משנה תורה · ספר טהרה · הלכות שאר אבות הטומאות

רמב״ם הלכות שאר אבות הטומאות פרק ג

16 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   נִּבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר מְטַמָּא מִן הַתּוֹרָה. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז טו) "וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם" אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּאוֹכֵל נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר בִּלְבַד שֶׁהוּא אָסוּר מִשּׁוּם נְבֵלָה וּטְרֵפָה. וְכֵיצַד הִיא טֻמְאָתָהּ. אֵינָהּ מְטַמְּאָה לֹא בְּמַגָּע וְלֹא בְּמַשָּׂא וְלֹא כְּשֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַפֶּה אֶלָּא בְּתוֹךְ בֵּית הַבְּלִיעָה. שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל אֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶלָּא כְּשֶׁהִיא בְּבֵית הַנֶּפֶשׁ. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר תֹּאכַל לָתֵת שִׁעוּר לְטֻמְאָתָהּ כְּשִׁעוּר אֲכִילָה שֶׁהוּא כְּזַיִת. וַהֲרֵי נֶאֱמַר בָּהּ וְכִבֶּס בְּגָדָיו מְלַמֵּד שֶׁהַמִּתְטַמֵּא בָּהּ מְטַמֵּא בְּגָדָיו עַד שֶׁיִּפְרשׁ מִמְּטַמְּאָיו כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. כֵּיצַד. הַבּוֹלֵעַ כְּזַיִת מִנִּבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר וְנָגַע בְּכֵלִים בִּשְׁעַת בְּלִיעָתוֹ טְמֵאִים וְנַעֲשׂוּ רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. הָיָה נוֹגֵעַ בְּאָדָם וּבִכְלֵי חֶרֶס בִּשְׁעַת בְּלִיעָתוֹ לֹא טִמְּאָן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּשְׁאָר אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת. וְאַחַר שֶׁבָּלַע אֵינוֹ מְטַמֵּא שְׁאָר כֵּלִים שֶׁהֲרֵי הוּא כִּכְלִי רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה אַחַר שֶׁפֵּרֵשׁ מִמְּטַמְּאָיו שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָעוּן טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ אֵינוֹ מְטַמֵּא כֵּלִים:

   כסף משנה (3)

   נבלת העוף הטהור וכו'. כל זה בת"כ פרשת אחרי מות ומייתי קצתו בפ"ה דזבים וקצתו בפרק חטאת העוף ובפרק יוצא דופן.

   ומ"ש היה נוגע באדם ובכלי חרס וכו'. בת"כ שם יכול יטמא אדם וכלי חרס ת"ל בגד בגד הוא מטמא ולא אדם וכלי חרס.

   ומ"ש ואחר שבלע אינו מטמא שאר כלים וכו'. בתורת כהנים שם:

2. הלכה ב׳

   אֵין נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר צְרִיכָה מַחֲשָׁבָה לְטַמֵּא טֻמְאָה זוֹ הַחֲמוּרָה אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁבָּלַע מִמֶּנָּה כְּזַיִת מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי זוֹ מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה. חָשַׁב עָלֶיהָ לַאֲכִילָה הֲרֵי זוֹ מְטַמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִין וַהֲרֵי הִיא כְּאֹכֶל רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בָּהּ טֻמְאָה אַחֶרֶת וְאֵינָהּ צְרִיכָה הֶכְשֵׁר:

   כסף משנה (2)

   אין נבילת העוף הטהור צריכה מחשבה. פשוט בפרק בא סימן עלה נ':

   חישב עליה לאכילה וכו'. בריש טהרות נבילת עוף טהור צריכה מחשבה ואינה צריכה הכשר והיינו דוקא בכפרים אבל בשווקים אינה צריכה מחשבה ולא הכשר כמו ששנינו בפ"ג דעוקצין:

3. הלכה ג׳

   פָּרָה אֲדֻמָּה וּשְׂעִירִין הַנִּשְׂרָפִים אֵינָן כֵּן. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְטַמְּאִין הַמִּתְעַסֵּק בָּהֶן אִם חָשַׁב עֲלֵיהֶן לַאֲכִילָה צְרִיכִין שֶׁתִּגַּע בָּהֶן טֻמְאָה וְאַחַר כָּךְ יִטַּמְּאוּ טֻמְאַת אֳכָלִין:

   השגת הראב״ד

   אם חישב וכו'. א"א בחיי ראשי כאשר עיינתי את הדברים במקומן בזבחים פרק טבול יום לא מצאתי אותם כדבריו ודכולי עלמא אית להו דתנא דבי רבי ישמעאל דאמר מה זרעים שאין סופן לטמא טומאה חמורה וכו' והאי דקא מפליג בין פרה לשעיר המשתלח משום דבעינן שיהא להם הכשר טומאה ממקום אחר כלומר בעינן שיהיו ראויין לקבל טומאה ממקום אחר ואם היו ראויים לכך מטמאים הם מעצמם כאילו קבלוה ממקום אחר ונ"מ דבעו הכשר מים שיהיו ראויים לקבל טומאה הילכך פרה ופרים שהם אוכלין וראויים לקבל טומאה מטמאין מעצמן אבל שעיר המשתלח שהוא חי ואינו ראוי לקבל טומאה אף מעצמו אינו מטמא ולעולם פרה ופרים מעצמן מטמאין. בין ותדע. עוד יש לפרש להאי מימרא הכי לעולם רבנן לית להו דר"ש דסבירא להו דבעינן שיקבלו טומאה ממקום אחר ופרה ופרים נמי ע"י קבלת טומאה הילכך פרה ופרים דבני קבולי טומאה נינהו מקבלי טומאה ויהבי לה אבל שעיר שהוא חי לא מקבל טומאה ולא יהיב לה ולדעת הנך רבנן נבילת עוף טהור נמי לא מטמאה עד דמקבל טומאה ממקום אחר והאי פירושא ניחא טפי לההוא סוגיא דזבחים מיהו בהאי סוגיא והאי פירושא ליכא פלוגתא בין פרה ופרים לנבילת עוף טהור. וסוגיין נמי בכולה גמרא כרבי ישמעאל דלא בעינן לא הכשר מים ולא הכשר שרץ:

   כסף משנה (3)

   פרה אדומה וכו'. כתב הראב״ד א״א בחיי ראשי כאשר עיינתי את הדברים במקומם וכו'. ביאור הדברים דגרסינן בפרק טבול יום (זבחים דף ק״ה) ת״ר פרים ופרה ושעיר המשתלח וכו' עד צריכים הכשר טומאה ממקום אחר ופירש״י צריכין הכשר טומאה ממקום אחר הא דתנא דבי רבי ישמעאל ה״ק כל שאין סופו לטמא טומאה חמורה צריך הכשר טומאה ממקום אחר שיגע בשרץ או בנבילה ולא שיטמאו מאליו אבל מי שסופו לטמא טומאה חמורה א״צ ליגע בטומאה ומטמא טומאת אוכלים מאליו כגון פרה ופרים אבל חזי לטומאה מיהת בעלמא בעינן ולא ב״ח דלא אשכחן בבהמות בעלי חיים מטמאים ולפי פי' זה בין פרה ופרים בין נבילת עוף טהור א״צ ליגע בהם טומאה ולהאי פירושא ניחא מ״ש רבינו בנבילת עוף טהור שאף ע״פ שלא נגעה בהם טומאה מטמאים טומאת אוכלים אבל קשה מ״ש בפרה ופרים שצריכים ליגע בטומאה:

   והראב"ד מפרש דה"ק האי דאמר רבי ישמעאל שסופו לטמא טומאה חמורה א"צ הכשר היינו לומר שיהיו ראויים לקבל טומאה לומר דא"צ הכשר מים אבל לעולם צריך הכשר טומאה ממקום אחר דהיינו דכל זמן שלא נגע בהם אינם מטמאים טומאת אוכלים ושעיר אינו מקבל טומאה משום דחי הוא ועל זה כתב דנהי דלהאי פירושא ניחא מ"ש רבינו בפרה ופרים אבל קשה מ"ש בנבלת עוף טהור שאע"פ שלא נגע בה טומאה מטמא טומאת אוכלים ואח"כ הקשה עוד דאע"ג דלפום הכי סוגיא דזבחים ניחא האי פירושא בדרבי ישמעאל וכדאמרן סוגיין בעלמא דרבי ישמעאל א"צ לא הכשר מים ולא הכשר שרץ ותיקשי ליה לרבינו בפרה ופרים מדרבי ישמעאל ולשון נמי שכתב אינו נוח לי דלא הוי מעין מ"ש לעיל אלא איפכא:

   וליישב דעת רבינו י"ל שרבינו מפרש דרבי ישמעאל אין צריכין הכשר טומאה ולא הכשר שרץ קאמר מיהו היינו דוקא בנבלת עוף דנקט וכל כיוצא בה שהן מטמאין אדם במגע לאפוקי פרה ופרים שאינם מטמאים אלא המתעסקים בהם ולא את הנוגעים בהם בלא מתעסקים דכגון אלו צריכים הכשר שרץ שיקבלו טומאה ממנו ואז יטמאו אוכלים ומשקים ושעיר המשתלח שאינו מטמא טומאה מפני שהוא חי אינו מטמא אוכלים ומשקים ומה שאמרו צריכים הכשר טומאה ממקום אחר ה"פ אע"פ שאמר רבי ישמעאל שמי שסופו לטמא טומאה חמורה א"צ הכשר שרץ היינו דוקא במי שיש לו הכשר טומאה ממקום אחר דהיינו שהוא מטמא הנוגעים בו אפילו בלא מתעסקים לאפוקי פרה ופרים שאינם מטמאים את הנוגעים בהם בלא מתעסקים. אחר שכתבתי זה מצאתי לרבינו בפירוש המשנה בסוף זבים אמתני' דהנוגע בשרץ שדקדק לשון כיוצא בזה:

4. הלכה ד׳

   כְּזַיִת מִנִּבְלַת הַבְּהֵמָה שֶׁתְּחָבוֹ בְּכוּשׁ וְהִכְנִיס לְתוֹךְ מְעִי הָאִשָּׁה מִלְּמַטָּה. אוֹ שֶׁהִכְנִיסוֹ לְתוֹךְ בְּלִיעָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ בְּמָקוֹם שֶׁנִּבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר מְטַמְּאָה. הֲרֵי זֶה טִמְּאוֹ מִשּׁוּם נוֹשֵׂא לֹא מִשּׁוּם נוֹגֵעַ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר:

   כסף משנה (2)

   כזית מנבלת הבהמה וכו'. בפרק יוצא דופן עלה מ"ב וכרבא.

   ומ"ש או שהכניסו לתוך בליעתו וכו'. ג"ז שם וכרבא:

5. הלכה ה׳

   הַכּוֹרֵךְ כְּזַיִת מִבְּשַׂר נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר בַּחֲזֶרֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהּ וּבְלָעוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בִּגְרוֹנוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא. כְּרָכוֹ בְּסִיב וּבְלָעוֹ הֲרֵי זֶה טָהוֹר:

   כסף משנה

   הכורך כזית וכו'. תוספתא פ"ה דזבים. והטעם נראה דהיינו משום דכיון דחזרת מין מאכל הוא מין במינו אינו חוצץ משא"כ בסיב וכ"כ ר"ש:

6. הלכה ו׳

   הַבּוֹלֵעַ נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר וְאַחַר שֶׁבְּלָעָהּ הֱקִיאָהּ קֹדֶם שֶׁתִּתְעַכֵּל הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים כְּשֶׁתֵּצֵא לִגְרוֹנוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמְּקִיאָהּ. שֶׁאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּבֵית הַנֶּפֶשׁ אֶלָּא בִּשְׁעַת בְּלִיעָה לֹא בְּשָׁעָה שֶׁמְּקִיאָהּ:

   כסף משנה

   הבולע נבלת העוף הטהור וכו'. בת"כ פרשת אחרי מות יכול אם הקיאה תהא מטמאה בגדים דרך יציאתה ת"ל אשר תאכל בדרך אכילתה היא מטמאה ואינה מטמאה דרך יציאתה:

7. הלכה ז׳

   מְעִי שֶׁל נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר שֶׁבְּלָעוֹ מִקְצָתוֹ בְּבֵית הַבְּלִיעָה וּמִקְצָתוֹ בַּחוּץ לְתוֹךְ פִּיו אִם יֵשׁ בְּבֵית הַבְּלִיעָה כְּזַיִת הֲרֵי זֶה טָמֵא וְאִם לָאו טָהוֹר:

   השגת הראב״ד

   מעי של נבילת וכו'. א"א המימרא לא מצאתיה בשום מקום והיא משנה שאינה צריכה ואמר לי לבי שהעתיקה ממה שראה במנחות פרק רבי ישמעאל דאמר אילפא ביצי נבילת עוף טהור מקצתן בחוץ ומקצתן בפנים את שבפנים מטמא בגדים אבית הבליעה את שבחוץ אינו מטמא וכו'. אם מזה העתיק טעה ושיבש שאותו חוץ ובפנים בגוף הנבילה מחוברים קאי:

   כסף משנה

   מעי של נבלת העוף הטהור וכו'. כתב הראב"ד זו המימרא לא מצאתי בשום מקום וכו' בפרק רבי ישמעאל דאמר אילפא ביצי נבילת עוף טהור מקצתן בחוץ וכו' והתוספות כתבו בפרק רבי ישמעאל עלה ע' על הא דאילפא שר"ת מצא בספר ר"ג מעי נבלת עוף טהור מקצתו בחוץ וכו' ומפרש רבינו דהיינו לומר שאם יש בבית הבליעה כזית טמא ואף על פי שלפי זה קשה האי דמסיים בה מבחוץ אינו מטמא בגדים דמאי קמשמע לן י"ל דה"ק אף על פי שמקצתו בחוץ במקום שאינו מטמא קצתו אחר שהוא בבית הבליעה מטמא והר"י קורקוס ז"ל האריך להקשות על פירוש רש"י ופירוש רבינו תם ולהכריח פירוש רבינו:

8. הלכה ח׳

   בָּלַע מִמֶּנָּה אֵיבָר שָׁלֵם שֶׁאֵין בּוֹ כְּזַיִת אֵינוֹ מִתְטַמֵּא. אֲפִלּוּ נָטַל צִפּוֹר וַאֲכָלָהּ אִם יֵשׁ בָּהּ כְּזַיִת נִטְמָא וְאִם לָאו טָהוֹר:

   כסף משנה

   בלע ממנה אבר שלם וכו' אפילו נטל צפור וכו'. תוספתא בסוף זבים שם ואיתא בפרק גיד הנשה (חולין דף ק״ב) לענין איסור אכילה:

9. הלכה ט׳

   הַכְּנָפַיִם וְהַנּוֹצָה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כָּאֳכָלִים וּמִתְטַמְּאִין וּמְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִין אֵינָן מִצְטָרְפִין בְּנִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר לִכְזַיִת. אֲבָל הַמְּקוֹמוֹת הָרַכִּים הַקְּרוֹבִים לַבָּשָׂר מִן הַחַרְטוֹם וְהַצִּפָּרְנַיִם הֲרֵי הֵן כְּבָשָׂר וּמִצְטָרְפִין לִכְזַיִת. רָאשֵׁי אֲגַפַּיִים וְרֹאשׁ הַזָּנָב וְהָעֲצָמוֹת אֲפִלּוּ הָרַכּוֹת אֵינָן מִצְטָרְפִין:

   כסף משנה (5)

   הכנפיים והנוצה וכו'. בריש טהרות (פ"א משנה ב).

   ומה שכתב שהחרטום והצפרנים מצטרפין. גם זה שם.

   ומה שכתב דהיינו דוקא במקומות הרכים הקרובים מן הבשר. בפרק העור והרוטב עלה קכ"א.

   ומה שכתב ראשי אגפיים וראש הזנב. בריש טהרות שם וכתנא קמא.

   ומה שכתב והעצמות אפילו הרכות. משום דראשי אגפיים וראש הזנב וחרטום וצפרנים מיתנו בריש טהרות בהדי הדדי וכי היכי דחרטום וצפרנים מיירי במקומות הרכים ראשי אגפיים וראש הזנב נמי מיירי בהאי גוונא:

10. הלכה י׳

    הָאוֹכֵל מִנִּבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר מִן הָעֲצָמוֹת הָרַכִּין אוֹ מִן הַגִּידִין וּמִן הַשְּׁלַל שֶׁל בֵּיצִים וּמִן הַדָּם וּמִבָּשָׂר מִן הַחַי מִמֶּנּוּ טָהוֹר. אֲבָל הָאוֹכֵל מִן הָאֶשְׁכּוֹל שֶׁל בֵּיצִים וּמִן הַקֻּרְקְבָן וּמִן בְּנֵי הַמֵּעַיִם אוֹ שֶׁהִמְחָה אֶת הַחֵלֶב בְּאוּר וּגְמָעוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא כְּאוֹכֵל מִבְּשָׂרָם שֶׁהַשּׁוֹתֶה בִּכְלַל אוֹכֵל. הִמְחָהוּ בַּחַמָּה וּגְמָעוֹ טָהוֹר שֶׁהֲרֵי הִסְרִיחוֹ:

    כסף משנה (5)

    האוכל מנבלת העוף הטהור מן העצמות וכו'. בפרק קמא דביצה עלה ז'.

    ומ"ש בעצמות הרכים. משום דאל"כ פשיטא דלאו בני אכילה נינהו כלל.

    ומ"ש ומן הדם. תוספתא סוף זבים.

    ומ"ש אבל האוכל מן האשכול של ביצים וכו'. בפרק קמא דביצה. ופירש"י שלל של ביצים כשהם כבושים ושלולים וקבועים בשדרה. מן האשכול מבשר השדרה שהביצים אדוקים שם.

    ומ"ש או שהמחהו בחמה וכו'. פ"ק דביצה ותוספתא בסוף זבים ובפ' העור והרוטב:

11. הלכה י״א

    נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר שֶׁנִּפְסְדָה מִלֶּאֱכל הַכֶּלֶב טְהוֹרָה. וְכֵן אִם יָבְשָׁה כְּחֶרֶס וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִשָּׁרוֹת בְּפוֹשְׁרִין מֵעֵת לְעֵת לַחְזֹר לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה. וְהָאוֹכֵל נֶצֶל שֶׁל נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר הֲרֵי זֶה טָהוֹר:

    כסף משנה (3)

    נבלת העוף הטהור וכו'. בפרק ח' דטהרות (משנה ו) גבי גוזל שנפל לגת ופרק שביעי דנזיר דף נ' ופרק שלישי דבכורות דף כ"ג נתבאר דאפילו טומאה קלה חלה עד לכלב.

    ומה שכתב וכן אם יבשה וכו'. נתבאר בפרק ראשון.

    ומה שכתב והאוכל נצל של נבילת העוף הטהור ה"ז טהור. אף על פי שבנצל של בהמה כתב בפרק א' שהוא ספק כתב כאן שהוא טהור משום דמשמע ליה דכיון דבנזיר פרק ז' איבעיא להו אם יש נצל לבהמה משמע דבעוף פשיטא ליה דאין נצל דאל"כ הכי הוה ליה למיבעי נצל בשאר ב"ח או לא:

12. הלכה י״ב

    עוֹף טָהוֹר שֶׁנִּטְרַף וְנִשְׁחַט שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה שְׁחִיטָתוֹ מְטַהַרְתּוֹ וַאֲפִלּוּ נִשְׁחַט בָּעֲזָרָה. וְאִם נִמְלַק וְנִמְצָא טְרֵפָה אֵין מְלִיקָתוֹ מְטַהֲרְתּוֹ. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהַשּׁוֹחֵט עוֹף טָהוֹר בֵּין בַּחוּץ בֵּין בִּפְנִים בֵּין קָדָשִׁים בֵּין חֻלִּין הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְהַמּוֹלֵק חֻלִּין בִּפְנִים אוֹ שֶׁמָּלַק קָדָשִׁים בַּחוּץ הֲרֵי אֵלּוּ מְטַמְּאִין בְּגָדִים בְּבֵית הַבְּלִיעָה:

    כסף משנה (4)

    עוף טהור שנטרף וכו'. במשנה בס״פ חטאת העוף (זבחים דף ס״ט) כרבי יוסי ורבי מאיר לגבי רבי יהודה.

    ומה שכתב ואפילו נשחט בעזרה. גם זה שם שחט חולין בפנים וקדשים בחוץ אינם מטמאות בבית הבליעה.

    ומ"ש ואם נמלק ונמצאת טריפה וכו'. שם במשנה ודלא כרבי מאיר.

    ומ"ש והמולק חולין בפנים או שמלק קדשים בחוץ וכו'. שם במשנה (דף ס"ח ע"ב):

13. הלכה י״ג

    הַמּוֹלֵק קָדָשִׁים בִּפְנִים אִם הָיוּ רְאוּיִין לְקָרְבָּן וְלֹא נִמְצְאוּ בָּהֶן מוּמִין שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. כַּיּוֹצֵא בּוֹ עֶגְלָה עֲרוּפָה שֶׁנֶּעֱרֶפֶת כְּהִלְכָתָהּ טְהוֹרָה כַּפָּרָה כְּתִיב בָּהּ כְּקָדָשִׁים. וְכֵן אִם נִשְׁחֲטָה אַחַר יְרִידָתָהּ לַנַּחַל אַף עַל פִּי שֶׁאֲסוּרָה בַּהֲנָאָה הִצִּילָה אוֹתָהּ שְׁחִיטָתָהּ מִידֵי נְבֵלָה:

    כסף משנה (2)

    המולק קדשים בפנים וכו'. שם בברייתא (דף ס"ט):

    כיוצא בו עגלה ערופה וכו'. סוף פרק חטאת העוף (זבחים דף ע' ע״ב):

14. הלכה י״ד

    נִבְלַת הָעוֹף הַטָּמֵא טְהוֹרָה וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה. וְאִם חָשַׁב עָלֶיהָ לַאֲכִילָה וְהֻכְשְׁרָה הֲרֵי הִיא כָּאֳכָלִין טְמֵאִין שֶׁהֵן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וּכְנָפַיִם וְהַנּוֹצָה וְהַמְקוֹמוֹת הָרַכִּים מִן הַחַרְטוֹם וּמִן הַצִּפָּרְנַיִם שֶׁלָּהּ הֲרֵי הֵן כִּבְשָׂרָהּ:

    כסף משנה

    נבילת העוף הטמא טהורה וכו'. בריש טהרות (פרק א' משנה ג') וממה שכתב רבינו הרי היא כאוכלים טמאים משמע דאפילו לא נגע בה שרץ הם טמאים וכן משמע מדבריו בפירוש המשנה וקשה על זה דהא אמרי' דדוקא מי שסופו לטמא טומאה חמורה אין צריך הכשר שרץ ונבילת עוף טמא אין בה שום טומאה אלא שמוכנת לקבל טומאה על ידי מחשבה והכשר כשאר אוכלים וכן כתב ר"ש וכן נראה מדברי רש"י בשלהי גיד הנשה (חולין דף ק"ב) ד"ה ה"ג וכן כתב ה"ר עובדיה ז"ל ותירץ הר"י קורקוס ז"ל שבכלל מה שכתב רבינו והוכשרה הוי הכשר מים ונגיעת שרץ כי כן נקרא הכשר שרץ והדעת מכריע דכיון דבעינן הכשר מים היינו לקבל טומאה להבא אם יגע בה שרץ כי על ידי מים לבד תיעשה אוכל [ולא] טמא למפרע וגם מדברי רבינו יש להוכיח כן כי גבי נבילת עוף טהור כתב אף על פי שלא נגע בטומאה אחרת וכאן לא כתב כן עכ"ל:

15. הלכה ט״ו

    אֶחָד הָעוֹף הַטָּהוֹר וְאֶחָד הָעוֹף הַטָּמֵא אֵיבָר מִן הַחַי הַפּוֹרֵשׁ מֵהֶם טָהוֹר וְאֵין בּוֹ טֻמְאָה כְּלָל. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא כד) "וּלְאֵלֶּה תִּטַּמָּאוּ" (ויקרא יא כו) "לְכָל הַבְּהֵמָה" לְהוֹצִיא אֶת הָעוֹף שֶׁאֵין לוֹ פַּרְסָה. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁלֹּא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְטַמֵּא אֵיבָר מִן הַחַי שֶׁל בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה:

    כסף משנה

    אחד העוף הטהור ואחד העוף הטמא וכו'. בת"כ פרשת שמיני על פסוק ולאלה תטמאו:

16. הלכה ט״ז

    אֵיבָר מִן הַמֵּת מִן הָעוֹף הֲרֵי הוּא כְּנִבְלַת הָעוֹף שֶׁפֵּרַשׁ מִמֶּנּוּ. אִם הָיְתָה נִבְלַת עוֹף טָהוֹר מְטַמְּאָה טֻמְאָה חֲמוּרָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה בִּכְזַיִת. וְאִם חָשַׁב עָלָיו לַאֲכִילָה מִטַּמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין. וְאִם הָיְתָה נִבְלַת עוֹף טָמֵא מִטַּמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין אִם חָשַׁב עָלָיו וְהֻכְשַׁר. וְאֵינוֹ מְטַמֵּא אֳכָלִין אֲחֵרִים עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כְּבֵיצָה כְּשִׁעוּר כָּל הָאֳכָלִין לְטַמֵּא כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

    כסף משנה

    אבר מן המת מן העוף וכו'. כתב כן להבדיל בין אבר מן המת ואבר מן הנבילה לאבר מן השרץ שאין להם שיעור ולמד כן מדלא הזכיר התנא אלא אלו גבי הא דתנן בפרק קמא דאהלות (משנה ז') האיברים אין להם שיעור:

עוד: ספר טהרה · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי