מה עושים כשנודע על פטירה אחרי שלושים יום?

שמועה קרובה

השולחן ערוך (יו״ד תב, א) כותב: ״מי שבאה לו שמועה שמת לו קרוב, אם בתוך שלושים יום הגיעה השמועה – אפילו יום שלושים עצמו – הרי זו שמועה קרובה, וחייב לנהוג שבעה ימי אבלות מיום שהגיע השמועה, וקורע ומונה שלושים״. יום השמועה נחשב כיום הקבורה.

שמועה רחוקה

״ואם שמע מיום שלושים ואילך – אינו צריך לנהוג אלא שעה אחת״. בסעיף ב שם מבואר: ״אין צריך לנהוג כל דין אבלות אלא דיו בחליצת מנעל״, ומותר במלאכה, ברחיצה ובתלמוד תורה. ואם אין לו נעליים ברגליו – יעשה מעשה אחר שניכר שהוא משום אבלות. הקיצור (רו, ב) מוסיף שכך הדין ״אפילו על אביו ואמו״. וכן ״אין מברין על שמועה רחוקה״ (תב, ג) – אין עושים סעודת הבראה.

על אב ואם

על הורים יש דינים שנוהגים כל שנים עשר חודש – הימנעות משמחות, אמירת קדיש וכדומה. מי ששמע באיחור על פטירת הורה – נוהג בהם מיום השמועה ועד תום שנים עשר חודש מיום הפטירה. גם הקריעה על הורים נוהגת בשמועה רחוקה, ויש בה פרטים – ראו בקיצור שם, ושואלים רב.

שבת ויום טוב

מי שקיבל שמועה רחוקה בשבת או ביום טוב – אינו נוהג אבלות באותו יום, ונוהג את השעה במוצאי השבת או החג. וכן מי שקיבל שמועה קרובה בשבת – השבת עולה למניין, ומתחיל לנהוג אבלות גלויה במוצאי שבת.

להודיע או לא

יש מנהג שלא למהר להודיע לאדם על פטירת קרוב כשאין בזה צורך – למשל לחולה, או במקום שהידיעה לא תשנה דבר. אבל במקום שהאדם חייב בקדיש או בדינים אחרים, יש להודיע לו. ראו שבעה.