משנה תורה · ספר טהרה · הלכות שאר אבות הטומאות

רמב״ם הלכות שאר אבות הטומאות פרק יד

12 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   שְׁנֵּים עָשָׂר סְפֵקוֹת טהֲרוּ חֲכָמִים וְאֵלּוּ הֵן. סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִים לְמִקְוֶה. סְפֵק טֻמְאָה צָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. סְפֵק מַשְׁקִין לְטַמֵּא אֲחֵרִים. אֲבָל לְטֻמְאַת עַצְמָן טְמֵאִים מִסָּפֵק. סְפֵק הַיָּדַיִם בֵּין לְטֻמְאַת עַצְמָן בֵּין לְטַמֵּא אֲחֵרִים בֵּין לְטָהֳרַת יָדַיִם מִטֻּמְאָתָן. סְפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים. סְפֵק הַחֻלִּין. סְפֵק קָרְבָּנוֹת. סְפֵק נְגָעִים. סָפֵק עוֹבֵר וְעוֹמֵד. סְפֵק שְׁרָצִים. סְפֵק רְשׁוּת הָרַבִּים. סְפֵק שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת:

   כסף משנה

   שנים עשר ספיקות וכו'. פ"ד דטהרות והשמיט רבינו ספק בכורות וספק נזירות מפני שאינה ענין לטומאה וטהרה והכניס במקומם ספק עובר ועומד וספק שתי רשויות:

2. הלכה ב׳

   סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִין לְמִקְוֶה כֵּיצַד. שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁנָּפְלוּ לַמִּקְוֶה פְּסָלוּהוּ. סָפֵק נָפְלוּ סָפֵק לֹא נָפְלוּ וַאֲפִלּוּ נָפְלוּ סָפֵק יֵשׁ בָּהֶן שִׁעוּר אוֹ אֵין בָּהֶן סְפֵקוֹ טָהוֹר וַהֲרֵי הַמִּקְוֶה בְּכַשְׁרוּתוֹ. וְאֵין מוֹרִין לוֹ לִטְבּל בְּמִקְוֶה זֶה וְלַעֲשׂוֹת טָהֳרוֹת לְכַתְּחִלָּה. וְאִם טָבַל וְעָשָׂה טָהֳרוֹתָיו טְהוֹרוֹת:

   כסף משנה (2)

   ספק מים שאובים למקוה כיצד וכו'. פ"ב דמקואות.

   ומ"ש ואין מורין לו וכו'. בתוספתא דמקואות פ"ב אמר כן רבי יוסי גבי מקואות וסובר רבינו שאין חולק עליו גם סובר שה"ה לדין זה:

3. הלכה ג׳

   סְפֵק טֻמְאָה צָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם כֵּיצַד. שֶׁרֶץ שֶׁהָיָה צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם. בֵּין שֶׁהָיוּ הַמַּיִם בְּכֵלִים אוֹ בְּקַרְקָעוֹת וְיָרַד לַמַּיִם אֲפִלּוּ אֵין שָׁם אֶלָּא מְלֹא אָדָם וְטֻמְאָה הֲרֵי זֶה טָהוֹר עַד שֶׁיֵּדַע וַדַּאי שֶׁנָּגַע. וְלֹא אָמְרוּ סְפֵק טֻמְאָה צָפָה טָהוֹר אֶלָּא לְשֶׁרֶץ בִּלְבַד. וְכָל הַנִּתְלִים וְהַנִּגְרָרִין הֲרֵי הֵן כְּמֻנָּחִין:

   כסף משנה (4)

   ספק טומאה צפה על פני המים כיצד וכו' בין שהיו המים בכלים או בקרקעות וכו'. בפרק ד' דטהרות וכתנא קמא.

   ומה שכתב אפילו אין שם אלא מלא אדם וטומאה וכו'. שם כרבי יוסי ומשמע לרבינו שאין חולק עליו:

   ולא אמרו ספק טומאה צפה וכו'. בסוף נזיר (דף ס"ג ס"ד):

   וכל הנתלין ונגררין וכו'. שם (דף ס"ד) וגירסתו בגמרא הניטלים בטי"ת ופירשו התוספות הניטלים אדם עומד במים וחבירו היה משלשל שרץ ספק נגע בו אדם העומד במים או הנגררים שחבירו היה גורר שרץ ע"פ המים ספק נגע ספיקו טמא מפני שהם כמונחים כיון שאם אדם תופס בם אין כאן דין טומאה צפה:

4. הלכה ד׳

   שֶׁרֶץ שֶׁהָיָה מֻנָּח בִּכְלִי וּכְלִי צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם אוֹ שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל הַמֵּת אוֹ עַל הַנְּבֵלָה וַאֲפִלּוּ נִמּוֹחַ הַנְּבֵלָה אוֹ בָּשָׂר מֵת שֶׁתַּחְתָּיו אוֹ שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל שִׁכְבַת זֶרַע הַצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם הֲרֵי זֶה כְּמֻנָּח עַל הָאָרֶץ שֶׁסְּפֵקוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הָיָה שֶׁרֶץ עַל גַּבֵּי שֶׁרֶץ צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם הֲרֵי זֶה כְּטֻמְאָה עָבָה שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם וּסְפֵקוֹ טָהוֹר. הָיָה מֻנָּח עַל גַּבֵּי מֵי חַטָּאת וּמֵי חַטָּאת צָפִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם הוּא כְּמֻנָּח אוֹ אֵינוֹ כְּמֻנָּח. לְפִיכָךְ יֵרָאֶה לִי שֶׁסְּפֵקוֹ טָהוֹר:

   כסף משנה (5)

   שרץ שהיה מונח בכלי וכו'. בעיא שם ומסיים את"ל בתר כלי אזלינן כלומר כיון שהוא מונח בכלי אין לו דין צף וכבר ידוע שדרך רבינו לפסוק כאת"ל.

   ומה שכתב או שהיה מונח על המת וכו'. כל הני בעיי דאיפשיטו שם באת"ל.

   ומה שכתב היה שרץ וכו'. שם בעיא דאיפשיטא באת"ל אלא דבנוסחי דידן איפשיטא לחומרא ובנוסחת רבינו איפשיטא לקולא.

   ומה שכתב היה מונח על גבי מי חטאת וכו'. שם בעיא דלא איפשיטא פירוש מספקא ליה מפני שהם עבים מפני האפר המעורב בהם דדילמא דמו לאוכלא.

   ומ"ש רבינו ויראה לי שספיקו טהור. נראה שטעמו משום דכיון שטהרו חכמים טומאה צפה ע"פ המים הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא:

5. הלכה ה׳

   כְּדֶרֶךְ שֶׁטִּהֲרוּ סְפֵק טֻמְאָה צָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם בֵּין בְּכֵלִים בֵּין בְּקַרְקָעוֹת כָּךְ טִהֲרוּ סְפֵק טָהֳרָה הַצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם בֵּין בְּכֵלִים בֵּין בְּקַרְקָעוֹת. כֵּיצַד. עֲרֵבָה שֶׁהִיא טְמֵא מֵת וְכִכַּר תְּרוּמָה כָּרוּךְ בְּסִיב אוֹ בִּנְיָר וְנָתוּן בְּתוֹכָהּ וְיָרְדוּ לְתוֹכָהּ מֵי גְּשָׁמִים וְנִתְמַלֵּאת וְנִפְשַׁט הַנְּיָר וַהֲרֵי הַכִּכָּר צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְהַנְּיָר מַבְדִּיל בֵּינוֹ לְבֵין הַמַּיִם וְסָפֵק נָגַע צִדּוֹ בַּעֲרֵבָה סָפֵק לֹא נָגַע. הֲרֵי הוּא בְּטָהֳרָתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָף:

   כסף משנה

   כדרך שטהרו ספק טומאה וכו' כיצד עריבה וכו'. תוספתא פ"ה דטהרות:

6. הלכה ו׳

   שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא צָף עַל גַּבֵּי בּוֹר בְּתוֹךְ הַגַּת לִתְרוּמָה סְפֵקוֹ טָמֵא. וְלַפּוֹעֲלִין סְפֵקָן טָהוֹר. מִפְּנֵי שֶׁהִיא טֻמְאָה צָפָה:

   כסף משנה

   ומ"ש שרץ שנמצא צף וכו'. תוספתא בסוף טהרות ופירש ר"ש לפועלים היינו אוכלי חוליהם בטהרה וא"ת מאי שנא מעריבה דבסמוך דמטהרין לתרומה ואפשר דהכא שאני שהוא יין דמתוך שהיא צפה טהורה לפועלים ומתוך שאינה צפה ע"פ המים טמאה לתרומה:

7. הלכה ז׳

   סָפֵק מַשְׁקִין לְטַמֵּא אֲחֵרִים טָהוֹר. לְטֻמְאַת עַצְמָן טָמֵא. כֵּיצַד. הָיָה מַקֵּל בְּיָדוֹ וּבְרֹאשׁוֹ מַשְׁקִין טְמֵאִים וּזְרָקָן לְתוֹךְ כִּכָּרוֹת טְהוֹרוֹת. סָפֵק נָגְעוּ הַמַּשְׁקִין בַּכִּכָּרוֹת סָפֵק לֹא נָגְעוּ טְהוֹרוֹת. וְכֵן אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם נָגְעוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין בִּכְלִי זֶה אוֹ לֹא נָגְעוּ הֲרֵי הַכְּלִי טָהוֹר. וְכֵן אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם נָגְעוּ מַשְׁקִין אֵלּוּ הַטְּמֵאִין בְּמַשְׁקִין אֲחֵרִים אוֹ לֹא נָגְעוּ הֲרֵי הַמַּשְׁקִין הָאֲחֵרִים טְהוֹרִין. אֲבָל טָמֵא שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ לְבֵין מַשְׁקִין טְהוֹרִין. אוֹ שֶׁזָּרַק כִּכָּר טָמֵא לְבֵין מַשְׁקִין טְהוֹרִין סָפֵק נָגַע בַּמַּשְׁקִין סָפֵק לֹא נָגַע הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין בְּסָפֵק. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

   כסף משנה (3)

   ספק משקים לטמא אחרים וכו' כיצד היה מקל בידו וכו'. משנה פרק רביעי דטהרות.

   ומה שכתב וכן אם נסתפק לו אם נגעו משקים טמאים וכו'. ומה שכתב וכן אם נסתפק לו אם נגעו במשקים אלו וכו'. טעם כולם משום דטומאת משקים דרבנן.

   ומה שכתב אבל טמא שפשט ידו. משנה פ"ד דטהרות:

8. הלכה ח׳

   חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִין וּפָשַׁט הַטָּמֵא אֶת יָדוֹ לַאֲוִירָהּ סָפֵק נָגַע בַּמַּשְׁקִין סָפֵק לֹא נָגַע בָּהֶן הַמַּשְׁקִין טְמֵאִין וְהֶחָבִית טְהוֹרָה שֶׁאֵין סְפֵק הַמַּשְׁקִין מְטַמֵּא. וְכֵן אִם נִכְנְסוּ מַשְׁקִין שֶׁהֵן טְמֵאִין מִסָּפֵק לַאֲוִיר הֶחָבִית הֲרֵי הֶחָבִית טְהוֹרָה וְהַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְהוֹרִין שֶׁאֵינָן מִתְטַמְּאִין אֶלָּא מִן הֶחָבִית. וְאִם נִתְעָרְבוּ מַשְׁקִין אֵלּוּ הַסָּפֵק בְּמַשְׁקִין שֶׁבֶּחָבִית הֲרֵי כָּל הַמַּשְׁקִין טְמֵאִין בְּסָפֵק וְהֶחָבִית טְהוֹרָה. וְכֵן אִם נָפְלוּ מַשְׁקִין אֵלּוּ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר הֲרֵי הַפַּת וְהַתַּנּוּר טְהוֹרִין:

   כסף משנה (3)

   חבית שהיא מליאה משקים וכו'. בתוספת' דטהרות פ"ה (מגע) טמא מת שפשט ידו לאויר החבית ספק נגע ספק לא נגע ספק אוכלים ומשקים טמא והכלי טהור. ונראה שספק אוכלים ט"ס הוא דספק משקים ליטמא טמא אבל ספק אוכלים טהור וכך הם דברי רבינו שלא הזכיר לטמא אלא ספק משקים.

   ומ"ש וכן אם נכנסו משקים שהם טמאים מספק וכו'. שם חבית שיש בה משקים טהורים עד חציה ונפלו משקים לאוירה ספק טמאים ספק טהורים המשקים טהורים שאין מיטמאים אלא מחמת החבית נפלו על גבי המשקים משקים טמאים והחבית טהורה פירוש שאין מיטמאים אלא מחמת החבית וכדתנן בפרק ח' דכלים השרץ שנמצא בתנור הפת שבתוכו שנייה שהתנור תחילה והכא כיון שהחבית טהורה אף המשקים טהורים.

   ומ"ש וכן אם נפלו משקים אלו וכו'. שם אפה פת בתנור ונפלו משקים לאוירו ספק טמאים [ספק טהורין] הפת טהורה שאינה מיטמאת אלא מחמת התנור ומסיים בה נפלו על גבי הפת הפת טמאה והתנור טהור והשמיטו רבינו והטעם משום דמשמע ליה דמשבשתא היא דספק משקים ליטמא טמא אמרו לא ספק אוכלים ואי בעית לתרוצה צריך לאוקומה כשהיו בפת גומות ובהם משקים ומי הכניסנו בתגר זה הילכך להשמיטה עדיף:

9. הלכה ט׳

   הַמְרַבֵּץ בֵּיתוֹ בְּמַיִם טְמֵאִים אוֹ שֶׁזִּלְּפָן וְהָיוּ שָׁם טָהֳרוֹת סָפֵק נִתְּזוּ עֲלֵיהֶן סָפֵק לֹא נִתְּזוּ סְפֵקוֹ טָהוֹר:

   כסף משנה

   המרבץ ביתו וכו' עד הרי ז. ו טמאה בספק. תוספתא דטהרות פרק ה' וכתב הראב"ד הניח הככר עד שנגבו המים א"א נ"ל מפני מראית העין וכו' וטעם רבינו הגון:

10. הלכה י׳

    זִלֵּף מַשְׁקִין טְהוֹרִין וּטְמֵאִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְנִמְצְאוּ אַחַר כָּךְ מַשְׁקִין עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה. נְטָלָהּ וְנִשְׁאַל עָלֶיהָ הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה שֶׁסְּפֵק הַמַּשְׁקִין לְטַמֵּא טָהוֹר. הִנִּיחַ הַכִּכָּר עַד שֶׁיִּנָּגְבוּ הַמַּיִם שֶׁעָלֶיהָ הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה בְּסָפֵק שֶׁסְּפֵק טֻמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וַהֲרֵי אֵין כָּאן מַשְׁקִין אֶלָּא כִּכָּר שֶׁהִיא סָפֵק טְמֵאָה סָפֵק טְהוֹרָה:

    השגת הראב״ד

    הניח הככר עד כו'. א"א נ"ל מפני מראית העין היא טמאה שהרואה שמטהרין אותה לא ידע שמחמת ספק משקין מטהרין אותה שהרי אין עליה משקין ולפיכך ברשות היחיד טמאה בספק:

11. הלכה י״א

    סְפֵק יָדַיִם בֵּין לְהִתְטַמֵּא בֵּין לְטַמֵּא אֲחֵרִים בֵּין לְטָהֳרָתָן טָהוֹר כֵּיצַד. הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִּכָּרִים טְמֵאִין סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע. אוֹ שֶׁהָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִּכָּרִים טְהוֹרִים סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע. אוֹ שֶׁהָיוּ יָדָיו אַחַת טְהוֹרָה וְאַחַת טְמֵאָה וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִּכָּרִים טְהוֹרִים וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן וְסָפֵק בַּטְּמֵאָה נָגַע סָפֵק בַּטְּהוֹרָה. אוֹ שֶׁהָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִּכָּרִים אֶחָד טָהוֹר וְאֶחָד טָמֵא וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶם סָפֵק בַּטָּמֵא נָגַע סָפֵק בַּטָּהוֹר נָגַע. אוֹ שֶׁהָיוּ יָדָיו אַחַת טְהוֹרָה וְאַחַת טְמֵאָה וּלְפָנָיו כִּכָּר טָמֵא וְכִכָּר טָהוֹר וְנָגַע בִּשְׁנֵיהֶן סָפֵק טְמֵאָה בַּטָּמֵא וְהַטְּהוֹרָה בַּטָּהוֹר אוֹ טְמֵאָה בַּטָּהוֹר וְהַטְּהוֹרָה בַּטָּמֵא. הַיָּדַיִם כְּמוֹ שֶׁהָיוּ וְהַכִּכָּרִים כְּמוֹת שֶׁהָיוּ. וְכֵן אִם הָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת וְהִטְבִּילָן אוֹ נְטָלָן סָפֵק שֶׁהַמַּיִם שֶׁטִּהֲרוּ בָּהֶן כְּשֵׁרִים לְיָדַיִם סָפֵק שֶׁהֵן פְּסוּלִין. סָפֵק יֵשׁ בָּהֶן כְּשִׁעוּר סָפֵק אֵין בָּהֶן. סָפֵק שֶׁהָיָה דָּבָר חוֹצֵץ עַל יָדוֹ סָפֵק שֶׁלֹּא הָיָה. הֲרֵי יָדָיו טְהוֹרוֹת:

    כסף משנה (3)

    ספק ידים וכו' עד והככרים כמו שהיו. משנה פ"ב דידים.

    ומ"ש וכן אם היו ידיו טמאות וכו'. גם זה שם.

    ומ"ש ספק היה דבר חוצץ וכו'. נלמד ממה שנתבאר בסמוך:

12. הלכה י״ב

    הָיְתָה יָדוֹ אַחַת טְמֵאָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זוֹ הִיא אוֹמְרִין לוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה טָהֳרוֹת עַד שֶׁיִּטּל שְׁתֵּי יָדָיו. וְאִם נָגַע בְּאַחַת מֵהֶן בְּטָהֳרוֹת קֹדֶם שֶׁיִּטּוֹל יָדָיו טָהֳרוֹתָיו טְהוֹרוֹת:

    כסף משנה

    היתה ידו אחת טמאה וכו'. זה נלמד ממ"ש בראש הפרק גבי ספק מים שאובים למקוה אין מורין לו לטבול במקוה זה ולעשות טהרות לכתחילה:

עוד: ספר טהרה · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי