [הוא] לפסילי המסכה, בעבור מלת אתם:

18. (יח)הַחֵרְשִׁים שְׁמָעוּ וְהַעִוְרִים הַבִּיטוּ לִרְאוֹת

    מצודת דוד:החרשים שמעו. אתם ישראל החרשים משמוע דבר ה׳ והעורים מלראות מצותיו שמעו מעתה והביטו לראות הואיל וטובה גדולה מוכנת לכם:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הביטו. ענין הסתכלות וראיה:

    רש"י

    החרשים. והעורים על ישראל הוא אומר:

    אבן עזרא

    החרשים וגו'. השמיעה והמראה עקרה בלב, והנה אלה חרשי לב ועורי לב:

19. (יט)מִי עִוֵּר כִּי אִם־עַבְדִּי וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יְהוָה

    מצודת דוד:מי עור וכו׳. כאלו יפרש דבריו לומר מה שכללתי גם הכשרים שבכם להקראם חרשים ועורים כי מי הוא היותר ראוי להקרא עור כי אם עבדי על כי הוא יודע ומכיר בקלקול הדור ואינו מסתכל במעשיהם להישירם ולתקנם: וחרש וכו׳. חוזר על מלת מי הוא היותר ראוי להקרא חרש כמלאכי אשר אשלח רצה לומר מי שנתתי חכמה בלבו וכאלו שלחתיו ללמד דעת את העם והוא כחרש לא ישמע מעשי בני העם להזהירם על הדבר: כמשולם. השלם במדות: כעבד ה׳. כפל הדבר פעמים ושלש כדרך המליצה:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כמלאכי. ענין שליח:

    רש"י

    מי עור. בכם אין אחד כי אם עבדי הוא העור שבכלכם, וחרש שבכם הרי הוא כמלאכי אשר אני שולח להנבא נבואות:

    מי עור כמשולם. מי היה עור בכם כבר קבל יסוריו והרי הוא כמשולם כל תגמוליו ויוצא נקי:

    אבן עזרא

    מי וגו'. זה הכתוב לעד על יושר פירושי:

    החשתי וגו'. והטעם אתם עורים כי תאמרו כי [אין] עור רק הנביא:

    כמלאכי אשלח. הוא שליח השם, וכן כתיב ויאמר חגי מלאך יי [חגי א' י"ג:

    מי עור כמשולם. כמו וירא מצוה הוא ישולם (משלי י"ג י"ג) מגזרת שלם, וכן המשולם הוא הצדיק:

    ועור כעבד יי. שיעבד השם, ואם איננו נביא:

20. (כ)רָאוֹת רַבּוֹת וְלֹא תִשְׁמֹר פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָע

    מצודת דוד:ראות רבות. הלא המה רואים הרבה חכמה ואין בהם מי אשר ישמור את הזולת להשיבו מדרכו הרעה ולכן מהראוי להקרא עור: פקוח אזנים. הלא יש להם אזנים פתוחות להבין מצות ה׳ ואין בהם מי אשר ישמע כי עושה עצמו כאלו לא יבין ואינו מזהיר לזולת ולכן מהראוי להקרא חרש:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    פקוח. ענין פתיחה:

    רש"י

    ראות רבות. ראיות הרבה לפניכם ואינכם שומרים להביט במעשי ולשוב אלי:

    פקוח אזנים. אני עסוק לפקוח אזניכם ע"י נביאי ולא ישמע איש מכם את דברי ולשון הוה הוא:

    אבן עזרא

    ראות. מלה זרה בעבור התחברות שני משקלי שם הפעל, בא המוכרת והסמוך, וכן הוא, יראו דברים רבים ולא תשמרם הנפש או העין, ואזניה' יפקחו ולא יסגרום, ולא ישמעו, וזה תמה:

21. (כא)יְהוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר

    מצודת דוד:ה׳ חפץ. ר״ל הלא עיקר חפץ ה׳ באנשים כאלה הוא בעבור שכ״א מהם יצדיק את הזולת ללמדו דרך הישר ולהגדיל התורה ולהאדירה ר״ל להרבות למוד דעת את העם:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חפץ. ענין רצון:

    ויאדיר. ענין חוזק:

    רש"י

    ה' חפץ. להראותכם ולפקוח אזניכם למען צדק ולכך הוא מגדיל ומאדיר לכם תורה:

    אבן עזרא

    יי חפץ וגו'. זה שלא יביט להראות צדק השם עד שיגדי' תורתו, שיפחדו כל עוזביה, או יהיה זה הכתוב [דבק] עם הבא אחריו, כי השם הראה צדקתו, ושם זה העם האומר על הנביא שהוא עור, שסוי ובזוי:

22. (כב)וְהוּא עַם־בָּזוּז וְשָׁסוּי הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל מְשִׁסָּה וְאֵין־אֹמֵר הָשַׁב

    מצודת דוד:והוא עם בזוז ושסוי. ר״ל והם לא כן עשו כי לא למדו דעת את העם ולא שבו מדרכם והמה בעונם בזוזים ורמוסים לכל: הפח בחורים כולם. כל בחוריהם היו להם מפח נפש והמה היו חבואים וכלואים בבתי כלאים: ואין מציל. אין מציל מן הבזה: משיסה. היו למשיסה ואין מי אומר השיבהו למקומו ואל תוסיף לרמסהו ומוסב למעלה לומר הלא על כי לא נתנו לב לשמוע ולראות קלקול הדור ולתקנם באה עליהם הצרה הזאת ומהראוי הוא לקראם עורים וחרשים:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בזוז. מל׳ בזה ושלל:

    ושסוי. ענין רמיסה כמו שסוהו כל עוברי דרך (תהילים פ״ט:מ״ב):

    הפח. ענין דאבון ודאג כמו ונפש בעליה הפחתי (איוב ל״א:ל״ט):

    ובבתי כלאים. הוא משמר בית האסורים:

    החבאו. מל׳ מחבואה ומסתור:

    משיסה. כמו למשיסה והוא ענין רמיסה:

    רש"י

    והוא. העם הזה בזוי ושסוי וסוף הענין ולא ישים על לב כל זה לומר למה קראתנו זאת מי נתן למשיסה יעקב:

    הפח בחורים כולם. בחוריהם פחי נפש כולם, תו' ד"א הפח בחורים כולם ישימו את עצמם בפחי האדמה ובחורים ובבתי כלאים החבאו יוכיח שכן הוא:

    ואין אומר השב. כמו השב לפיכך הוא רפי אבל השב באמתחתינו הוא דגש:

    אבן עזרא

    והוא. שסוי. מבעלי הה"א כמו שוסי' את הגרנות (שמואל א' כ"ג א'):

    הפח. שם הפעל, כמו נפיחה, ואם הם שנים שרשים:

    בחורים. מגזרת חור פתן (ישעיהו י"א ח'), והטעם שהם אסורים יושבים בתחתית יוצאי השבי:

    השב. בעובר שהוא סוף פסוק, והוא פועל יוצא, השב המשסה:

    מי בכם יגיד זאת. כמו זה הנביא שתאמרו שהוא עור, וישמע העתיד וזה לאחור, וזהו מגזרת אל תאחרו אותי (בראשית כ"ד נ"ו):

    לפנים. מגזרת פנה:

23. (כג)מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחוֹר

    מצודת דוד:מי בכם. ר״ל וכי נמצא מי בכם אשר יאזין לתת לב לזאת האמור למטה: יקשיב. וכי נמצא מי בכם אשר יקשיב לשמוע דבר שיעמוד לו באחרונה:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    יאזין. ישמע באזניו:

    יקשיב. ענין שמיעה:

    רש"י

    יאזין. לתת לב לזאת מי נתן למשיסה יעקב:

    לאחור. יקשיב וישמע דבר שיעמוד לו באחרונה וכן ת"י לאחור לסופ' וכן כל לאחור שבמקרא עתיד להיות הוא:

24. (כד)מִי־נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים הֲלוֹא יְהוָה זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא־אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ

    מצודת דוד:מי נתן. רצה לומר וזהו הדבר להבין מי הוא אשר מסר את ישראל למשיסה ולבוזזים הלא ה׳ מסרם ולא במקרה בא: זו חטאנו לו. רצה לומר זו היא הסיבה אשר חטאנו לו וגמול הוא משלם: ולא אבו. ולא רצו ישראל ללכת בדרכיו:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ולא אבו. ולא רצו כמו לא אבה יבמי (דברים כ״ה:ז׳):

    רש"י

    זו חטאנו לו. זו היא שגרמה את המשיסה והבז את אשר חטאנו לו:

    ולא אבו. אבותינו בדרכיו הלוך:

    אבן עזרא

    מי וגו'. אז יודה השם ויאמר מי נתננו למשיסה הלא יי זו כטעם זה הוא שחטאנו לו, ולא אבו אבותינו שמוע ללכת בדרכיו:

25. (כה)וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה אַפּוֹ וֶעֱזוּז מִלְחָמָה וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע וַתִּבְעַר־בּוֹ וְלֹא־יָשִׂים עַל־לֵב

    מצודת דוד:וישפוך. ולכך שפך עליו חמה קשה וחוזק מלחמה: ותלהטהו מסביב. רצה לומר אבל אין נותנים לב לדעת שבא בהשגחה וכאשר בערה מסביב לא ידע שמה׳ באה וכאשר בערה בו בעצמו ובגופו עכ״ז אינו משים על לבו להבין שבא בהשגחה ר״ל אינו משים על הלב לא בעת כשהצרה ממשמשת לבא ולא בעת שכבר באה:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חמה אפו. כפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל י״ב:ב׳) והדומים ועזוז. מלשון עוז וחוזק:

    ותלהטהו. ענין הבערה ושרפה כמו אש לוהט (תהילים ק״ד:ד׳) ותבער. מלשון הבערה:

    רש"י

    ותלהטהו מסביב. כדי שיראו ויקחו מוסר כענין שנאמ' (צפניה ג ו) הכרתי גוים נשמו פנותם אמרתי אך תיראי וגו':

    ולא ידע. יודע הוא אלא שדש בעקב לא חש להבין זאת ולשוב מרשעו:

    ותבער בו. אחר פורענו' העכו"ם שמסביב בערה בעצמו:

    אבן עזרא

    וישפך עליו. כמו בנות צעדה עלי שור (בראשית מ"ט כ"ב), על כל אחד מאבותינו:

    חמה. והיא חמת אפו, כמו האהלה שרה אמו (בראשית כ"ד מ"ז):

    ותלהטהו מסביב. מגזרת להט החרב (בראשית ג' כ"ד), והנה יודו כי אבותם היו עורי לב שלא ידעו: