מה זה עבודה זרה היום?

ההגדרה

הרמב״ם (הלכות עבודה זרה ב, א) כותב: ״עיקר הציווי בעבודה זרה – שלא לעבוד אחד מכל הברואים, לא מלאך ולא גלגל ולא כוכב… ואף על פי שהעובד יודע שה׳ הוא האלוהים, והוא עובד הנברא הזה… הרי זה עובד עבודה זרה״. כלומר, עבודה זרה אינה רק כפירה בה׳, אלא גם עבודה ל״מתווך״ – כאילו לנברא יש כוח משלו.

איך זה התחיל

הרמב״ם בתחילת ההלכות מתאר כיצד בימי אנוש התחילו לכבד את הכוכבים כ״שמשים״ של ה׳, ובהמשך שכחו את ה׳ ועבדו את הכוכבים עצמם. התהליך הזה – מכבוד לנברא אל עבודתו – הוא שהתורה מזהירה ממנו.

היום

גם בזמננו יש דתות שעובדות פסלים, דמויות ואלים רבים, ועליהן חלים כל דיני עבודה זרה: אסור ליהנות מהן, ואסור להשתחוות ולכבד אותן. לגבי הנצרות – הרמב״ם רואה בה עבודה זרה, ויש מהאחרונים שהקלו לגבי גויים בשאלת ה״שיתוף״; לגבי יהודים – אין הבדל, והאיסור בתוקפו. האסלאם, לדעת הרמב״ם, אינו עבודה זרה, שהמוסלמים מאמינים באל אחד.

עבודה זרה במובן הרחב

חז״ל ומפרשים רבים לימדו שגם תכונות נפשיות יכולות להיות כעין עבודה זרה: הכועס ״כאילו עובד עבודה זרה״, והגאווה מעמידה את האדם במקום ה׳. וכך גם תלות בכסף, בכוח או בסגולות ״שעובדות מעצמן״ – אם האדם שוכח שהכול מאת ה׳. המאבק בעבודה זרה היום הוא לא פחות פנימי מאשר חיצוני.

מה עושים

אין צורך לחשוש מכל דבר: מנהגים יהודיים, סגולות שמקורן בחז״ל ותפילה לה׳ – אינם עבודה זרה. העיקר הוא הכוונה: שכל מעשה מופנה לה׳ לבדו, ״שמע ישראל ה׳ אלוהינו ה׳ אחד״.