פרקי אבות · פרק ד · משנה י מתוך 22

פרקי אבות פרק ד משנה י

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הֱוֵי מְמַעֵט בְּעֵסֶק, וַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וֶהֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם. וְאִם בָּטַלְתָּ מִן הַתּוֹרָה, יֶשׁ לְךָ בְטֵלִים הַרְבֵּה כְנֶגְדָּךְ. וְאִם עָמַלְתָּ בַתּוֹרָה, יֶשׁ לוֹ שָׂכָר הַרְבֵּה לִתֶּן לָךְ:

מי אמר את המשנה

רבי מאיר · סיפורים על רבי מאיר בעל הנס · עוד בפרקי אבות: ג, ח, ו, א

המפרשים על המשנה

10 מפרשים: ר׳ עובדיה מברטנורא · פירוש המשניות לרמב״ם · רש״י · רבינו יונה · תוספות יום טוב · תפארת ישראל – יכין · מדרש שמואל · מגן אבות (רשב״ץ) · לחם שמים (יעב״ץ) · ביאור הגר״א

ר׳ עובדיה מברטנורא

הֱוֵי מְמַעֵט בְּעֵסֶק. הַמְעֵט בְּעֵסֶק סְחוֹרָתְךָ וּמְלַאכְתְּךָ, וְיִהְיֶה עִקַּר עִסְקְךָ בַּתּוֹרָה:

וֶהֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם. לִלְמֹד אֲפִלּוּ מִמִּי שֶׁהוּא קָטָן מִמְּךָ בְּחָכְמָה:

יֵשׁ לְךָ בְטֵלִים הַרְבֵּה כְנֶגְדָּךְ. שֶׁיְּסַיְּעוּ לְבַטֶּלְךָ. פֵּרוּשׁ אַחֵר, יֵשׁ בָּעוֹלָם כַּמָּה בְּטֵלִים שֶׁהֵם הָרְשָׁעִים וְחַיּוֹת רָעוֹת שֶׁהֵם בְּטֵלִים, וְעַל יָדָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָבִיא עָלֶיךָ פֻּרְעָנוּת:

וְאִם עָסַקְתָּ בַתּוֹרָה. הוּא עַצְמוֹ יְשַׁלֵּם שְׂכָרְךָ וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. וּבְזֶה יְתֵרָה מִדָּה טוֹבָה עַל מִדַּת פֻּרְעָנוּת:

פירוש המשניות לרמב״ם

אמר הוי ממעט בסחורה והתמד על התורה והוי שפל רוח בפני כל אדם ר"ל שלא תהא שפל רוח בפני הגדולים לבד אמנם בפני כל אדם עד שכשתשב עם איזה אדם שיהיה יהא ספורך עמו כאלו הוא גדול במעלה יותר ממך וזה כולו לברוח מן הגאוה כמו שבארנו: וענין בטלים הרבה כנגדך הוא שיש דברים הרבה המבטלים ויצטרכו למי שנתעסק בהן וכשלא תתעסק בתורה יטרידך הזמן באחד מן הדברים ההם:

רש״י

הוי ממעט עסקים בעסק דרך ארץ:

אם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך. כמה וכמה דברים תמצא יבואו לידך שתבטל מהם. נ״א הוי ממעט בעסקך:

יש לך בטלים. מן השמים ויעמדו כנגדך מבטלין מליתן לך שכר:

רבינו יונה

רבי מאיר אומר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה. שתעשה מלאכתך עראי ותורתך קבע:

והוי שפל רוח בפני כל האדם. גם זה הדבר מענין התורה הוא ועל כן נאמר בתוך דבריו דברי תורה ולא קדמו ולא אחרו. ור"ל גם כי תצליח בתורה שהיא המעלה האמתית ולא תתגאה ואין צריך לומר כי מפני המעלות האחרות נכריות גשמיות שאין ראוי להתגאות:

והוי שפל רוח בפני כל האדם. וגם בפני השפלים והנבזים והפחותים. כדי להתרחק ממדת הגאוה. ואין צריך לומר בפני השקול כמותך:

ואם בטלת מן התורה יש לך הרבה בטלין כנגדך. אלו הרשעים הדובים והאריות הבטלים ממלאכה שהם שבט מוכיח ובהם הקב"ה נפרע מן הבטלים בתלמוד תורה כי לא בידו רוצה לשלם אך על ידי אחרים במדת הפורענות:

ואם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לך. הקב"ה בעצמו ובכבודו נותן שכר לעוסקי תורתו לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח ובזה הוא מבטיח לכל באי עולם כי הפורענות מביא על ידי שולחיו להקל הדבר כי לא כצורנו צורם. אך שלום רב לאוהבי תורתו ושכר טוב ליריאיו על ידו משלם להם ולא על ידי אחרים כדי להרבות בשכר. משל למלך שעשה לו אומן כלי נאה. צוה ואמר המלך לעבדיו שיקחו מאוצרו מעות ולפורעו בענין יפה. והלא פחות יתנו לו משאם המלך בעצמו היה פורעו כי אין רחב לבם כלב המלך ברוב עשרו וכבודו ואין טבעם בנדיבות כטבעו גם כי ממון המלך יתנו תהיה מתנתם מועטת ממתנת המלך. כך הקב"ה ית' במדת הטובה על ידו רוצה ליתן להגדיל השכר ולהאדיר:

תוספות יום טוב

הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה. פשיטא מאי קמ"ל ויש לפרש דאתי למימר שיהא מעוט העסק בשביל עסק התורה ולא בשביל הטורח או העצלה. דרך חיים. וגרסת הר"ב עסק בלא בי"ת וכן הוגה באבות שמארץ ישראל:

בפני כל אדם. פי' הר"ב ללמוד וכו' וזה מסכים לגרסת מד"ש במשנה ד' הוי שפל רוח בפני כל אדם דהתם לענין הגאוה והכא לענין הלמוד אבל הרמב"ם מפרש הכא נמי לענין הגאוה וזה מסכים לגרסת הספרים דל"ג הכי לעיל:

ואם עמלת בתורה. ויגעת וטרחת בה יש שכר הרבה וכו' כי השכר לפי רבוי העמל והטורח לא לפי רבוי הלמוד. ולכן לא אמר ואם למדת אלא ואם עמלת כי הכל תלוי בעמל אחד המרבה ואחד הממעיט. סיוע לזה מתני' (דסוף פרק ה') דקתני לפום צערא אגרא. מד"ש בשם הר"י לירמא ועיין סוף פרק ב':

תפארת ישראל – יכין

רבי מאיר אומר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה מדל"ק הוה ממעט מלעסוק. ש"מ ה"ק דאפילו באותו עסק שצריך לפרנסתך תמעט בו כל שאפשר:

והוי שפל רוח בפני כל אדם אפילו נגד מי שאינו ממעט בעסק כמוך. או ר"ל דהמרבה בעסק וודאי כוונתו כדי להרבות כבודו בעשרו, לכן אמר הוה שפל וכו':

ואם בטלת מן התורה מחמת עסקיך:

יש לך בטלים הרבה כנגדך שיענשוך מדה כנגד מדה, שאפילו שכשתרצה בסוף לעסוק בתורה, ישפכו לך קיתון על פניך [כסוכה כ"ח ב']:

יש לו שכר הרבה ליתן לך שיקילו לך טרחת פרנסתך, שמלאכתך יעשה ע"י אחרים [כברכות ל"ה ב']:

מדרש שמואל(11 קטעים)

לפי שטורח השגת הממון הוא רב לפי שצריך להרבות בעסק וביגיעת הקנינים והסחורות ולהיות סובב מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר לחורב ביום ולקרח בלילה אבל העוסק בתורה הוא יושב תמיד בנחת בצל קורתו בלא שום יגיעה לכן אמר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה כלומר תהיה ממעט היגיעה והטורח מעליך אם תעסוק בתורה. ואמר עוד והוי שפל רוח בפני כל אדם ולא שתחשוב אתה את עצמך לשפל רוח ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כלומר מלאכי חבלה שהם בטלים ומקוים בכל יום תמיד מתי תמות ויצאו לקראתך ולנגדך:

ואפשר שכוון לתרץ הקושיא שיש על דברי ר' יונתן שהרי אנו רואים כמה בני אדם שקיימו את התורה מעוני ומתו בענים ואמר ר"מ אם יצאו קצת מהכלל של ר' יונתן, דע כי עיקר השכר הוא השכר או העונש השמור לו לעולם שכולו ארוך ולזה כנגד מ"ש ר' יונתן כל המבטל את התורה אמר אם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך בעוה"ב שנפרעין ממך. וכנגד כל המקיים את התורה אמר אם עמלת בתורה יש שכר הרבה ליתן לך והשכר צפון לעתיד לבא כמנין י"ש עולמות וכמו שאז"ל בפסוק להנחיל אוהבי י"ש, וזהו שכוון בכאן במלת י"ש שאמר י"ש שכר הרבה ליתן לך כי לעולם משפטי ה' אמת צדקו יחדו. א"נ אמר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה כלומר עסק הקנינים והסחורות יהיו למעט בעיניך ועיקר העסק שתחשוב יהיה עסק התורה ואף אם עסק הקנינים למעט בעיניך בני אדם העוסקים בסחורות אל תזלזל בכבודם ותתגאה עליהם אלא הוי שפל רוח בפני כל אדם ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך כלומר לא לבד תקבל עונש על מה שבטלת אתה אלא אף על מה שנתבטלו אחרים בסבתך שראו אותך בטל, וכן אם עמלת בתורה יש שכר הרבה ליתן לך אפילו אם לא למדו אחרים ממך וכ"ש אם למדו אחרים ממך לעסוק בתורה כי אז זכות הרבים תלוי בך. ואפשר עוד לפרש שרצה להשמיענו מה שאז"ל בגמ' חסידים הראשונים שהיו עוסקין כמעט כל היום במלאכת שמים ומלאכתן נעשית מאליה במעט עסק שהיו עוסקין בה, וזה השמיענו ר"מ ואמר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה ולא אמר הוי ממעט במלאכה ועסוק בתורה לפי שלעולם אין המיעוט במלאכה כי המלאכה לעולם תגמר מאליה עד כדי שיעור הצריך אל פרנסתו על דרך והבית בהבנותו ובהיותך עוסק בתורה אתה ממעט בעסק המלאכה כי במעט עסק וטורח תיעשה המלאכה מאליה ואמר והוי שפל רוח בפני כל אדם כלומר אף אם מעטת בעסק ועסקת בתורה לא מפני זה תתגאה כי אין ראוי לאדם שיתגאה על היותו צדיק. ואל זה כוון מש"ה ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי כלומר אותו שעם היותו צדיק גמור וחרד על דברי הוא עני ונכה רוח וכן אמר הכתוב הולך תמים ופועל צדק הולך תמים ושפל אע"פ שהוא פועל צדק ועושה צדקה ומצות ואינו מתגאה בצדקתו. וכנגד מ"ש הוי ממעט בעסק אמר אם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך כלומר אם בטלת מן התורה בחשבך להרבות במלאכה מפני זה תתרבה המלאכה כי הקב"ה מזמין לך דברים בטלים כדי שתתעסק בהם באופן שתתעסק באותן הדברים בטלים והמלאכה לא תתרבה. וכנגד מ"ש ועסוק בתורה אמר אם עמלת בתורה מלבד שלא תתמעט מלאכתו מפני עסק התורה גם בעוה"ב יש שכר הרבה ליתן לך. וקרוב לזה כוון הכתוב שאמר ששת ימים תעשה מלאכה וגו' שמלבד שנראה שהוא מיותר שפעמים רבות זכר ענין שמירת השבת, ולהבין אם הכוונה ליתן רשות שתעשה מלאכה בששת ימי החול מהיכא תיתי דלא היה יכול, ואם הכוונה שיעשה מלאכה בחיוב זה אינו שאינו חייב לחזר עליה, ועוד דהכי הול"ל ששת ימים תעשה מלאכה או ששת ימים תעבוד וגו' ומאי תיעשה מלאכה דקאמר. אמנם הכוונה הוא לפי שמשמירת השבת נמשך לאדם הפסד ממון שיושב ובטל ביום השבת. לז"א כי הוא יתברך יברכך במעשה ידך שבששת ימים תיעשה מלאכה עצמה מבלי עסק וטורח רב מכוון אל מאמר ר"מ הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה וכו':

ואפשר עוד לפרש שאמר הוי ממעט בעסק וכו' לא אמר מעט בעסק וכו' להורות שיהא זה דברי מתמיד שבכל יום ויום יהיה משתדל להיות ממעט והולך בעסק יותר ממה שמיעט אתמול ואמר ועסוק בתורה ולא אמר ומרבה לעסוק בתורה מקביל אל הוי ממעט בעסק להורות כי האדם אפי' שירבה לעסוק בתורה לא יקרא מרבה לפי שלעולם לא השלים את חקו, וסמך לזה הוי שפל רוח בפני כל האדם כלומר כיון שמעולם לא יצדק עליך לומר שהרבית ללמוד תורה כי הלואי שתשלים את חקך א"כ במה תתגאה. ואמר אם בטלת מן התורה כי לא די שלא מעטת בעסק ועסקת בתורה אלא אפי' להשוותם חציו לך וחציו לה' לא בחרת רק בטלת מן התורה לגמרי יש לך בטלים הרבה כנגדך כלומר כי מצות רבות יהיו בטלים כי לא תקיימם כי אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד. וידוייק בזה מ"ש בטלים ולא אמר מבטלים:

ואם עמלת בתורה כלומר שהוספת על מה שאמרתי ועסוק בתורה ואתה הגדלת לעשות יותר מעסק והוא העמל, יש שכר הרבה ליתן לך כלומר שיהיה כל כך בריבוי השכר עד שיצדק על אותו השכר שהוא נותן אליך דרך מתנה כי א"א שיזכה אדם לשיהיה ראוי לאותו השכר בדרך תשלומים ולכן אמר ליתן לך ולא אמר לשלם לך. ואפשר שמה שאמר אם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך הכוונה שכשיתבטל מלימוד התורה תכף יזדמנו לו כנגדו דברים בטלים לדבר בהם ושיחה בטלה כי כנגדו ולעומתו הם עומדים לפי שטבע האדם לאחוז בהם. עוד שמעתי במ"ש בספר הזוהר שיש כתות של מלאכי השרת למעלה בעולם העליון שכשישראל מתפללים הם משתתפים עמהם וכן בלמוד התורה וא"כ אם בטלת מן התורה גם המלאכים בטלים בעבורך:

והרי"א ז"ל כתב הוי ממעט בעסק רוצה לומר בעניני העולם ועסוק בתורה הרבה ואם תרצה לעשות זה הוי שפל רוח בפני כל אדם לפי שרוב עסקי האדם ועניניו העולמיים הלא הם להתמדת כבודו המדומה ולכן יצטרך לאסוף ולכנוס כדי שיוציא ויתן בעבור שלא ירד מכבודו ולכן אמר והוי שפל רוח בפני כל אדם כי כאשר תהיה שפל רוח תסתפק בהכרחי ולא תבקש המותרות ותעשה ת"ת עיקר. ואמר אם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך ר"ל שאם יתבטל מן התורה ברצונו מפני צרכי עסקיו על הביטול ההוא על דרך העונש ימצאוהו רעות רבות וצרות ובטולים רבים כי המקרים לא יוקפו וכמו שאמרו במגילת החסידים אם תעזבני יום יומים אעזבך, אבל אם יעשה עיקר זמנו בלמוד התורה יש שכר הרבה ליתן לו כי השי"ת יביא עצות מרחוק לתת לו די צרכו, ודבריו אלה הם ביאור לדברי ר' יונתן שאמר סופו לקיימה מעוני עכ"ל:

והרמב"ם ז"ל כתב והוי שפל רוח בפני כל אדם ר"ל שלא תהא שפל בפני הגדולים לבד אמנם בפני כל אדם עד שכשתשב עם איזה אדם שיהיה יהיה ספורך עמו כאלו הוא גדול במעלה יותר ממך וזה כאלו לברוח מן הגאוה, וענין בטלים הרבה כנגדך הוא שיש דברים הרבה המבטלים ויצטרכו למי שיתעסק בהם וכשלא תתעסק בתורה יטרידך הזמן באחד מן הדברים ההם עכ"ל:

וה"ר יצחק ברבי שלמה ז"ל כתב כי מפורש בברייתא כל המבטל מדברי תורה הרבה בטלים כנגדו ארי זאב ברדלס נחש גייסות ולסטים באים עליו ונפרעים ממנו שנאמר אך יש אלהים שופטים בארץ, וי"מ כי אמר בטלים הרבה ולא אמר מבטלים הרבה לומר כי הגמול הטוב שהיה ראוי לבא לך אם עסקת בתורה תפסיד אתה שבטלת מן התורה ויהיה פירוש בטלים ביטול הטובות שהיו מזומנות לך בזכות התורה אם עסקת בה. עוד כתב בשם רבינו יונה ז"ל יש לך בו בטלים הרבה הרשעים הבטלים ממלאכה שבהם נפרע השי"ת מן המתבטלים מן התורה ואם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לידך כדי להרבות לך שכר בעין יפה לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח כי מדה טובה מרובה כי הפורענות על ידי שליח. וכתב הרב ר' ישראל כי הטוב המגיע לאדם הוא מאתו יתברך והרעות המגיעות לאדם הם מהאדם לא מהשי"ת כי אין דבר רע יורד מן השמים אבל האדם הוא המסבב שירד וכן תקנו רז"ל בתפלה אתה בחרתנו ותתן לנו כלומר שכל הטובות הבאות לנו הם מאתו יתברך וכשנזכיר הרעות הבאות לנו נאמר כי הם בסבתנו כמו ומפני חטאינו גלינו מארצנו ולכן צריך האדם ליזהר מביטול התורה כי הוא עון פלילי יותר חמור מעון ביטול התמיד שכן מצינו ביהושע כשנראה לו המלאך וחרבו שלופה בידו אמר הלנו אתה שאלו על איזה עון באת על ביטול התמיד או על עון ביטול תורה אמר לו עתה באתי רמז לו עתה בנוטריקון על תלמוד התורה באתי עכ"ל:

וה"ר מנחם לבית מאיר ז"ל כתב אם בטלת מן התורה להתעסק במלאכה או באומנות לא תעלה בזה על מדרגת זולתך כי אם תעשה סוחר כמה סוחרים בבני אדם כמותך, וכן בכל המלאכות וקראם כולם בטלים שהם בטלים מן התורה והכל אפס ותהו בערך אל התורה אבל אם תשתדל במעלות התוריות תעלה בה על מעלת זולתך כי מועטים תמצא לחברתך. ואמרו חכמי המוסר האמת כבד על כן נישאיו מעטים. ורז"ל אמרו והחכמה מאין תמצא לכסף ולזהב יש תמורה אבל ת"ח שמת מי מביא לנו תמורתו, ואם עמלת בתורה השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך ויכוין לך הדרך להמציא לך מזונותיך וכל צרכי גופך עכ"ל:

ולב אבות כתב הוי ממעט בעסק כלומר אם תהיה חכם ועוסק בתורה אל תעשה על זה הרבה עסקים והוראות בפני העם כדי שיראוך עוסק בתורה ולומד אלא בצניעות גדול הוי ממעט העסקים וההוראות ובינך לבין עצמך עסוק בתורה עכ"ל. וכתב עוד והוי שפל רוח בפני כל אדם שלא יחזיק עצמו לחכם גדול ויודע אלא והוה שפל רוח בפני כל אדם כדי שיהיה חכם לומד מכל אדם ויחשוב כי כל אדם יודע יותר ממנו וילך וילמוד ממנו ובזה יתקיים בו איזהו חכם הלומד מכל אדם עכ"ל:

והר"ם אלמושנינו ז"ל דקדק למה לא אמר ואם עמלת בתורה יתנו לך שכר הרבה כמו שנזכר בהרבה מקומות וכתב כי ר"ל יש לך בהווה במה שאתה עמל בתורה שכר הרבה ליתן לך עוד שכר אחר נוסף על מה שיש לך בהווה עכ"ל. וכתב ה"ר ישראל ז"ל לבות בני האדם בתים בנאם השי"ת והכינם אוצרות לחכמה וכשתמצא התורה לב פנוי תמלאנו מספוריה ואם נכנס בו שום דאגה וטרדא והרהורים ומחשבות תנוס מלבו והמושכלות כאשר יחנו כן יסעו ולפי שהרדיפה אחר הממון תרבה יגון כאומרו מרבה נכסים מרבה דאגה הזהיר התנא הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה עכ"ל:

והרב רבי יהודה לירמא ז"ל פי' אם בטלת עצמך מלעסוק בתורה יש לך פרקליטין ומליצים טובים הרבה שיהיו ודאי יוצאין כנגדך רוצה לומר לקראתך בשעת פטירתך מן העולם להליץ עליך טוב לפני השי"ת אלו עסקת בתורה מה שעתה הם בטלים מלצאת כנגדך לפי שבטלת מן התורה, ואם עמלת בתורה ויגעת וטרחת בה יש שכר הרבה ליתן לך כי השכר לפי רבוי העמל והטורח לא לפי רבוי הלימוד ולכן לא אמר ואם למדת אלא ואם עמלת כי הכל תלוי בעמל אחד המרבה ואחד הממעיט, סיוע לזה מתניתין דקתני לפום צערא אגרא עכ"ל. והרב בעל העקידה פי' אם בטלת מן התורה להתעסק בהבלי העולם הנה יהיה חלקך עם הבטלים אשר כמותך אשר היה מציאותם לאין ולאפס ובמותם ספו תמו מן בלהות, ולהפך אם עמלת בתורה כי כל העולם לא נברא אלא לצוות לך ולאשר כמותך ויש שכר הרבה עכ"ל:

מגן אבות (רשב״ץ)(4 קטעים)

רבי מאיר אומר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה. רבי מאיר מקהל גרים היה מבני נרון קיסר כמו שנזכר באגדת הניזקין והיה חריף הרבה עד שלא רצו לקבוע הלכה כמותו וזהו שאמרו בעירובין פרק ראשון גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של ר' מאיר כמותו ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו מפני שלא עמדו חביריו על סוף דעתו שהיה אומר על טמא טהור ומראה פנים והיה אומר רבי האי דמחדדנא מחבירי משום דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה ואלמלא חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך. ורבינו שלמה ז"ל פירש שהיה יושב אחריו בישיבה וכן מוכיח לשון הגמרא ובירושלמי מפורש שנתגלה צוארו של ר' מאיר וראה אותו רבי ומשם זכה להיות מחודד אמרו שם אפרח רוחא פקוליה מעלוי קדליה דרבי מאיר אודיק רבי מן כותלא וחמא קדליה דרבי מאיר מן אחורוי אמר רבי לא זכיתי לתורה אלא על דחמיתי קדליה דרבי מאיר מן אחורוי והסתמות שבמשנה כולם הם על דעתו וזהו שאמרו סתם משנה רבי מאיר בפרק ראשון מגיטין ובמקומות אחרים ולמד לפני רבי עקיבא ואחר כך לפני רבי ישמעאל כמו שנזכר שם בראשון מעירובין וכן בסוטה פרק היה נוטל וסמכו ר' עקיבא והיה יניק ולא קבלוניה ואחר כך סמכו ר' יהודה בן בבא כשהגדיל וקבלוהו כמו שנתפרש בסנהדרין בפרק ראשון ואמר כי האדם יש לו למעט בעסק סחורה ולעסוק בתורה כמו שנזכר בפרק ראשון עשה תורתך קבע ושם פירשנוה וכן היה עושה הוא שהרי בעירובין בפרק ראשון ובסוטה פרק היה נוטל כשבא ללמוד תורה לפני רבי ישמעאל אמר לו מה מלאכתך אמר לו לבלר אני ואמרו במדרש קהלת רבי מאיר היה כתבן טב מובחר והוה לעי תלת סלעין בכל שבא והוא אכיל ושתי בחדא ומכסי בחדא ומפרנס אוחרתא לרבנן ואמרי ליה תלמידוהי רבי בניך מה את עביד עליהון אמר להון אין הווין צדיקין כההוא דאמר דוד לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם ואם לאו מה אניח את שלי לאויבי המקום ולא כן אמר שלמה ומי יודע החכם יהיה או סכל וישלוט בכל עמלי ועל כן היה מזהיר למעט בעסק ולעסוק בתורה:

והוי שפל רוח בפני כל אדם. וכבר נאמר למעלה מאד מאד הוי שפל רוח והוא הוסיף בפני כל אדם ואפילו הוא קטון ממך ואפי' עשית תורה הרבה ולזה הכניסו בכאן בתוך דבריו. או הוי שפל רוח בפני כל אדם כדי ללמוד ממנו ולעסוק בתורה:

ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך. והם יסייעוך בבטולך וכמו שאמרו בספרי ובירושלמי פרק הרואה אמר ריש לקיש מצאו כתוב במגילת חסידים אדם הולך יום אחד וחבירו גם כן יתרחק ממנו יום אחד נמצא כי במהלך יום אחד יתרחקו זה מזה מהלך שני ימים וכן פירשוהו שם בירושלמי. והגירסא הנכונה היא בטלת על משקל אמרת שמרת עמלת מהבניין הקל בודד כמו ובטלו הטוחנות:

ואם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לך. ובמדרש משלי היא שנויה על מקרא שנא' אם חכמת חכמת לך זה הוסיף על דברי רבי טרפון בסוף פרק שני שר' טרפון אומר נאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. ורבינו יונה ז"ל קשר הדברים אמר אם בטלת מן התורה יש בעולם כמה בטלים והם הרשעים והאריות והדובים שהם בטלים והקב"ה על ידם ישלם לך פורענות כי הם שבט אפו ואם עסקת בתורה הוא בעצמו ובכבודו יתן לך שכר הרבה לא על ידי מלאך ובזה יתירה מדה טובה למדת פורענות. וסוף זאת המשנה ואם עמלת בתורה לא כתבוה בסדורי תפלות:

לחם שמים (יעב״ץ)(3 קטעים)

והוי שפל רוח. שלא תזוח דעתך עליך מחמת למוד תורה הרבה. כענין שאירע לרשב"א. כשבא מבית רבו ממגדל עדר. לכך סמכו ענין לעסק התורה. אבל ענין השפלות הוא בכל דבר. כך נראה לי נכון יותר בס"ד:

בטלים הרבה. לפירוש שני דרע"ב מדויק יותר תיבת כנגדך:

ואם עמלת כו'. נדחק הרע"ב בחנם. כי לא היה צריך לכך. לחדש דבר מעתה. ולחלק יצא בין תשלום פורענות ע"י שליח. ובין גמול הטוב ע"י הקב"ה בעצמו. מה שלא שמענו עד כה בשום מקום. כי אם בשלשה דברים שלא נמסרו ביד שליח. אכן באאע"ה מצינו. מה שעשה למלאכים בעצמו. פרע הקב"ה לבניו בעצמו. ולא נשמע כזה לזולתו. וא"כ כל המצות אדם עושה אותן בעצמו ובודאי הקב"ה נאמן לשלם שכר. בין ע"י עצמו. בין ע"י שליח. גם במדת פורענות לפעמים נפרע בעצמו. כמ"ש במצרים ובסנחריב וזולת הרבה ואין להאריך בכך. על כן ודאי אין זה ההפרש העצמי. בין מדה טובה למדת פורענות. ומה לנו ולדוחק והרי החילוק מבואר היטב בלשון התנא. באמרו שכר הרבה. והוא ת"ק פעמים יותר. כמ"ש במקום אחר. משא"כ במדת פורענות. שאינו מוסיף על המדה. אלא מדה במדה בשוה. ואמנם יש לדקדק. מאי קמ"ל תנא דיש שכר הרבה. אטו עד האידנא לא ידעינן הא. שאין הקב"ה מקפח שכר. כמדומה אני שרצה לרמוז ג"כ דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא. כלומר ואל תדאג אם אינך מקבל שכרך מיד. לא תהא לך למפח נפש ומחלת לב בתוחלת ממושכה. כי ארוכה היא ובכלל ברכה. שמתוך כך נושא השכר פירות הרבה. לפי רוב הזמן הנמשך בהמתנה. ובזה מיושב ג"כ יתור נפיש מלת לו. שהיה מספיק לומר יש שכר הרבה. אלא י"ל אע"פ שהשכר שמור הוא אצלו. בטוח הוא לך לשלם במיטב ובשפע רב. והרי זה טוב. ויש לי לומר בו עוד דרך אחר יפה. על פי מה שנשאל ונחקור. מדוע באמת תהא מדה טובה יתרה הרבה כל כך. ולא דיה השכר הפשוט והשוה לערך המצוה. הלא אף זה חסד חנם הוא (עמ"ש בס"ד פ"ק מ"ג) אבל הענין הוא נודע ליודעי חן. כי נר המצוה האחת מדליק נרות הרבה למעלה. וגורם תוספת שפע ברכה והארה גדולה בעליונים. וכל העולמות שמחים על ידי האדם שמכשיר מעשיו. ולכן אמרו רז"ל אדם מקדש עצמו מעט. מקדשין אותו הרבה. לפי שבמעשיו קנה לו אוהבים רבים. ולכן אפילו כשבא ליטהר מסייעין אותו. וכן אמרו שהצדיקים מוסיפין גבורה בפמליא של מעלה. וזהו ג"כ לדעתי מה ששנינו ששכר מצוה. מצוה. שכך מתחייב מתוספת הקדושה שנתרבה מכחו. עד ששלהבת יה (הדולק בנר מצוה) עולה מאליה. ומספיקין בידו לקיים עוד מצות. ולפי שהרוויח והשביח הרבה למעלה. כן ראוי ומחויב הדבר שיתרבה שכרו כמו כן. וכך היא המדה ישרה. וזהו שאמר התנא מכוון מאד. יש לו שכר הרבה. פירוש מפני שיש לו שכר הרבה על ידך. לכן בדין הוא ליתן לך ג"כ. עוד אני אומר לפי דרך זה. שלא כוון התנא לשכר העוה"ב בעצם. אלא על שכר מצוה מצוה נתכוון. שהרי יש בזה שכר הרבה ודאי. שבח דממילא וממילא יזכה לרב טוב הצפון. וא"ת לפי דרך זה יקשה. הלא שנינו גם שכר עבירה עבירה. אי הכי מאי בינייהו. הא לא קשיא. דכבר אמרו רז"ל עבירה שעושה פירות. היא שיש לה פירות. ולא עבירה שאין עושה. פירות (ועל כרחך צריך לומר כן. דאי לאו הכי קשיין אהדדי. כמש"ל בס"ד מ"ב דפרקין) אבל המצוה איזו שהיא לעולם עושה פירות. זהו ההפרש המיוחד בבחינת ערך התשלומין בין מדה טובה להפכה. ולפי דרכנו למדנו. שעל כל פנים גרסת יש לו שכר. ישרה היא ודאי:

ביאור הגר״א

הוי ממעט כו'. כמ״ש ודברת בם כו':

שאלות נפוצות

מה כתוב בפרקי אבות פרק ד משנה י?

רבי מאיר אומר, הוי ממעט בעסק, ועסק בתורה. והוי שפל רוח בפני כל אדם. ואם בטלת מן התורה, יש לך בטלים הרבה כנגדך. ואם עמלת בתורה, יש לו שכר הרבה לתן לך:

מי אמר את המשנה?

המשנה מובאת בשם רבי מאיר.

מה הפירוש של ר׳ עובדיה מברטנורא על המשנה?

הוי ממעט בעסק. המעט בעסק סחורתך ומלאכתך, ויהיה עקר עסקך בתורה:

אילו מפרשים כתבו על המשנה?

10 מפרשים מובאים כאן: ר׳ עובדיה מברטנורא, פירוש המשניות לרמב״ם, רש״י, רבינו יונה, תוספות יום טוב, תפארת ישראל – יכין, מדרש שמואל, מגן אבות (רשב״ץ), לחם שמים (יעב״ץ), ביאור הגר״א.

שתפו את הדף:וואטסאפ

מקורות הנוסח של הפירושים

נוסח המשנה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Pirkei Avot – תורת אמת 357 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
ר׳ עובדיה מברטנורא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bartenura on Pirkei Avot – תורת-אמת (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
פירוש המשניות לרמב״ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rambam on Pirkei Avot – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
רש״י: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashi on Avot – Vilna Edition (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
רבינו יונה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rabbeinu Yonah on Pirkei Avot – Pirkei Avot, Berlin, 1848 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תוספות יום טוב: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot Yom Tov on Pirkei Avot – Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תפארת ישראל – יכין: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Yachin on Pirkei Avot – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
מדרש שמואל: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Midrash Shmuel on Avot – Midrash Shmuel, Warsaw, 1876 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
מגן אבות (רשב״ץ): מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Magen Avot on Avot – Magen Avot, Leipzig 1855 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
לחם שמים (יעב״ץ): מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Lechem Shamayim on Pirkei Avot – עץ אבות, לחם שמים, קרקוב, תרמ"ג (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
ביאור הגר״א: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Gra on Pirkei Avot – פרקי אבות עם פירוש הגר"א, וילנא, תקצ"ו (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)