ספורנו על בראשית פרק מה

להתאפק לכל הנצבים עליו. להתאפק התאפקות מספיק לברר עסקי כל הנצבים עליו:

העוד אבי חי. אי אפשר שלא מת מדאגתו עלי:

גשו נא אלי. שלא ישמעו שומעי הבכי את מכירתו:

אשר מכרתם. ובזה תדעו שאני יוסף בלי ספק שלא ידע איש במכירתי ושאני אחיכם זולתנו כי הקונים לא ידעו שאני אחיכם:

ועתה לא אתם שלחתם. הנה בראותכם תכלית אלהי שלא היה מושג בזולת אלה הסבות הקודמות אין ספק שהסבות הקודמות היו גם כן ברצון אלהי לסבב זה התכלית:

לאב לפרעה. יועץ למלך:

ולאדון לכל ביתו. ממונה על הבית:

ומושל בכל ארץ מצרים. להנהיג עניני העמים:

מהרו. שלא יצטער יותר:

פן תורש. לחסרון מרעה הצאן כאמרם אחר כך כי אין מרעה לצאן:

ועיני אחי בנימין. שלא ידע במכירתי:

כי פי המדבר אליכם. בלתי מליץ והנה במכירתי לא היה איש מדבר בלשוננו זולתנו כי הקונים היו ישמעאלים ומדינים:

ומהרתם והורדתם את אבי הנה. למען ישמח לראות:

וייטב בעיני פרעה. שחשב שמכאן ואילך תהיה השגחת יוסף על הארץ לא כהשגחת גר מנהיג אבל בהשגחת אזרח. הושב לשבת בארץ הוא וזרעו ולזה ישגיח בכל לב להטיב לארץ וליושביה:

אמור אל אחיך זאת עשו. שזאת היא הכוונה שתעשו שתקחו את אביכם ואת בתיכם:

ואתה צויתה. ואמור להם גם כן שאתה צוית עליהם:

זאת עשו. ולהשיג זה המכוון שלא ימאן אביכם מבא:

קחו לכם מארץ מצרים עגלות. כי כשיראה העגלות מוכנות שלוחות מאתנו לא ימצא כל כך מקום לדחות ולמאן וכן הי' אחר כך באמרו וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ויאמר ישראל אלכה ואראנו:

ועינכם אל תחוס על כליכם. שלא תאחרו וירבה הנזק במקנה ברב האיחור:

ולאביו שלח כזאת. כמו מתנת בנימין ועם זה שלח עשרה חמורים ועשר אתונות כי ברבים תהיה הוא"ו בסוף כמו יששכר זבולן ובנימין:

וישלח את אחיו. פטרן ונתן להם רשות. כמו שלחני כי עלה השחר. שלחוני ואלכה לאדוני:

ויפג לבו. נתעלף וחסרה קצת דפיקת לבו ורוחו ממה שהיה קודם כמנהג בעלוף מדאגת לבו בהזכירם את יוסף:

כי לא האמין להם. לפיכך ותחי רוח יעקב ולא אבדה רוחו אחר כך כשהאמין כמו שיקרה בעת השמחה הפתאומית הממית בצאת הרוח החיוני אל החוץ כי אמנם נכנסה לפנים בעת הדאגה הקודמת כשלא האמין:

וידברו אליו את כל דברי יוסף. שאמר ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר כדי לערב בדבר הבשורה איזהו דאגה:

ותחי רוח יעקב. נרפא מן העלוף הקודם בהדרגת השמחה עם הדאגה:

רב אלכה ואראנו. לא שאגור שם כדבריו: