אור החיים על שמות פרק מ

ביום החדש וגו׳. הקמה זו היתה אחר שבעת ימי מלואים לדבריהם זכרונם לברכה (במדבר רבה פי״ג), וכן מוכיחים הכתובים כי שבעת ימי המלואים לא נעשה בהם אלא מלואי ידי אהרן, ולזה צוה ה׳ מעשה שבעת ימי מלואים קדם מצות הקמת המשכן והערכתו, וגם בפרשת צו כשמשח אהרן ובניו יום ראשון של מלואים שם הזכיר משיחת המשכן וכליו, ולא הזכיר שם הקמת המשכן וסדרו. הא למדת כי המלואים היו קדם הקמת המשכן והערכת כליו, ויום ראש חדש ניסן הוא שנתקדש המשכן וסדר משה מערכת המשכן והקריב בו את האמור בענין. הא למדת שלא שמש משה במשכן בסדר כל האמור בפרשה זו אלא ביום אחד, שהוא יום השמיני של מלואים. ואפלו להסוברים שכל שבעת ימי המלואים היה משה בונה משכן וסותרו (ירושלמי יומא א,ה), בהכרח לומר כי משכן הוא שהיה בונה וסותר אבל סדר הכנתו לא היתה אלא ביום ראש חדש ניסן, כאמור בענין ״באחד לחדש וגו׳ ושמת שם וגו׳ והבאת את השלחן״ וגו׳. הרי כי מחדש הוא מודיעו ההערכה ומקום כל דבר וסדר הנחתו, ואם זה לו שבעת ימים והוא מעריך, מה מקום להודיע מחדש? אלא ודאי זה היום תחלת סדר מעשה המשכן ותקונו, והקריב משה בו ביום כל האמור בענין במצות ה׳ אליו, כאמור לפנינו.

כאשר צוה ה׳ את משה. הצרך לומר את משה ולא הספיק לומר ״כאשר צוה ה׳״ והדבר ידוע כי אותו צוה ה׳? כונת הכתוב הוא להודיע שהתורה מעידה על המעשה שלא היה בו שנוי מהמצוה, ושעור אמרו ״כאשר״ הוא על גופו של מעשה, ואם היה אומר ״כאשר צוהו ה׳״ היה בנשמע שחוזר על העושה שעשה כאשר צוהו, והבן. וטעם כפל הדבר בכל פרט ופרט, להראות שכל פרט הוא חשוב מצוה בפני עצמו וראוי ליאמר עליו לבדו ״צוה ה׳ את משה״.

ולא יכל משה וגו׳. והגם שאמר הכתוב בפרשת משפטים (שמות כד:יח) ״ויבא משה בתוך הענן״, שם היה אחר שקרא אליו ה׳ נתן בו כח. או יאמר על זה הדרך ולא יכל משה וגו׳, והטעם כי שכן עליו הענן ואין מציאות זה כמציאות האמור בפרשת משפטים, כי כאן כבוד ה׳ מלא את המשכן, מה שאין כן הענן שבא בו בהר סיני, שם נאמר (שמות כד:יז): ״ומראה כבוד ה׳ כאש אוכלת בראש ההר״, וסמוך ליה: ״ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר״, פרוש – מקום שאין שם שוכן כבוד ה׳, מה שאין כן במה שלפנינו שהיה כבוד ה׳ מלא המשכן, ולא יכול לכנס במקום מלא כבודו יתברך.

חסלת פרשת פקודי סליק ספר שמות