למה יש שנה מעוברת?

המקור

הרמב״ם (קידוש החודש ד, א) כותב: ״שנה מעוברת היא שנה שמוסיפין בה חודש, ואין מוסיפין לעולם אלא אדר… ומפני מה מוסיפין חודש זה? מפני זמן האביב, כדי שיהא הפסח באותו זמן, שנאמר ׳שמור את חודש האביב׳ (דברים טז, א)״. התורה קבעה שהחגים קשורים לעונות – פסח באביב, סוכות באסיף – ולכן צריך לתאם את חודשי הירח עם שנת השמש.

החשבון

שנת ירח של שנים עשר חודשים נמשכת כ־354 ימים, ושנת שמש – כ־365. בלי תיקון, כל שנה החגים היו מקדימים בכ־11 יום, ותוך כמה שנים פסח היה נופל בחורף. הוספת חודש פעם בשנתיים–שלוש מאזנת את הפער.

בזמן בית הדין

בזמן שהיה סנהדרין, בית הדין היה מחליט על עיבור השנה לפי סימנים: ״על שלשה סימנין מעברין את השנה – על התקופה, ועל האביב, ועל פירות האילן״ (קידוש החודש ד, ב). אם ראו שהאביב מאחר – הוסיפו חודש.

הלוח הקבוע

כשהתקרב הזמן שבו לא יהיה בית דין מוסמך, קבע הלל הנשיא (הלל השני) לוח קבוע: במחזור של 19 שנה מעברים שבע שנים – השלישית, השישית, השמינית, האחת עשרה, הארבע עשרה, השבע עשרה והתשע עשרה (גו״ח אדז״ט). כך אנחנו נוהגים עד היום.

בפועל

בשנה מעוברת יש אדר א׳ ואדר ב׳. פורים נחגג באדר ב׳, ובאדר א׳ יש ״פורים קטן״. מי שנולד או נפטר באדר – יש דינים מתי לציין.