האם מותר להזיז את הפמוטים של נרות שבת?

למה הנר מוקצה

השולחן ערוך (או״ח רעט, א) כותב: ״נר שהדליקו בו באותו שבת, אף על פי שכבה, אסור לטלטלו״. הנר עצמו מוקצה בגלל האש, והפמוט שעליו הוא דלק בתחילת השבת נעשה ״בסיס לדבר האסור״ ונשאר מוקצה כל השבת. המשמעות: אסור להרים את הפמוטים, גם אחרי שהנרות כבו.

השולחן או המגש שתחתיהם

כאשר הפמוטים עומדים על מגש או על השולחן, יש לשאול אם גם המגש נעשה בסיס. השולחן ערוך (רעז, ג) כותב שטבלה שהניחו עליה נר מדעת – נעשית בסיס. מכאן העצה הידועה בפוסקים: להניח על השולחן לפני כניסת השבת גם חלות או דבר חשוב אחר שמותר בטלטול, כך שהשולחן יהיה ״בסיס לדבר האסור ולדבר המותר״, והמותר חשוב יותר (שי, ח). מגש מיוחד לפמוטים – נעשה בסיס, ונוהגים שלא להזיזו.

אם צריך את המקום

כשהפמוטים עומדים במקום שמפריע – למשל על שולחן שצריך לפנות לסעודה – יש פוסקים שהתירו להזיזם בטלטול מן הצד או בשינוי, ויש שהתירו לבקש מגוי להזיזם לצורך מקומם. הדבר תלוי בפרטים, ומי שהדבר מצוי אצלו ישאל רב.

עצה מעשית

כדאי לבחור לנרות השבת מקום קבוע שאינו מפריע – מדף, שידה או פינה של השולחן שלא צריך לפנות. כך גם הנרות בטוחים יותר, ואין חשש שמישהו יזיז אותם בטעות. הקיצור (פט) מבאר את דין ״בסיס לדבר האסור״.

אחרי צאת השבת

במוצאי שבת, אחרי צאת הכוכבים, הפמוטים חוזרים להיות כלים רגילים, ומותר לנקות ולהחזיר אותם למקומם.