האם אישה יכולה לשחוט?

השולחן ערוך

השולחן ערוך (יו״ד א, א) פותח את הלכות שחיטה: ״הכל שוחטין לכתחלה, אפילו נשים״. המקור במשנה (חולין א, א) ״הכל שוחטין ושחיטתן כשרה״, ובגמרא (חולין ב, א) נדון ש״הכל״ הוא לכתחילה.

הרמ״א

הרמ״א שם כותב: ״יש אומרים שאין להניח נשים לשחוט, שכבר נהגו שלא לשחוט, וכן המנהג שאין הנשים שוחטות״. לכן בקהילות אשכנז המנהג המקובל הוא שנשים אינן מקבלות ״קבלה״ (הסמכה) לשחיטה.

הקבלה

בהמשך הסעיף מבואר שאין אדם שוחט אלא אם כן נטל ״קבלה״ לפני חכם – כלומר, למד את הלכות השחיטה והוכיח מיומנות. זה תנאי לכל שוחט, איש או אישה. מי שאינו בקיא – אסור לו לשחוט, ושחיטתו בחשש.

בפועל

בזמננו השחיטה נעשית במשחטות מפוקחות, בידי שוחטים מוסמכים. השאלה עולה בעיקר במקומות מרוחקים, או במשפחות שמגדלות עופות. ספרדים שנוהגים כמרן השולחן ערוך – יש מהפוסקים שהתירו לאישה שלמדה ונבחנה לשחוט עופות בשעת הצורך. בכל מקרה מעשי – שואלים רב.

הלכות שחיטה

לימוד הלכות שחיטה כולל את הלכות הסכין ובדיקתה, חמשת הדברים שפוסלים את השחיטה – שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה ועיקור – ובדיקת הסימנים אחרי השחיטה. מי שלא למד את כל זה ונבחן עליו – אינו שוחט, בין איש בין אישה. לכן גם במקומות שבהם הותר לנשים לשחוט, הדבר מותנה בלימוד יסודי ובהסמכה מרב מומחה.