האם יש סגולה למציאת אבידה?

המקור

הגמרא (עבודה זרה יח, ב) מספרת שרבי מאיר הציל את אחות אשתו, ולימד את השומר לומר בשעת סכנה ״אלהא דמאיר ענני״ – ״אלוקיו של מאיר, ענני״. השומר אמר זאת וניצל. מכאן התפשט המנהג לפנות לה׳ בזכותו של רבי מאיר בעת צרה.

הסגולה לאבידה

בדורות האחרונים נהגו לתת צדקה ״לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס״, לומר שלוש פעמים ״אלהא דמאיר ענני״, ולבקש למצוא את מה שנאבד. יש שמוסיפים תפילה קצרה שמופיעה בסידורים. רבים מספרים שמצאו את האבידה – אבל אין זו הבטחה. הצדקה עצמה היא מצווה, וזה העיקר.

לכבד את המנהג

יש להקפיד שהצדקה תגיע לעניים באמת – לקופות של ארגונים מוכרים – ולא ל״כוחות״ שמבטיחים תוצאה. הצדקה ניתנת לעילוי נשמתו של התנא, ולעניי ארץ ישראל לפי המנהג.

השתדלות

גם מי שעושה את הסגולה – ממשיך לחפש: במקומות האחרונים שבהם היה, אצל מי שראה, ובמוקדי אבידות. הסגולה מצטרפת להשתדלות ואינה מחליפה אותה.

אבידה של אחרים

ובצד השני – מי שמצא אבידה מצווה להשיב אותה, ״השב תשיבם״ (קיצור קפז). זו אולי הסגולה הגדולה ביותר שיכולה להיות לחברה: שכל אחד ישיב לחברו.

ומי שמצא את האבידה – נוהגים לקיים את מה שהבטיח לצדקה, ולהודות לה׳.

תפילה בלשוננו

מי שאינו רגיל בנוסח – יכול לבקש בלשונו: ״ריבונו של עולם, בזכות רבי מאיר בעל הנס, עזור לי למצוא את מה שאבד לי״.