המילה "נָאַף" בתורה

המילה "נאף" בתורה היא פועל שפירושו לבגוד בברית הנישואין עם אשת איש, והיא מופיעה לראשונה בדיברות שבספר שמות (שמות כ, יד) ובסך הכול 6 פעמים בתורה.

המשמעות הפשוטה

הפועל מתאר פגיעה בקשר שבין איש לאשתו. התורה מציגה זאת כאיסור חמור, ומזכירה אותו בין הדברות.

לא תנאף

בדיברות שבספר שמות נאמר בקיצור רב: «לֹא תִּנְאָף» (שמות כ, יד). מילים ספורות, בלי הסבר ובלי תוספת.

הדיבר בספר דברים

גם בדיברות שבספר דברים חוזר הדיבר: «וְלֹא תִּנְאָף» (דברים ה, יח). כאן הוא נפתח באות ו"ו, ומחובר לדברות שלפניו ושאחריו.

בספר ויקרא

בספר ויקרא נאמר: «וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת־אֵשֶׁת אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ מוֹת־יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת» (ויקרא כ, י). הפסוק חוזר על הפועל ומדגיש שמדובר ב"אשת רעהו", כלומר פגיעה גם בזולת.

צורות המילה

בתורה מופיעות הצורות תנאף, ינאף, הנאף והנאפת. הפסוק בספר ויקרא מזכיר את שני הצדדים, "הנאף והנאפת", בלשון זכר ובלשון נקבה, וכך מלמד שהאחריות מוטלת על שניהם.

מבט מן הפסוקים

מן הפסוקים עולה שהתורה רואה בקשר הנישואין דבר שמור וקדוש. הדיבר הקצר "לא תנאף" נאמר גם בספר שמות וגם בספר דברים, והפסוק בספר ויקרא מזכיר שהפגיעה היא גם ב"רעהו".

מאת מערכת האתר.