משנה תורה · ספר טהרה · הלכות טומאת צרעת

רמב״ם הלכות טומאת צרעת פרק ג

9 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   אֵין הַמִּחְיָה סִימַן טֻמְאָה עַד שֶׁתִּהְיֶה כַּעֲדָשָׁה מְרֻבַּעַת אוֹ יֶתֶר עַל זֶה. וְכַמָּה שִׁעוּרָהּ כְּדֵי צְמִיחַת אַרְבַּע שְׂעָרוֹת שְׁתַּיִם אֹרֶךְ וּשְׁתַּיִם רֹחַב. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה הַמִּחְיָה בְּאֶמְצַע הַבַּהֶרֶת וְהַבַּהֶרֶת מַקֶּפֶת אוֹתָהּ מִכָּל צַד וְהִיא יְתֵרָה עַל הַמִּחְיָה רֹחַב שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אוֹ יֶתֶר. אֲבָל אִם הָיְתָה הַמִּחְיָה בְּצַד הַבַּהֶרֶת אֵינָהּ סִימַן טֻמְאָה. הָיְתָה מְפֻזֶּרֶת כְּגוֹן שֶׁהָיָה בָּשָׂר חַי כְּחַרְדָּל בְּמָקוֹם זֶה וּבָשָׂר חַי כְּחַרְדָּל בְּמָקוֹם אַחֵר אַף עַל פִּי שֶׁהַכּל בְּאֶמְצַע הַבַּהֶרֶת אֵינָן מִצְטָרְפִין לְכַעֲדָשָׁה. עַד שֶׁיִּהְיֶה בְּמָקוֹם אֶחָד בְּאֶמְצַע הַבַּהֶרֶת כַּעֲדָשָׁה מְרֻבָּע אוֹ יֶתֶר:

   כסף משנה (4)

   אין המחיה סימן טומאה עד שיהיה כעדשה. פשוט בפ"ד דנגעים.

   ומ"ש מרובעת. שם בפ"ק.

   ומ"ש וכמה הוא שיעורה וכו'. בת"כ ומחית בשר חי יכול כל שהוא ת"ל שער לבן ומחית מה שיער לבן מקום שתי שערות אף מחיה במקום שתי שערות ונתבאר בדברי רבינו בפירוש המשנה רפ"ו דנגעים ומדברי ר"ש בפ"ד הלכה ב' בשם ת"כ ובפ"ז הלכה ב' שהמחיה מכלל הגריס שעל מה ששנינו שם בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה כתב ובה מחיה כעדשה ובין הכל כגריס וגם רבינו כתב כן בפרק הנזכר הלכה א'.

   ומ"ש והוא שתהיה המחיה באמצע הבהרת וכו'. בפ"ק דנגעים תנן דאין המחיה סימן טומאה אא"כ היתה מבוצרת כלומר שהיא באמצע הבהרת כמו המבצר שהוא בתוך העיר ושתהיה מכונסת אבל אם היתה מן הצד או שהיתה מפוזרת אינה סימן טומאה:

2. הלכה ב׳

   הַמִּחְיָה מְטַמְּאָה בְּכָל מַרְאֶה בֵּין שֶׁהָיָה מַרְאֵה הַמִּחְיָה אָדֹם אוֹ שָׁחֹר אוֹ לָבָן וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַלֹּבֶן מֵאַרְבַּע הַמַּרְאוֹת שֶׁבֵּאַרְנוּ:

   כסף משנה

   המחיה מטמאה בכל מראה וכו'. ברפ"ד דנגעים שהמחיה מטמאה בכל מראה:

3. הלכה ג׳

   אֵין הַמִּחְיָה סִימַן טֻמְאָה עַד שֶׁתִּהְיֶה בְּגוּפָהּ שֶׁל בַּהֶרֶת. כֵּיצַד. בַּהֶרֶת שֶׁהָיְתָה בְּאֶמְצַע שְׁחִין אוֹ מִכְוָה אוֹ מִחְיָה אוֹ בֹּהַק. וְהַמִּחְיָה בְּתוֹךְ הַשְּׁחִין אוֹ בְּתוֹךְ הַמִּכְוָה אוֹ בְּתוֹךְ מִחְיָתָן אוֹ בְּתוֹךְ הַבֹּהַק. אַף עַל פִּי שֶׁהַמִּחְיָה בְּאֶמְצַע הַבַּהֶרֶת אֵינָהּ סִימַן טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַשְּׁחִין אוֹ הַמִּכְוָה אוֹ בְּתוֹךְ הַבֹּהַק אוֹ מִחְיָתָן. וְכֵן אִם הִקִּיף הַשְּׁחִין אֶת מִחְיָתוֹ וְהַמִּכְוָה אֶת מִחְיָתָהּ וְהַבֹּהַק אֶת הַמִּחְיָה אוֹ שֶׁנִּסְמַךְ אֶחָד מֵהֶן לַמִּחְיָה מִצִּדָּהּ אוֹ שֶׁחָלַק אֶחָד מֵהֶן אֶת הַמִּחְיָה וְנִכְנַס לְתוֹכָהּ אֵינָהּ סִימַן טֻמְאָה וַהֲרֵי זוֹ כְּבַהֶרֶת שֶׁאֵין בָּהּ סִימָן וְיַסְגִּיר. הָלְכוּ לָהֶן הַשְּׁחִין אוֹ הַמִּכְוָה אוֹ הַבֹּהַק שֶׁהָיָה תַּחַת הַמִּחְיָה שֶׁהָיוּ בְּצִדָּהּ אוֹ שֶׁהָיוּ מַקִּיפִין אוֹ שֶׁהָיוּ נִכְנָסִין לְתוֹכָהּ וְנִמְצֵאת הַמִּחְיָה לְבַדָּהּ בְּתוֹךְ הַבַּהֶרֶת בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן אוֹ בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי הֲרֵי זֶה יַחְלִיט. אִם לֹא הָלְכוּ לָהֶן יִפְטֹר:

   כסף משנה

   אין המחיה סימן טומאה עד שתהיה בגופה של בהרת וכו'. בפ"ק דנגעים:

4. הלכה ד׳

   הַמִּחְיָה סִימַן טֻמְאָה לְעוֹלָם בֵּין שֶׁקָּדְמָה מִחְיָה אֶת הַבַּהֶרֶת בֵּין שֶׁקָּדְמָה בַּהֶרֶת אֶת הַמִּחְיָה לְפִי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהּ וְהִיא הָפְכָה. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (ויקרא יג י) "וְהִיא הָפְכָה שֵׂעָר לָבָן וּמִחְיַת בָּשָׂר חַי בַּשְּׂאֵת" אֵינוֹ צָרִיךְ לִשְׁנֵיהֶן לְשֵׂעָר וּלְמִחְיָה אֶלָּא כָּל אֶחָד מֵהֶן סִימַן טֻמְאָה. וְלֹא נֶאֱמַר שֵׂעָר לָבָן עִם הַמִּחְיָה אֶלָּא לִתֵּן שִׁעוּר לְמִחְיָה שֶׁתִּהְיֶה כְּדֵי לְקַבֵּל שֵׂעָר לָבָן שֶׁהוּא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת:

   כסף משנה (2)

   המחיה סימן טומאה לעולם וכו'. בפ"ד דנגעים שהמחיה מטמאה הפוכה ושלא הפוכה:

   זה שנאמר בתורה והיא הפכה שיער לבן וכו'. בספרי:

5. הלכה ה׳

   בַּהֶרֶת כִּגְרִיס מְצֻמְצָם וּבְאֶמְצָעָהּ מִחְיָה כַּעֲדָשָׁה מְצֻמְצֶמֶת הֲרֵי זֶה מֻחְלָט. נִתְמַעֲטָה הַבַּהֶרֶת אוֹ שֶׁנִּתְמַעֲטָה הַמִּחְיָה טָהוֹר וְכֵן אִם רָבְתָה הַמִּחְיָה שֶׁבְּתוֹךְ בַּהֶרֶת זוֹ טָהוֹר שֶׁאֵין הַבַּהֶרֶת מְטַמָּא בְּמִחְיָה עַד שֶׁתִּהְיֶה יְתֵרָה עַל הַמִּחְיָה רֹחַב שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת מִכָּל צַד. הָיְתָה הַמִּחְיָה פְּחוּתָה מִכַּעֲדָשָׁה וְרָבְתָה הַמִּחְיָה עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית כַּעֲדָשָׁה הֲרֵי זֶה מֻחְלָט. נִתְמַעֲטָה הַמִּחְיָה מִמַּה שֶּׁהָיְתָה אוֹ שֶׁהָלְכָה לָהּ הֲרֵי זוֹ כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה וְאֵין כָּאן סִימַן טֻמְאָה:

   השגת הראב״ד

   הרי זו כמות שהיתה. א"א ואינה טהורה:

   כסף משנה (4)

   בהרת כגריס מצומצם וכו'. פרק ששי:

   היתה המחיה פחותה מכעדשה וכו'. ג"ז שם.

   ומה שכתב נתמעטה המחיה וכו'. שם וכחכמים:

   וכתב הראב"ד ה"ז כמות שהיתה א"א ואינה טהורה עכ"ל ביאור דבריו דבמתניתין תנן ר"מ מטמא וחכמים מטהרים ולאו למימרא שיטהרנו ויפטור אותו אלא היינו לומר דאין כאן סימן טומאה ויסגיר ולפיכך לא כתב רבינו הרי זו טהורה אלא הרי זו כמו שהיתה ואין כאן סימן טומאה כלומר ויסגיר וכוונת הראב"ד לומר שיפה כיון רבינו לשנות לשון המשנה:

6. הלכה ו׳

   בַּהֶרֶת יְתֵרָה מִכִּגְרִיס וּבָהּ מִחְיָה יְתֵרָה מִכַּעֲדָשָׁה וְרַבּוּ אוֹ שֶׁנִּתְמַעֲטוּ טָמֵא. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְמַעֵט בַּהֶרֶת מִכִּגְרִיס וְלֹא תִּתְמַעֵט הַמִּחְיָה מִכַּעֲדָשָׁה וְלֹא תִּקְרַב הַמִּחְיָה לְסוֹף הַבַּהֶרֶת בְּפָחוֹת מִכְּדֵי צְמִיחַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

   כסף משנה (2)

   בהרת יתירה מכגריס וכו'. בפ"ו שם.

   ומ"ש ולא תקרב המחיה וכו'. פשוט הוא על פי מה שנתבאר בפרק זה:

7. הלכה ז׳

   בַּהֶרֶת כִּגְרִיס וּבָשָׂר חַי כַּעֲדָשָׁה אוֹ יֶתֶר מַקִּיפָהּ מִבַּחוּץ וּבַהֶרֶת שְׁנִיָּה מַקֶּפֶת אֶת הַבָּשָׂר הַחַי. הֲרֵי הַבַּהֶרֶת הַפְּנִימִית לְהַסְגִּיר שֶׁהֲרֵי אֵין בָּהּ סִימַן טֻמְאָה וּבַהֶרֶת הַחִיצוֹנָה לְהַחְלִיט שֶׁהֲרֵי הַמִּחְיָה בְּאֶמְצָעָהּ. נִתְמַעֵט הַבָּשָׂר הַחַי שֶׁבֵּינֵיהֶן אוֹ שֶׁהָלַךְ כֻּלּוֹ בֵּין שֶׁהָיָה מִתְמַעֵט וְכָלֶה מִבִּפְנִים בֵּין שֶׁהָיָה מִתְמַעֵט מִבַּחוּץ הֲרֵי שְׁתֵּיהֶן כְּבַהֶרֶת אַחַת שֶׁאֵין בָּהּ סִימַן טֻמְאָה:

   כסף משנה (2)

   בהרת כגריס ובשר חי כעדשה וכו'. שם וכת"ק.

   ומ"ש נתמעט הבשר החי שביניהם וכו'. שם וכר"ע מחבירו:

8. הלכה ח׳

   בַּהֶרֶת שֶׁהָיְתָה בְּרֹאשׁ אֵיבָר מִן הָאֵיבָרִים וְהַמִּחְיָה בְּאֶמְצַע הַבַּהֶרֶת בְּרֹאשׁ הָאֵבָר אֵינָהּ סִימַן טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהַמִּחְיָה חוֹלֶקֶת אֶת הַנֶּגַע וְנִמְצָא מִקְצָתוֹ שׁוֹפֵעַ וְיוֹרֵד מִכָּאן וּמִקְצָתוֹ שׁוֹפֵעַ וְיוֹרֵד מִכָּאן וְנֶאֱמַר בִּנְגָעִים וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן שֶׁיִּהְיֶה רוֹאֶה הַנֶּגַע כֻּלּוֹ כְּאַחַת. וְאֵלּוּ הֵן רָאשֵׁי אֵיבָרִים שֶׁאֵינָם מִטַּמְּאִין בְּמִחְיָה. רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹת יָדַיִם וְרַגְלַיִם וְרָאשֵׁי אָזְנַיִם וְרֹאשׁ הַחֹטֶם וְרֹאשׁ הָעֲטָרָה וְרָאשֵׁי דָּדִין שֶׁל אִשָּׁה. אֲבָל רָאשֵׁי דָּדִין שֶׁל אִישׁ וְהַיִּבּוֹלֶת וְהַדִּלְדּוּלִין מִטַּמְּאִין בְּמִחְיָה:

   השגת הראב״ד

   מפני שהמחיה חולקת. א"א לא ימצא דבר זה אלא בשאין בראש האבר מקום יושב כגריס וא"כ למה אמרו בראשי אברים שאינן מטמאין בבהרת ולמה תפסו שאינן מטמאים במחיה ומה לשון חלוקה במחיה והלא הוא מחשבון הגריס ואם יש מקום לגריס גם יש מקום למחיה אלא לא תפסו מחיה אלא מפני שהיא חלק למעלה ואילו היה מקום שיער היו אומרים ג"כ שיער ואילו היה ראוי לפסיון היה ג"כ מזכיר פסיון אלא שרוב ראשי איברים הללו אפילו לגריס אינם ראויין כל שכן לפסיון ועוד י"ל לפיכך תפס מחיה לפי שראשי איברים הללו מעכבין בפריחה כדאיתא במתני' אשמעינן הכא אע"ג דלבסוף מטמאו משום מחיה מתחלה מיהא לא מטמאו לפי שאינם מקום בהרת כגריס וזה עיקר:

   כסף משנה (3)

   בהרת שהיתה בראש אבר מן האיברים וכו'. ג"ז שם:

   ומ"ש אבל ראשי דדים של איש והיבולת והדלדולים וכו'. שם וכת"ק:

   וכתב הראב"ד מפני שהמחיה חולקת א"א לא ימצא דבר זה אלא בשאין בראש האבר מקום יושב כגריס וכו'. טעמו שבא ליישב למה יחדו מחיה יותר משיער ופסיון ומשיג על רבינו שכתב מפני שהמחיה חולקת את הנגע דמה לשון חלוקה במחיה והלא הוא מחשבון הגריס וכו' וי"ל לדעת רבינו שהוא מפרש שאילו היתה בהרת כגריס בראש אחד מאיברים אלו אפשר שיהיה נראה כולו כאחד אבל מתוך שהמחיה בתוכה אין העין שולט בכל הבהרת כאחד:

9. הלכה ט׳

   וְכָל רָאשֵׁי אֵיבָרִים אֵלּוּ שֶׁהָיָה מְקוֹמָן יוֹשֵׁב כִּגְרִיס מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים. אֲבָל אִם הָיוּ עֲגֻלִּין כְּרֹב בְּרִיַּת בְּנֵי אָדָם טְהוֹרִין. כֵּיצַד. בַּהֶרֶת כִּגְרִיס בְּרֹאשׁ חָטְמוֹ אוֹ בְּרֹאשׁ אֶצְבָּעוֹ שׁוֹפַעַת אֵילָךְ וְאֵילָךְ טָהוֹר שֶׁנֶּאֱמַר וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן עַד שֶׁיִּרְאֵהוּ כֻּלּוֹ כְּאַחַת:

   כסף משנה

   ומ"ש וכל ראשי איברים אלו וכו'. תוספתא:

עוד: ספר טהרה · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי