משנה תורה · ספר שופטים · הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם

רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם פרק כב

10 הלכות

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   שְׁנַּיִם שֶׁבָּאוּ לְפָנֶיךָ לְדִין אֶחָד רַךְ וְאֶחָד קָשֶׁה. עַד שֶׁלֹּא תִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם אוֹ מִשֶּׁתִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם וְאִי אַתָּה יוֹדֵעַ לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה אַתָּה רַשַּׁאי לוֹמַר לָהֶם אֵינִי נִזְקָק לָכֶם שֶׁמָּא יִתְחַיֵּב הַקָּשֶׁה וְנִמְצָא רוֹדֵף אַחַר הַדַּיָּן. אֲבָל מִשֶּׁתִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם וְתֵדַע לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה אִי אַתָּה רַשַּׁאי לוֹמַר אֵינִי נִזְקָק לָכֶם. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א יז) "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ" שֶׁלֹּא תֹּאמַר אִישׁ פְּלוֹנִי רָשָׁע הוּא שֶׁמָּא יַהֲרֹג אֶת בְּנִי שֶׁמָּא יַדְלִיק אֶת גְּדִישִׁי שֶׁמָּא יְקַצֵּץ נְטִיעוֹתַי. וְאִם הָיָה מְמֻנֶּה לָרַבִּים חַיָּב לְהִזָּקֵק לָהֶם:

2. הלכה ב׳

   וְכֵן תַּלְמִיד שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ וְרָאָה זְכוּת לֶעָנִי וְחוֹבָה לֶעָשִׁיר אִם שָׁתַק הֲרֵי זֶה עוֹבֵר מִשּׁוּם (דברים א יז) "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ" וְעַל זֶה נֶאֱמַר (שמות כג ז) "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק". וּמִנַּיִן לַדַּיָּן שֶׁלֹּא יוֹשִׁיב תַּלְמִיד בּוּר לְפָנָיו תַּלְמוּד לוֹמַר מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק:

3. הלכה ג׳

   וּמִנַּיִן לְתַלְמִיד שֶׁרָאָה רַבּוֹ שֶׁטּוֹעֶה בַּדִּין שֶׁלֹּא יֹאמַר אַמְתִּין לוֹ עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין וְאֶסְתְּרֵנוּ וַאֲבִינֶנּוּ כְּדֵי שֶׁיִּקָּרֵא הַדִּין עַל שְׁמִי תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות כג ז) "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק":

4. הלכה ד׳

   מִצְוָה לוֹמַר לְבַעֲלֵי דִּינִים בַּתְּחִלָּה בְּדִין אַתֶּם רוֹצִים אוֹ בִּפְשָׁרָה. אִם רָצוּ בִּפְשָׁרָה עוֹשִׂין בֵּינֵיהֶן פְּשָׁרָה. וְכָל בֵּית דִּין שֶׁעוֹשִׂין פְּשָׁרָה תָּמִיד הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח וְעָלָיו נֶאֱמַר (זכריה ח טז) "מִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם" אֵי זֶהוּ מִשְׁפָּט שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שָׁלוֹם הֱוֵי אוֹמֵר זֶה בִּצּוּעַ. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (שמואל ב ח טו) "וַיְהִי דָוִד עשֶֹׁה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ" אֵיזֶהוּ מִשְׁפָּט שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ צְדָקָה הֱוֵי אוֹמֵר זֶהוּ בִּצּוּעַ וְהִיא הַפְּשָׁרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים קֹדֶם גְּמַר דִּין אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַע דִּבְרֵיהֶם וְיָדַע לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה מִצְוָה לִבְצֹעַ אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁגָּמַר הַדִּין וְאָמַר אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּב אֵינוֹ רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת פְּשָׁרָה בֵּינֵיהֶן אֶלָּא יִקֹּב הַדִּין אֶת הָהָר:

5. הלכה ה׳

   אַף עַל פִּי שֶׁרָצוּ בַּעֲלֵי הַדִּין בִּפְשָׁרָה בְּבֵית דִּין יֵשׁ לָהֶם לַחְזֹר וְלִתְבֹּעַ אֶת הַדִּין עַד שֶׁיִּקְנוּ מִיַּד שְׁנֵיהֶם:

6. הלכה ו׳

   יָפֶה כֹּחַ פְּשָׁרָה מִכֹּחַ הַדִּין שֶׁשְּׁנֵי הֶדְיוֹטוֹת שֶׁדָּנוּ אֵין דִּינֵיהֶן דִּין וְיֵשׁ לְבַעֲלֵי דִּינִין לַחְזֹר בָּהֶן וְאִם עָשׂוּ פְּשָׁרָה וְקָנוּ מִיָּדָן אֵין יְכוֹלִין לַחְזֹר בָּהֶן:

7. הלכה ז׳

   אָסוּר לְאֶחָד מִן הַדַּיָּנִים כְּשֶׁיֵּצֵא מִבֵּית דִּין לוֹמַר אֲנִי הוּא הַמְזַכֶּה אוֹ הַמְחַיֵּב וַחֲבֵרַי חוֹלְקִין עָלַי אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁהֵם רַבּוּ עָלַי וְאִם אָמַר כֵּן הֲרֵי הוּא בִּכְלַל הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סוֹד. וּמַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁהוֹצִיא דְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ לְאַחַר שְׁתַּיִם וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְהוֹצִיאוּהוּ בֵּית דִּין מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ וְהִכְרִיזוּ עָלָיו זֶה מְגַלֶּה סוֹד הוּא:

8. הלכה ח׳

   שָׁאַל אֶחָד מִבַּעֲלֵי דִּינִים לִכְתֹּב לוֹ פְּסַק דִּין כּוֹתְבִין לוֹ כָּךְ בָּא פְּלוֹנִי לְבֵית דִּין שֶׁל פְּלוֹנִי עִם פְּלוֹנִי בַּעַל דִּינוֹ שֶׁטְּעָנוֹ בְּכָךְ וְיָצָא זַכַּאי אוֹ חַיָּב וְנוֹתְנִין לוֹ וְאֵין מַזְכִּירִין שֵׁם הַמְזַכִּין וְלֹא שֵׁם הַמְחַיְּבִין אֶלָּא בֵּית דִּין שֶׁל פְּלוֹנִי מִדִּבְרֵיהֶם נִזְדַּכָּה פְּלוֹנִי:

9. הלכה ט׳

   כָּךְ הָיָה מִנְהָגָם שֶׁל אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם. מַכְנִיסִין בַּעֲלֵי דִּינִין וְשׁוֹמְעִים דִּבְרֵיהֶם וְטַעֲנוֹתֵיהֶם וּמַכְנִיסִים הָעֵדִים וְשׁוֹמְעִים דִּבְרֵיהֶם. וּמוֹצִיאִין כָּל אָדָם לַחוּץ. וְהַדַּיָּנִים נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בֵּינֵיהֶם בַּדָּבָר וְגוֹמְרִין אֶת הַדָּבָר וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין בַּעֲלֵי דִּינִים וְגָדוֹל שֶׁבַּדַּיָּנִים אוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּב כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵדַע אֶחָד מִבַּעֲלֵי דִּינִים אֵי זֶה דַּיָּן הוּא מִי שֶׁזִּכָּה אוֹתוֹ וְלֹא אֵי זֶה דַּיָּן הוּא שֶׁחִיְּבוֹ:

10. הלכה י׳

    דַּיָּן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בַּחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא גַּזְלָן אוֹ רָשָׁע אָסוּר לְהִצְטָרֵף עִמּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג ז) "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק". וְכָךְ הָיוּ נְקִיֵּי הַדַּעַת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹשִׂין אֵין יוֹשְׁבִין בַּדִּין עַד שֶׁיֵּדְעוּ עִם מִי הֵם יוֹשְׁבִים וְלֹא חוֹתְמִים אֶת הַשְּׁטָר עַד שֶׁיֵּדְעוּ מִי חוֹתֵם עִמָּהֶם וְלֹא נִכְנָסִים לִסְעוּדָה עַד שֶׁיֵּדְעוּ מִי מֵסֵב עִמָּהֶן:

עוד: ספר שופטים · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי