האם מגף עם צמר בפנים הוא שעטנז?

מה זה שעטנז

השולחן ערוך (יו״ד רצח, א) קובע: ״אין אסור משום כלאים אלא צמר רחלים ואילים עם פשתן״. צמר לבדו – מותר, ופשתן לבדו – מותר. צמר גמלים, ארנבים או עיזים (כמו אנגורה וקשמיר) אינם נחשבים ״צמר״ לעניין זה מן התורה. לכן מגף עם בטנת צמר כבשים, בלי שום פשתן – אין בו שעטנז כלל. ראו מה זה שעטנז.

מנעלים

גם כשיש במנעל צמר ופשתן יחד, השולחן ערוך (יו״ד שא, יג) מביא שכיסויים שלובשים בתוך המנעל ״אין בהם משום כלאים, דקשין הן״, והרמ״א מוסיף: ״מנעל שהוא כלאים ואין לו עקב – מותר ללבשו, שעור הרגל קשה ואינו נהנה כשאר עור הגוף״. טעם ההיתר הוא שאיסור שעטנז הוא בבגד שמחמם ונהנים ממנו כלבוש, וכף הרגל אינה נהנית כך.

מתי בכל זאת לבדוק

ההיתר נאמר על המנעל עצמו, שבכף הרגל. מגף גבוה, שהבטנה שלו מכסה גם את השוק, דומה ל״בגדים שמחפין בהם השוקים״ שאסורים (שא, יד). לכן במגפי חורף גבוהים עם בטנה – אם יש חשש שיש בהם גם פשתן (למשל בחוטי תפירה או בשכבת בידוד) – כדאי לבדוק במעבדת שעטנז. בנוסף, הרמ״א מביא את דעת המחמירים בלבדים (״לבד״ – צמר דחוס).

בפועל

ברוב המגפים והנעליים המצויים היום – בטנת צמר סינתטי או צמר כבשים בלי פשתן – אין חשש שעטנז. החשש המעשי עולה בעיקר במגפים יקרים מתוצרת חוץ, שבהם משתמשים לפעמים בחוטי פשתן. מי שמסתפק – יברר אצל מעבדת שעטנז מוסמכת.

ראו גם איך בודקים שעטנז בבגד.