מה מברכים על ריח של פרי או קליפת תפוז?

המקור

השולחן ערוך (או״ח רטז, ב) קובע: ״ואם היה פרי ראוי לאכילה, מברך הנותן ריח טוב בפירות, והני מילי כשנטלו להריח בו״. גם הקיצור (נח, ב) כותב שעל פרי ראוי לאכילה, בין פרי העץ בין פרי האדמה, מברכים כך.

מתי מברכים

רק כשלוקחים את הפרי במטרה להריח בו. מי שלוקח תפוח לאכול, ונודף ממנו ריח – אינו מברך על הריח. וכן בחנות פירות – אין מברכים על ריח שמגיע מאליו בלי כוונה להריח.

קליפת תפוז

קליפה של פרי הדר אינה ״פרי ראוי לאכילה״ במלואה. פוסקים רבים כתבו שמברכים עליה ״הנותן ריח טוב בפירות״, כי היא חלק מן הפרי; ויש שכתבו לברך ״בורא עצי בשמים״ כשהיא יבשה. מי שמסופק – יכול לברך ״בורא מיני בשמים״, שפוטרת בדיעבד את כל סוגי הריח.

בורא מיני בשמים

הקיצור (נח, ז) כותב שאם בירך ״בורא מיני בשמים״ על כל המינים – יצא, ולכן בכל דבר שמסופקים בברכתו מברכים כך. ראו גם ברכת הריח על בשמים ופרחים.

אתרוג

על אתרוג של מצווה בסוכות יש מחלוקת אם מברכים על ריחו בזמן הנטילה, ולכן לא מריחים בו בשעת המצווה. אחרי סוכות – מותר להריח ולברך.