המילה "עָבַט" בתורה

המילה "עבט" בתורה פירושה להלוות לאחר, או לקחת משכון בעבור הלוואה, והיא מופיעה לראשונה בברכה שבדיני השמיטה (דברים טו, ו) ובסך הכול 5 פעמים בתורה.

המשמעות הפשוטה

"והעבטת" הוא להלוות, ו"תעבט" הוא ללוות. במקום אחר המילה מתארת לקיחת משכון מן הלווה.

והעבטת גוים רבים

בפעם הראשונה נאמר: «כִּי־ה׳ אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר־לָךְ וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ» (דברים טו, ו). ההלוואה מתוארת כאן כברכה.

די מחסרו

על העני נאמר: «כִּי־פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת־יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ» (דברים טו, ח). ההלוואה היא לפי מה שחסר לו, והפעלים כפולים: "פתח תפתח", "והעבט תעביטנו".

לא תבא אל ביתו

על המשכון נאמר: «כִּי־תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה לֹא־תָבֹא אֶל־בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ» (דברים כד, י). המלווה אינו נכנס אל בית הלווה כדי לקחת משכון.

צורות ומילים מאותה משפחה

בתורה מופיעות הצורות והעבטת, תעבט, והעבט, תעביטנו ולעבט. במשפחת המילה נמנה גם "עבוט", המשכון עצמו.

מבט מן הפסוקים

מן הפסוקים עולה שההלוואה בתורה היא גם ברכה וגם אחריות. נותנים די מחסורו של העני, ושומרים על כבודו ועל ביתו.

מאת מערכת האתר.