האם התורה סותרת את המדע?

חכמת הבריאה

הרמב״ם (הלכות יסודי התורה ב, ב) כותב שהדרך לאהבת ה׳ היא להתבונן ״במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים״. בפרקים ג–ד שם הוא מתאר את המדע של זמנו – אסטרונומיה, פיזיקה – כחלק מ״מעשה בראשית״. כלומר: הבנת העולם היא דרך להכיר את הבורא.

פסוקים שאינם כפשוטם

הרמב״ם ב״מורה הנבוכים״ (חלק ב, פרק כה) כותב שאילו היה מוכח שהעולם קדמון – היה מפרש את פסוקי הבריאה בהתאם, כמו שפירש פסוקים שמתארים את ה׳ בגוף. אבל לא היה מוכח, ולכן אין צורך. מכאן העיקרון: התורה אינה ספר מדע, ופסוקיה מכוונים ללימוד אמונה ומוסר.

חז״ל והמדע

יש מקומות שבהם חז״ל אמרו דברים בעניני טבע ורפואה לפי ידיעות זמנם. רבים מהראשונים, ובהם רבי אברהם בן הרמב״ם, כתבו שאין חובה לקבל כל דבר כזה כאמת מדעית, כי חז״ל דיברו לפי חכמי דורם. אבל בהלכה ובאמונה – דבריהם מחייבים.

גבולות המדע

המדע מתאר את מה שקורה, אבל אינו עונה על השאלה למה יש עולם, מה משמעות החיים, ומה ראוי לעשות. כאן התורה מדברת. מדענים יהודים רבים, גם בדורנו, שומרי תורה ומצוות, ואינם מרגישים סתירה.

מה עושים בשאלה קשה

שאלות כמו גיל העולם או מוצא האדם – יש להן כמה דרכי הסבר בספרות היהודית. ראו האם העולם בן פחות משש אלף שנה ובריאת העולם וגיל העולם.

ראו גם האם מותר לשאול שאלות על אמונה.