האם צריך לנגב ידיים לפני ברכת המוציא?

הדין

השולחן ערוך (או״ח קנח, יב) פוסק: ״וינגבם היטב קודם שיבצע, שהאוכל בלי ניגוב ידיים – כאילו אוכל לחם טמא״. הניגוב הוא חלק מן ההכנה לאכילה בטהרה.

הטעם

המים שבנטילה עלולים להיות טמאים, כי נגעו בידיים לפני שנטהרו. מי שאוכל בלי לנגב – המים הטמאים שעל ידיו נוגעים בלחם. בנוסף, אכילה בידיים רטובות מאוסה. משום כך הקפידו חז״ל לנגב.

הסדר

הסדר המקובל: נוטלים כל יד, מגביהים את הידיים ומברכים ״על נטילת ידיים״, מנגבים היטב, ובוצעים מיד בברכת ״המוציא״. אין לדבר בין הנטילה לבציעה. ראו איך נוטלים ידיים לסעודה.

לפני הניגוב או אחריו

יש שנוהגים לברך מיד אחרי הנטילה, לפני הניגוב, כי הברכה צריכה להיות ״עובר לעשייתו״ – והניגוב עוד חלק מן המצווה. ויש שמברכים בזמן הניגוב. העיקר שהברכה תהיה לפני שגמר לנגב.

במה מנגבים

מנגבים במגבת נקייה ויבשה. מגבת רטובה מאוד, שכבר אינה מייבשת – כדאי להחליף. בסעודות גדולות, כשרבים נוטלים, טוב להכין כמה מגבות או מגבות נייר, כדי שכל אחד ינגב היטב ולא ימהר לבצוע בידיים רטובות.

מייבש אוויר

גם ייבוש במייבש אוויר חם, או המתנה עד שהידיים מתייבשות מעצמן – מועיל, כי המטרה היא שלא יהיו מים על הידיים בשעת האכילה.

אם לא ניגב

מי שאכל בלי לנגב – בדיעבד אינו צריך ליטול שוב, וברכתו אינה לבטלה. אבל לכתחילה מקפידים לנגב היטב.