דלג לתוכן הראשי
כוונות

מסכת עבודה זרה דף י״ח ע״ב

תלמוד בבלי, סדר נזיקין · מתחת לכל קטע: רש״י ותוספות · מסכת עבודה זרה בדף היומי · משנה מסכת עבודה זרה

  1. ומי יימר דהכי איכא [א"ל השתא חזית] הוו הנהו כלבי דהוו קא אכלי אינשי שקל קלא שדא בהו הוו קאתו למיכליה אמר אלהא דמאיר ענני שבקוה ויהבה ליה

    רש״י (2)

    רש״י

    מי יימר – שאמת אתך שאנצל בתפלה זו:

    שקל קלא – פיסת רגבים:

  2. לסוף אשתמע מילתא בי מלכא אתיוה אסקוה לזקיפה אמר אלהא דמאיר ענני אחתוה אמרו ליה מאי האי אמר להו הכי הוה מעשה

    רש״י (3)

    רש״י

    אייתוה – לשומר:

    אסקוה לזקיפה – לתליה. זקיפה פורק"א שצולבין בה:

    מאי האי – דלא מצינא למיזקפה:

  3. אתו חקקו לדמותיה דר' מאיר אפיתחא דרומי אמרי כל דחזי לפרצופא הדין לייתיה יומא חדא חזיוהי רהט אבתריה רהט מקמייהו על לבי זונות איכא דאמרי בשולי עובדי כוכבים חזא טמש בהא ומתק בהא איכא דאמרי אתא אליהו אדמי להו כזונה כרכתיה אמרי חס ושלום אי ר' מאיר הוה לא הוה עביד הכי

    רש״י (3)

    רש״י

    אתא לבי זונות – כדי שיאמרו לא הוא דאיהו לא הוה עייל:

    טמש בהא ומתק בהא – טבל אחת מאצבעותיו ומצץ את חבירתה:

    כרכתיה – חיבקתו כאילו היה רגיל אצלה:

  4. קם ערק אתא לבבל איכא דאמרי מהאי מעשה ואיכא דאמרי ממעשה דברוריא:

    רש״י (2)

    רש״י

    איכא דאמרי משום האי מעשה – ערק:

    ואיכא דאמרי משום מעשה דברוריא – שפעם אחת ליגלגה על שאמרו חכמים (קדושין דף פ:) נשים דעתן קלות הן עלייהו ואמר לה חייך סופך להודות לדבריהם וצוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית וכשנודע לה חנקה עצמה וערק רבי מאיר מחמת כסופא:

  5. תנו רבנן ההולך לאיצטדינין ולכרקום וראה שם את הנחשים ואת החברין בוקיון ומוקיון ומוליון ולוליון בלורין סלגורין הרי זה מושב לצים ועליהם הכתוב אומר (תהלים א, א) אשרי האיש אשר לא הלך וגו' כי אם בתורת ה' חפצו הא למדת. שדברים הללו מביאין את האדם לידי ביטול תורה

    רש״י (6)

    רש״י

    לאיצטדינין – מקום שמנגחין את השור:

    ולכרקום – מצור ועושין שם שחוק וליצנות:

    את הנחשים – מנחשים ומכשפים:

    ואת החברים – לוחשי נחשים:

    בוקיון מוקיון לוליון סלגריון – כולן מיני ליצנים הן:

    הא למדת – מדסמיך ליה כי אם בתורת וגו' מכלל דאזיל להכי לאו בתורת ה' חפצו:

  6. ורמינהי [הולכין] לאיצטדינין מותר מפני שצווח ומציל ולכרקום מותר מפני ישוב מדינה ובלבד שלא יתחשב עמהם ואם נתחשב עמהם אסור קשיא איצטדינין אאיצטדינין קשיא כרקום אכרקום

    רש״י (3) · תוספות (1)

    רש״י

    שצווח ומציל – אם רואה שיגיחו שם יהודי צועק ומתחנן להם ומצילו:

    מפני ישוב מדינה – ישראל הדרים באותה העיר שזה מבקש בני [ישוב] הכרקום להצילם:

    שלא יתחשב עמהם – לחזק עובדי כוכבים ולעשות עמהם מצור:

    תוספות

    שלא יתחשב עמהם – פרש"י לחזקם לצור על העיר והר"ר אלחנן פירש להיות ממספר אנשי הצבא של עובדי כוכבים:

  7. בשלמא כרקום אכרקום ל"ק כאן במתחשב עמהן כאן בשאין מתחשב עמהן אלא איצטדינין אאיצטדינין קשיא

  8. תנאי היא דתניא אין הולכין לאיצטדינין מפני מושב לצים ור' נתן מתיר מפני שני דברים אחד מפני שצווח ומציל ואחד מפני שמעיד עדות אשה להשיאה

    רש״י (1)

    רש״י

    שמעיד עדות אשה – אם רואה חבירו ישראל נהרג שם מעיד באשתו ומשיאה:

  9. תנו רבנן אין הולכין לטרטיאות ולקרקסיאות מפני שמזבלין שם זיבול לעבודת כוכבים דברי ר' מאיר וחכמים אומרים מקום שמזבלין אסור מפני חשד עבודת כוכבים ומקום שאין מזבלין שם אסור מפני מושב לצים

    רש״י (2) · תוספות (1)

    רש״י

    שמזבלים שם – מסדרין צרכי עבודת כוכבים להתנדב לה. מזבלין לשון יזבלני אישי (בראשית ל׳:כ׳) ענין חנייה של חיבור ואסיפה אמיישנ"ר בלע"ז:

    מפני חשד עבודת כוכבים – שלא יחשדוהו [בחזקת זיבול לעבודת כוכבים]:

    תוספות

    שמזבלין שם – פ"ה לשון יזבלני אישי ורבינו תם פירש מזבלין מזבחים ולשון גנאי נקט וכן משמע בירושלמי פרק הרואה ראה מקום שמזבלין שם לעבודת כוכבים אומר זובח לאלהים יחרם:

  10. מאי בינייהו אמר ר' חנינא מסורא נשא ונתן איכא בינייהו

    רש״י (2) · תוספות (1)

    רש״י

    מאי בינייהו – לר"מ נמי כולהו אסירי דהא לר' מאיר כולהו בחזקת זיבול לעבודת כוכבים נינהו:

    נשא ונתן – לר"מ נשא ונתן (לעבודת כוכבים) אסור דהא מפני שמזבלין לעבודת כוכבים סתמא קאמר וסבר דודאי מזבלין לעבודת כוכבים שם ואיכא למיחש לדמי עבודת כוכבים בידו וקונין מישראל זה לצורך עבודת כוכבים ורבנן [דמפרשי] משום חשד ליצנות ולמידי אחריני לא חיישי נשא ונתן מותר דלא חיישינן לדמי עבודת כוכבים:

    תוספות

    מאי בינייהו – תימה טובא איכא בינייהו דר"מ דוקא אמר מפני שמזבלין הא אין מזבלין שם שרי ורבנן אסרי אף במקום שאין מזבלין ונראה לפרש דהכי פריך במקום שמזבלין מאי בינייהו דהא ודאי אף במקום שמזבלין פליג מדהזכירו חכמים בדבריהם מקום שמזבלין דאי ל"פ במקום שמזבלין לא היה להם להזכיר אלא מה שהוסיפו על ר"מ ולומר אף במקום שאין מזבלין אסור ועוד יש לפרש מאי בינייהו בין מקום שמזבלין למקום שאין מזבלין לרבנן דאסרי בתרוייהו ומסיק נשא ונתן איכא בינייהו:

  11. דרש ר' שמעון בן פזי מאי דכתיב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב וכי מאחר שלא הלך היכן עמד ומאחר שלא עמד היכן ישב ומאחר שלא ישב היכן לץ

  12. אלא לומר לך שאם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו לישב ואם ישב סופו ללוץ ואם לץ עליו הכתוב אומר (משלי ט, יב) אם חכמת חכמת לך ואם לצת לבדך תשא

    רש״י (1)

    רש״י

    אם הלך סופו לעמוד – הלך משמע בהעברה בעלמא סופו לעמוד ולהתעכב ביניהם מעט וה"ק אשרי שלא הלך ומתוך שלא הלך לא עמד ומתוך שלא עמד לא ישב הא אם הלך סופו לעמוד כו':

  13. א"ר אליעזר כל המתלוצץ יסורין באין עליו שנאמר (ישעיהו כח, כב) ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם אמר להו רבא לרבנן במטותא בעינא מינייכו דלא תתלוצצו דלא ליתו עלייכו יסורין

    רש״י (2)

    רש״י

    אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם כי כלה ונחרצה שמעתי:

    מוסריכם – יסוריכם:

  14. אמר רב קטינא כל המתלוצץ מזונותיו מתמעטין שנאמר (הושע ז, ה) משך ידו את לוצצים אמר רבי שמעון בן לקיש כל המתלוצץ נופל בגיהנם שנאמר (משלי כא, כד) זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון ואין עברה אלא גיהנם שנאמר (צפניה א, טו) יום עברה היום ההוא

    רש״י (3)

    רש״י

    משך – הקב"ה:

    ידו – הפותח ידו לזון את הכל מושכה מן הלוצצין:

    יום עברה היום ההוא – ביום הדין משתעי קרא שנידונין עובדי כוכבים לגיהנם:

  15. אמר ר' אושעיא כל המתייהר נופל בגיהנם שנאמר זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון ואין עברה אלא גיהנם שנאמר יום עברה היום ההוא אמר רבי חנילאי בר חנילאי כל המתלוצץ גורם כלייה לעולם שנאמר ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם כי כלה ונחרצה שמעתי

  16. אמר רבי אליעזר קשה היא שתחילת' יסורין וסופו כלייה דרש ר' שמעון בן פזי אשרי האיש אשר לא הלך לטרטיאות ולקרקסיאות של עובדי כוכבים ובדרך חטאים לא עמד זה שלא עמד בקנגיון ובמושב לצים לא ישב שלא ישב בתחבולות

    רש״י (2)

    רש״י

    לטרטיאות – פלטין וכל דבריהן כשהן נאספין לשחוק וללצון:

    קיניגון – צידת חיה על ידי כלבים וכל מעשיהם לשם שחוק ושמחה. דוגמתו בשחיטת חולין (דף ס:) וכי משה קניגי הוה:

  17. שמא יאמר אדם הואיל ולא הלכתי לטרטיאות ולקרקסיאות ולא עמדתי בקנגיון אלך ואתגרה בשינה ת"ל ובתורתו יהגה יומם ולילה

  18. אמר רב שמואל בר נחמני א"ר יונתן אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים זה

    רש״י (1)

    רש״י

    למד לא גרסינן הכא:

מקורות הנוסח

  • נוסח הגמרא – מסכת עבודה זרה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Avodah Zarah – תלמוד בבלי (ויקיטקסט) (מקור) · רישיון: CC-BY-SA (ייחוס – שיתוף זהה)
  • רש״י על מסכת עבודה זרה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashi on Avodah Zarah – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • תוספות על מסכת עבודה זרה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot on Avodah Zarah – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)

חלוקת רש״י ותוספות לקטעי הגמרא נעשתה לפי הדיבור המתחיל; במקומות מעטים ייתכן שפירוש מופיע קטע אחד לפני או אחרי מקומו.