האם יהודי שהתנצר עדיין יהודי?

״ישראל הוא״

הגמרא (סנהדרין מד, א) לומדת מן הפסוק ״חטא ישראל״: ״אף על פי שחטא – ישראל הוא״. כלומר, הקשר של יהודי לעם ישראל אינו תלוי באמונתו או במעשיו. יהודי שהתנצר, התאסלם או עזב את היהדות – עדיין יהודי, ועדיין מחויב במצוות.

השלכות הלכתיות

השולחן ערוך (אה״ע מד, ט) פוסק: ״ישראל מומר שקידש – קידושיו קידושין גמורים, וצריכה ממנו גט״. וילדים שנולדו לאישה יהודייה – גם אם היא עצמה המירה דתה – יהודים. מכאן שההמרה אינה מוציאה מן העם, לא את האדם ולא את צאצאיו מן האם.

ובכל זאת – ״מומר״

הרמב״ם (הלכות תשובה ג, ט) מגדיר ״מומר לכל התורה כולה״ – מי שעזב את דת ישראל. כל זמן שהוא מחזיק בדת אחרת, יש לו דין מיוחד בתחומים רבים: אינו מצטרף למניין, אינו כשר לעדות, ויש דינים בשחיטתו וביינו. זה אינו ״עונש״ אלא תוצאה של כך שהוא עצמו התנתק מן הברית.

החזרה

מי שחוזר אינו צריך גיור, כי מעולם לא חדל להיות יהודי. הרמ״א (יו״ד רסח, יב) כותב: ״ישראל מומר שעשה תשובה – אין צריך לטבול, רק מדרבנן יש לו לטבול ולקבל עליו דברי חבירות בפני שלושה״. כלומר, עושים מעשה של חזרה – טבילה וקבלת מצוות לפני בית דין – אבל זו חזרה הביתה, לא כניסה חדשה.

ההבדל מגוי

מכאן ההבדל העקרוני: גוי שמאמין באמונות יהודיות אינו יהודי בלי גיור, ויהודי שמאמין באמונות זרות אינו מפסיק להיות יהודי. הזהות היהודית היא ברית שאינה ניתנת לביטול.

היחס אליו

חז״ל לימדו שדלת התשובה פתוחה תמיד. מי שבן משפחתו המיר דתו – מקיים עמו קשר מכבד, ככל שהדבר אינו מזיק לו עצמו, בתקווה שיחזור.