מה זה עקבתא דמשיחא?

המקור

המשנה בסוף מסכת סוטה (סוטה ט; סוטה מט, ב) אומרת: ״בעקבות משיחא חוצפא יסגא, ויוקר יאמיר… והמלכות תהפך למינות ואין תוכחה… ופני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו״. והיא חותמת: ״ועל מי יש לנו להישען? על אבינו שבשמים״. ״עקבות״ הם סוף התהליך, כמו עקב הרגל – השלב האחרון לפני הגאולה.

תיאור, לא נבואת אימה

המשנה אינה באה להפחיד אלא להכין. היא מתארת קשיים – ירידה בכבוד ההורים והזקנים, חוצפה, יוקר, משבר מנהיגות – כדי שמי שיחווה אותם לא יתייאש, אלא יבין שזה חלק מתהליך שסופו גאולה. הסיום ״על מי יש לנו להישען – על אבינו שבשמים״ הוא המסר המרכזי: דווקא בזמן כזה מתחזקים בביטחון.

חבלי משיח

בגמרא (סנהדרין צח, ב) מוזכרים ״חבלי משיח״ – צרות שקודמות לגאולה – ויש אמוראים שאמרו ״ייתי ולא איחמיניה״, יבוא ולא אראהו, מפחד הקשיים. אבל הגמרא מלמדת גם שמי שעוסק בתורה ובגמילות חסדים ניצל מחבלי משיח.

בדורות האחרונים

גדולי ישראל רבים, מהחפץ חיים ועד גדולי דורנו, כתבו שהם חיים ב״עקבתא דמשיחא״, והסיקו מכך מסקנות: להתחזק בלימוד תורה, באמונה ובאחדות, ולצפות לישועה בכל יום. יש גם מי שראו בקיבוץ הגלויות ובשיבת ציון סימנים של ״אתחלתא דגאולה״. זו שאלה של השקפה, ויש בה דעות שונות.

מה עושים

עיקר האמונה הוא לחכות למשיח ״בכל יום שיבוא״, כמו שכתב הרמב״ם. אין לחשב קיצין ואין לקבוע תאריכים, אלא להוסיף בתורה, במעשים טובים ובחסד, ולהישען על אבינו שבשמים. ראו ביטחון.