משנה תורה · ספר טהרה · הלכות שאר אבות הטומאות

רמב״ם הלכות שאר אבות הטומאות פרק י

10 הלכות · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   כָּל הַמִּתְטַמֵּא בְּאָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים הֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ עַד שֶׁיִּטְבּל. טָבַל הֲרֵי הוּא כְּשֵׁנִי לְטֻמְאָה עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לב) "בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר" הַכָּתוּב קָרָא לִטְבוּל יוֹם טָמֵא:

   כסף משנה (2)

   כל המתטמא וכו' טבל הרי הוא כשני לטומאה וכו'. בסוף זבים מני טבול יום בהדי הנך דפוסלים את התרומה ופ"ק דפסחים (דף י"ד) אמרו שמן שנפסל בטבול יום מאי הוי שלישי.

   ומ"ש הכתוב קרא לטבול יום טמא. בפ"ק דשבת (דף י"ד ע"ב) טבול יום דאורייתא הוא דכתיב ובא השמש וטהר:

2. הלכה ב׳

   אֶחָד טְבוּל יוֹם מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה כְּגוֹן שֶׁטָּבַל מִזִּיבוּת מִטֻּמְאַת מֵת וְצָרַעַת וְאֶחָד טְבוּל יוֹם מִטֻּמְאַת שֶׁרֶץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ כָּל הַטָּעוּן הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים בֵּין מִדִּבְרֵי תּוֹרָה בֵּין מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים הֲרֵי הוּא כְּשֵׁנִי לְטֻמְאָה עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ:

   כסף משנה (3)

   אחד טבול יום. בתוספתא דטהרות פ"ק אחד טבול יום מטומאה חמורה ואחד טבול יום מטומאה קלה ואפילו טבול יום מן הזב ומן הזבה הרי הוא כטבול יום מן השרץ כך היא הגירסא הנכונה וכתבה רבינו בהקדמתו לסדר טהרות. ובפרק כשם (דף כ"ט) אמרו מה לטבול יום שכן אב הטומאה ותיתי מטבול יום דשרץ:

   כל הטעון הערב שמש בין אדם וכו' הרי הוא כשני לטומאה. כלומר ואם נגע בחולין טהור דאין שני עושה ג' בחולין כדאיתא בפרק כשם (דף כ"ט ל') ואם נגע בתרומה פוסל ואינו מטמא דתנן בפרק שני דטבול יום קדירה שהיא מליאה משקים ונגע בה טבול יום וכו' המשקים פסולים והקדרה טהורה ואם היה משקה חולין הכל טהור ובתוספתא דטבול יום פ"ב שנינו טבול יום אינו מטמא משקה חולין ופוסל אוכלי תרומה.

   ועל מ"ש רבינו בין מד"ס. הוא תמיהא לי מדתנן בפרק י"א דפרה דטעון ביאת מים מד"ס לאחר ביאתו מותר בכולן אלמא דטבול יום של ד"ס מותר אף בתרומה ובקדש מיד ואינו טעון הערב שמש ואפשר לומר דיש בטומאות של דברי סופרים שטעונין הערב שמש ויש שאינם טעונים וצ"ע:

3. הלכה ג׳

   טְבוּל יוֹם פּוֹסֵל אָכֳלֵי תְּרוּמָה וּמַשְׁקֵה תְּרוּמָה וְאָכֳלֵי הֶקְדֵּשׁ וּמַשְׁקֵה הֶקְדֵּשׁ פּוֹסֵל הַכּל. כֵּיצַד. טְבוּל יוֹם שֶׁנָּגַע בָּאֳכָלִין שֶׁל תְּרוּמָה עֲשָׂאָן שְׁלִישִׁי לְטֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֵׁנִי וְכֵן אִם נָגַע בְּמַשְׁקִין שֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאִין וַהֲרֵי הֵן שְׁלִישִׁי לְטֻמְאָה. נָגַע טְבוּל יוֹם בְּמַשְׁקִין שֶׁל קֹדֶשׁ טִמְּאָן וַהֲרֵי הֵן רְבִיעִי לְטֻמְאָה וְכֵן אִם נָגַע בְּאָכְלֵי הֶקְדֵּשׁ עֲשָׂאָן רְבִיעִי. אֲבָל אִם נָגַע בָּאֳכָלִין חֻלִּין וּמַשְׁקֵה חֻלִּין הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין. וְדִין מְחֻסַּר כִּפּוּרִים וּטְבוּל יוֹם בִּנְגִיעַת הַקֹּדֶשׁ אֶחָד הוּא. הֲרֵי נִתְבָּאֵר לְךָ מִכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁאֵין שֵׁם מַשְׁקִין שְׁנִיּוֹת לְעוֹלָם אֶלָּא הַמַּשְׁקִין תְּחִלָּה לְעוֹלָם חוּץ מִמַּשְׁקִין שֶׁנָּגַע בָּהֶן טְבוּל יוֹם שֶׁהֵן שְׁלִישִׁי אִם הָיוּ תְּרוּמָה אוֹ רְבִיעִי אִם הָיוּ קֹדֶשׁ:

   כסף משנה

   טבול יום פוסל וכו'. בריש פרק ב' דמעילה (דף ח') אהא דתנן נמלקה הוכשרה להפסל בטבול יום להפסל אין אבל לטמויי לא מתניתין מני רבנן היא דתניא טבול יום אבא שאול אומר תחילה לקדש רבי מאיר אומר מטמא את הקדש ופוסל את התרומה וחכ"א כשם שהוא פוסל משקה תרומה ואוכלי תרומה כך הוא פוסל משקה קדש ואוכלי קדש ומפרש טעמא דחכמים משום דכיון דטבל קלשא טומאה פסול משוי טמא לא משוי כלומר ואינו כשאר שני שמטמא ג' בקדש ודבר ידוע שכשאומר פסול עניינו שלא יטמא זולתו וכמבואר בדברי רבינו ברפי"א ובפי"א דפרה תנן דטעון ביאת מים מן התורה לאחר ביאתו פוסל בקדש ובתרומה אליבא דחכמים ומותר בחולין ובפ"ח דפרה תנן כל הפוסל את התרומה מטמא משקים להיות תחילה לטמא אחד ולפסול אחד חוץ מטבול יום:

4. הלכה ד׳

   כָּל הַמְטַמְּאִין בֵּין חֲמוּרִין בֵּין קַלִּין מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן כְּגוֹן רֻקָּן וּמֵימֵי רַגְלֵיהֶן הֲרֵי הֵן כְּמַשְׁקִין שֶׁנָּגְעוּ בָּהֶן אֵלּוּ וְאֵלּוּ רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ חוּץ מִזָּב וַחֲבֵרָיו שֶׁמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן אַב טֻמְאָה וּמַשְׁקִין שֶׁהַזָּב וַחֲבֵרָיו נוֹגְעִין בָּהֶן תְּחִלָּה. אֲפִלּוּ אוֹכֵל אֳכָלִין טְמֵאִין אוֹ שׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין הַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִמֶּנּוּ קֹדֶם שֶׁיִּטְבּל כְּמוֹ הַמַּשְׁקִין שֶׁנָּגַע בָּהֶן שֶׁהֵן תְּחִלָּה. וְכֵן טְבוּל יוֹם מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִמֶּנּוּ כְּמַשְׁקִין שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בָּהֶן שֶׁאֵין מְטַמְּאִין אֲחֵרִים כְּלָל אֶלָּא אִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה חֻלִּין הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין וְאִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה תְּרוּמָה הֲרֵי הֵן שְׁלִישִׁי וְאִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה קֹדֶשׁ הֲרֵי הֵן רְבִיעִי:

   כסף משנה (3)

   כל המטמאים וכו'. בטבול יום רפ"ב משקה טבול יום כמשקים שהוא נוגע בהם אלו ואלו אינם מטמאים ושאר כל הטמאים בין קלים בין חמורים משקים היוצאים מהם כמשקים שהוא נוגע בהם אלו ואלו תחלה חוץ מן המשקה שהוא אב הטומאה ובפרק כיסוי הדם (דף פ"ח) ביארו ואמרו קלים שרץ חמורים זב וכלל רבינו בכלל טמאים קלים אוכל אוכלים טמאים שמאחר ששנינו כל הטמאים משמע דכללא כייל גם לזה ואע"פ שאמרו קלים שרץ לאו דוקא שרץ אלא לדוגמא נקטיה.

   ומ"ש רבינו וכן טבול יום וכו' ואם נגע במשקה תרומה הרי הם שלישי וכו'. כלומר שמה ששנינו אינם מטמאים היינו לומר דכל חד כדיניה דחולין אינם מטמאים אלא טהורים ותרומה הויא שלישי וקדש רביעי ונקט אין מטמאין לישנא דכייל לכולהו ואיכא טהורים ואיכא פסולים:

   ודע שמצאתי כתוב בספר מוגה ואם נגע במשקה קדש הוא או מחוסר כפורים הרי הן רביעי וטעמא מפני שרבינו סובר שמחוסר כפורים פוסל את הקדש בנגיעה כמו טבול יום כדמשמע בר"פ טבול יום וכמ"ש רבינו בהקדמתו לסדר טהרות:

5. הלכה ה׳

   וְעַתָּה יִתְבָּאֵר לְךָ שֶׁאֵין שְׁלִישִׁי שֶׁבִּתְרוּמָה וְלֹא רְבִיעִי שֶׁבְּקֹדֶשׁ מְטַמֵּא מַשְׁקֶה אַחֵר אוֹ אֹכֶל אַחֵר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין מְטַמְּאִין כֵּלִים. לְפִיכָךְ קְדֵרָה שֶׁמְּלֵאָה מַשְׁקִין וְנָגַע בָּהּ טְבוּל יוֹם אִם הָיָה מַשְׁקֵה חֻלִּין הַכּל טָהוֹר. וְאִם הָיָה מַשְׁקֵה תְּרוּמָה הַמַּשְׁקִין פְּסוּלִין וְהַקְּדֵרָה טְהוֹרָה. וְאִם הָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת הַמַּשְׁקֶה טָמֵא בֵּין מַשְׁקֵה תְּרוּמָה בֵּין מַשְׁקֵה חֻלִּין. וְזֶה חֹמֶר בְּיָדַיִם מִבִּטְבוּל יוֹם. וְחֹמֶר בִּטְבוּל יוֹם מִבְּיָדַיִם טְמֵאוֹת שֶׁסָּפֵק טְבוּל יוֹם פּוֹסֵל מִסָּפֵק וְסָפֵק הַיָּדַיִם טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

   כסף משנה (2)

   ועתה יתבאר לך שאין שלישי שבתרומה וכו'. בפ"ב דטהרות הראשון והשני שבתרומה טמאים ומטמאים השלישי פסול ואינו מטמא הרביעי נאכל בנזיד הקדש הראשון והשני ושלישי שבקדש טמאים ומטמאים הרביעי פסול ואינו מטמא החמישי נאכל בנזיד הקדש ונתבאר בפ"ק דפסחים (דף ט"ז) ובפ"ב דחולין (דף ל"ד ל"ה):

   לפיכך קדירה וכו' עד וספק הידים טהור. פרק שני דטבול יום והדברים מבוארים בטעמא דטבול יום הוא כשני ואין שני עושה שלישי בחולין אבל פוסל הוא את התרומה אבל הקדרה לא נטמאה דמשקים שנגע בהם טבול יום לא הוו תחילה ואינם מטמאין כלים כמו שנתבאר בפ"ז שהוא דעת רבינו:

6. הלכה ו׳

   אֶחָד טָהוֹר שֶׁהָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת אוֹ טְבוּל יוֹם שֶׁיָּדָיו טְמֵאוֹת הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא מַשְׁקֵה חֻלִּין וְעוֹשֶׂה אוֹתָן תְּחִלָּה לְטַמֵּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמֵאַחַר שֶׁמַּשְׁקֶה שֶׁיָּצָא מִטְּבוּל יוֹם כְּמַשְׁקִין שֶׁנָּגַע בָּהֶן. טְבוּל יוֹם שֶׁנָּפַל מֵרֻקּוֹ אוֹ מֵימֵי רַגְלָיו עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה הֲרֵי זֶה טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּמַשְׁקִין שֶׁנָּגַע בָּהֶן:

   כסף משנה (2)

   אחד טהור וכו'. פשוט הוא:

   ומאחר שמשקה וכו'. משנה בסוף נדה (דף ע"א ע"ב):

7. הלכה ז׳

   מִכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁהִקְדַּמְנוּ לְבָאֲרָם אַתָּה לָמֵד שֶׁהָאָדָם יִהְיֶה אָב לְטֻמְאָה וְיִהְיֶה רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה. וּלְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה הָאָדָם שֵׁנִי אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְהוּא הָאוֹכֵל אֳכָלִין טְמֵאִים אוֹ הַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין אוֹ הַבָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין שֶׁכָּל אֵלּוּ כְּשֵׁנִי לְטֻמְאָה מִדִּבְרֵיהֶם. וְכֵן שְׁאָר כָּל הַכֵּלִים חוּץ מִכְּלֵי חֶרֶס יִהְיוּ אַב טֻמְאָה וְיִהְיוּ רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה. וְלֹא יִהְיֶה הַכְּלִי לְעוֹלָם שֵׁנִי לְטֻמְאָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁאִם יִטְמָא בְּמַשְׁקִין טְמֵאִים יִהְיֶה שֵׁנִי מִדִּבְרֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

   כסף משנה

   מכל אלו הדברים וכו'. שהאדם יהיה אב הטומאה ויהיה ראשון וכו'. נתבאר בפ"ה מהל' טומאת מת ובהל' מטמאי משכב:

8. הלכה ח׳

   כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכְּלִי חֶרֶס לֹא יִהְיֶה אַב טֻמְאָה לְעוֹלָם לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְיִהְיֶה רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְשֵׁנִי מִדִּבְרֵיהֶן אִם נִטְמָא בְּמַשְׁקִין כִּשְׁאָר הַכֵּלִים. וְלֹא יִהְיֶה הָאָדָם וְלֹא הַכֵּלִים שְׁלִישִׁי וְלֹא רְבִיעִי לְעוֹלָם לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:

   כסף משנה

   כבר ביארנו שכלי חרס לא יהיה אב טומאה לעולם. פ"ה מהלכות טומאת מת:

9. הלכה ט׳

   הָאֳכָלִים לֹא יִהְיוּ אַב טֻמְאָה לְעוֹלָם לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵיהֶם. וְיִהְיוּ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי מִדִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁהָאָדָם אוֹ הַכְּלִי שֶׁהוּא רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה אִם נָגַע בְּאֹכֶל עֲשָׂאוּהוּ שֵׁנִי וְהָאֳכָלִין יִהְיוּ שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי לְטֻמְאָה מִדִּבְרֵיהֶן בִּלְבַד:

   כסף משנה

   האוכלים לא יהיו אב טומאה לעולם וכו'. נתבאר בפ"ז מהלכות אלו:

10. הלכה י׳

    הַמַּשְׁקִין יִהְיוּ אַב טֻמְאָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה. כְּגוֹן מֵי חַטָּאת וְרֹק הַזָּב וּמֵימֵי רַגְלָיו. וְיִהְיוּ רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה כְּגוֹן שֶׁנָּגְעוּ בְּאָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת. וְכֵן אִם נָגְעוּ הַמַּשְׁקִין בִּוְלַד הַטֻּמְאָה בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים נִטְמְאוּ מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וַהֲרֵי הֵן כָּרִאשׁוֹן לְטֻמְאָה לְטַמֵּא אֲחֵרִים מִדִּבְרֵיהֶן. וְכֵן אִם נָגְעוּ בְּשֵׁנִי בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים בֵּין בָּאֳכָלִין נַעֲשׂוּ רִאשׁוֹן לְטַמֵּא אֲחֵרִים מִדִּבְרֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְיִהְיוּ הַמַּשְׁקִין שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי מִדִּבְרֵיהֶם. כֵּיצַד. אִם נָגַע טְבוּל יוֹם בְּמַשְׁקֵה תְּרוּמָה עֲשָׂאָהוּ שְׁלִישִׁי וְאִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה קֹדֶשׁ עֲשָׂאָהוּ רְבִיעִי. וְאֵין אַתָּה מוֹצֵא מַשְׁקִין שְׁנִיּוֹת לְעוֹלָם וְלֹא מַשְׁקֶה שֶׁאֵינוֹ תְּחִלָּה חוּץ מִמַּשְׁקֵה טְבוּל יוֹם אוֹ מְחֻסַּר כִּפּוּרִים בְּקֹדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהוּא פּוֹסֵל מִדִּבְרֵיהֶם וְאֵינוֹ מְטַמֵּא:

    כסף משנה

    ואין אתה מוצא משקין שניות לעולם וכו'. חזר לכתוב כן לאפוקי ממ"ש בקצת נוסחאות בסוף פ"ק דפסחים (דף י"ז ע"ב) הכא בבשר שנטמא במשקים שניות שנטמאו מחמת שרץ וסובר רבינו שהוא טעות סופר כמ"ש בהקדמתו לסדר טהרות:

עוד: ספר טהרה · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי