שמות מ, לה

ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד. וכתוב אחד אומר (במדבר ז פט) ובבא משה אל אהל מועד, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם, כי שכן עליו הענן, אמור מעתה כל זמן שהיה עליו הענן לא היה יכול לבא, נסתלק הענן נכנס ומדבר עמו:

וְלָא יָכִיל משֶׁה לְמֵיעַל לְמַשְׁכַּן זִמְנָא אֲרֵי שְׁרָא עֲלוֹהִי עֲנָנָא וִיקָרָא דַיְיָ אִתְמְלִי יָת מַשְׁכְּנָא:

וְלָא הֲוָה אֶפְשַׁר לְמשֶׁה לְמֵיעַל לְמַשְׁכַּן זִמְנָא אֲרוּם שְׁרָא עֲלוֹי עֲנַן יְקָרָא וְאִיקַר שְׁכִינְתָּא דַיְיָ אִתְמְלֵי יַת מַשְׁכְּנָא

ולא יכול משה. אז קראו השם שיכנס אל אהל והיה מדבר עם השם פנים אל פנים במקום שהיה נכנס כהן גדול פעם אחת בשנה עם ענן הקטורת כי משה בן בית הוא. והוצרכתי לומר ככה כי משה שם הלוחות בארון ושם הכפורת ששם הכרובים על הארון ועליהם תמיד הכבוד. והנה מה נעשה כאשר יורידו אהרן ובניו פרכת המסך מחוץ מקום הארון איך יגשו אליו על כן אמרתי כי משה לבדו היה נכנם לפנים מהפרכת. ואהרן ובניו יורידו המסך הנקרא פרכת. ומשה היה לוקח המסך ומכסה בו מיד את ארון העדות שלא יראוהו אהרן ובניו. ואמר הכתוב וכסו בו כי היו עוזרים אותו. ויש אומרים כי הכהנים מכסים הארון ואין פניהם לנכח הארון ובעבור שמצא בו כתוב ואש תהיה לילה בו ואמר לכל מסעיהם גם זה יורה כי יש פעמים שיסע הענן בלילה. והנה לא מצאנו כתוב שנסעו בלילה והאומר זה יפרש או יומם ולילה יום אחד והנה מה יעשה במלת מסעיהם. ולא אמר מחניהם. רק פירושו או יומם ולילה או יומם או לילה כמו ומקלל אביו ואמו מות יומת. והוצרכתי לכל זה בעבור שראיתי כתוב בתפלת משה על דבר המרגלים ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה:

לא יכול משה לבא אל אהל מועד - בשעת הקמתו.

כי שכן עליו הענן - מיד להראות חיבתו של הקדוש ברוך הוא על ישראל, אחר כך היה מסתלק הענן מתוך האהל ושכן על הארון, כדכתיב: ונועדתי שמה ודברתי אתך מבין שני הכרובים. ואז בא משה אל אהל מועד, כדכתיב: ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול וגו' מבין שני הכרובים וידבר אליו. וכן אתה מוצא בבית עולמים: ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד ה' את בית ה' בשעת השלמת הבית היה הקב"ה מקדשו בענן ואחר כך היה מצמצם שכינתו על הארון בין הבדים. ואשר שם לבו לדבר יוצרנו אל יזוז מנמוקי זקני רבינו שלמה ואל ימוש מהם, כי רוב הלכות ודרשות שבהם קרובים לפשוטי המקראות [ומיתורם או משינוי] הלשון ויש ללמוד כולם וטוב אשר תאחוז בזה אשר פירשתי וגם מזה אל תנח ידיך.

אל אהל מועד. תוך היריעות מחוץ לפרכת:

ולא יכל משה לבא אל אהל מועד בשעת הקמתו כי שכן עליו הענן מיד, להראות חבתו של הקב״ה על ישראל. אלא אחרי כן היה מסתלק הענן מתוך האהל ושוכן על הארון כדכתיב ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת, ואז בא משה והוא שנאמר ובבא משה אל אהל מועד וגו', וכן אתה מוצא בבית עולמים, ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד ה׳ את בית ה', בשעת השלמת מלאכת הבית היה הקב״ה מקדשו בענן ואחר כך היה מצמצם שכינתו על הארון בין הבדים.

וכבוד ה' מלא את המשכן. כמו והמשכן מלא כבוד ה' וכן פסוקים הרבה שהתבות מהופכות כמו (בראשית י״ט:ח׳) כי על כן באו בצל קורתי כמו על כן כי באו וכן הרבה ולכבוד שמים נהפכו שאם אמר והמשכן מלא כבוד משמע שהכבוד כנוס בתוך המשכן והמשכן מחזיקו השתא דכתיב וכבוד השם מלא את המשכן משמע שהכבוד גדול והמשכן כנוס בתוכו ולכך הוא אומר ויקרא ה' אל משה מאוהל מועד שכל מקום שהענן שם אינו יכול ליכנס בלא קריאה כי אז נתן לו רשות ליכנס וכן הוא אומר במתן תורה והר סיני עשן כולו וכתיב בתריה ויקרא ה' אל משה אל ראש ההר ויעל משה ורבותינו פירשו כי לכל דבור ודבור [הייתה] שם קריאה כי כן דרך ארץ שיקרא אדם (אות) [אותו] שהוא רוצה לדבר עמו כדי שידע שאיליו הוא מדבר:

מבטחי על שדי, אמי לך אודה, ומצר בי רודה, ואותי מלכי פודה, ובנה שער הנודי, יגלה לי סודי, תורתך ואמץ ידי, עבדך והמם שודדי, עמך בקול ולפידי, בוש בסיימי אלה פקודי, ונפשי לך תכל, בסיימי ותכל, ולך אתן רוממות, בסיימי ספר ואלה שמות.

ולא יכל משה וגו׳. והגם שאמר הכתוב בפרשת משפטים (שמות כד:יח) ״ויבא משה בתוך הענן״, שם היה אחר שקרא אליו ה׳ נתן בו כח. או יאמר על זה הדרך ולא יכל משה וגו׳, והטעם כי שכן עליו הענן ואין מציאות זה כמציאות האמור בפרשת משפטים, כי כאן כבוד ה׳ מלא את המשכן, מה שאין כן הענן שבא בו בהר סיני, שם נאמר (שמות כד:יז): ״ומראה כבוד ה׳ כאש אוכלת בראש ההר״, וסמוך ליה: ״ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר״, פרוש – מקום שאין שם שוכן כבוד ה׳, מה שאין כן במה שלפנינו שהיה כבוד ה׳ מלא המשכן, ולא יכול לכנס במקום מלא כבודו יתברך.

חסלת פרשת פקודי סליק ספר שמות

כי שכן עליו הענן. באותה שעה. היה יתרון גם באופן כסוי הענן. דבכל יום היה מלמעלה וגבוה מן המשכן אבל באותה שעה שכן עליו ממש. ע״כ היה פרוס גם על הפתח. והיינו דתניא בת״כ בברייתא דר״י והביאו רש״י נסתלק הענן נכנס ומדבר עמו. פי׳ נסתלק מהפתח שעלה ונתקפל למעלה:

וכבוד ה׳ מלא את המשכן. הוא עוד טעם דמש״ה לא יכול משה ליכנס משום שמבפנים היה מלא כבוד ה׳ כפי׳ הרמב״ן. אבל לכאורה קשה טובא הא דאי׳ במ״ר ויקרא פ״א שמשה נכנס לפני ולפנים והרי בכל יום היה כבוד ה׳ בקדש הקדשים. והישוב ע״ז מבואר לעיל כ״ו ל״ג בפסוק והבדילה הפרכת לכם וגו׳. שהיה הפרכת הבולט משני בדי ארון כמין שני דדי אשה מבדיל אך לישראל בין הקודש לקה״ק. אבל לקדושת השכינה לא היה תלוי בפרכת אלא בגבול עשר אמות אורך קה״ק. ומשה רבינו היה עומד שם שלא היה שמה מלא כבוד ה׳: