מי כתב את התנ״ך?

הברייתא

הגמרא (בבא בתרא יד ע״ב) שואלת ״ומי כתבן?״ ומונה את כותבי ספרי הקודש: ״משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב; יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה; שמואל כתב ספרו ושופטים ורות; דוד כתב ספר תהלים על ידי עשרה זקנים... ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות; חזקיה וסיעתו כתבו ישעיה, משלי, שיר השירים וקהלת; אנשי כנסת הגדולה כתבו יחזקאל ושנים עשר, דניאל ומגילת אסתר; עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים״.

״כתב״ – פירושו

״כתב״ בברייתא אינו תמיד חיבור. חזקיהו וסיעתו לא חיברו את ספר ישעיהו – ישעיהו עצמו התנבא – אלא העלו את הדברים על הכתב וערכו אותם. כך גם אנשי כנסת הגדולה כתבו את נבואות יחזקאל ותרי עשר, שנאמרו בגלות. ותהילים נכתב ״על ידי עשרה זקנים״ – דוד כינס מזמורים של אדם הראשון, מלכי צדק, אברהם, משה ואחרים. הגמרא שם (טו ע״א) דנה גם בשמונת הפסוקים האחרונים של התורה, שמתארים את מות משה, ומביאה שיש אומרים שיהושע כתבם.

נבואה ורוח הקודש

לפי המסורת, ספרי הנביאים נכתבו בנבואה, וספרי הכתובים – ברוח הקודש. התורה נכתבה כולה מפי ה׳, וכך פוסק הרמב״ם בעיקרי האמונה (הלכות תשובה ג, ח). חתימת כתבי הקודש – ההכרעה אילו ספרים נכללים – מיוחסת לאנשי כנסת הגדולה, בתחילת ימי הבית השני.

עשרים וארבעה ספרים

התנ״ך כולל עשרים וארבעה ספרים: חמשה חומשי תורה, שמונה ספרי נביאים (יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל ותרי עשר) ואחד עשר ספרי כתובים. ספרים כמו בן סירא וספרי המקבים לא נכללו, ונקראים ״ספרים חיצוניים״.