הרא"ש

הרא"ש – רבנו אשר בן יחיאל – היה תלמידו של מהר"ם מרוטנבורג ומגדולי חכמי אשכנז. בתחילת המאה ה-14 עזב את אשכנז, התיישב בטולדו שבספרד וכיהן בה כרב. חיבורו ההלכתי על התלמוד ("פסקי הרא"ש") הוא אחד משלושת עמודי ההוראה שעליהם נשען השולחן ערוך, ובנו, רבי יעקב, הוא בעל הטורים.

פירושי הרא"ש על התורה הם הערות קצרות על פסוקים, ברוח בעלי התוספות: קושיות על פירוש רש"י, רמזים, גימטריות ודרשות. הם נדפסו בספר "הדר זקנים" (ליוורנו, 1840), יחד עם פירושי בעלי התוספות, ומשם הם מובאים כאן.