אור החיים על דברים פרק לד

ויראהו ה׳ את כל וגו׳. פרוש הפעיל ה׳ בו ראות, מה שאין גבול בעין לראות באחד משני דרכים: או יאיר עיניו מאור זרוע לצדיק שהוא אור ששת ימי בראשית גנוז לצדיקים, שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (חגיגה יב.) שבו יביט האדם מסוף העולם; או הקריב הארץ למול עיניו והראה אותה לו לפניו:

לאמר לזרעך אתננה. אמרו ״לאמר״, לפי שלא אמר נסח זה של ״לזרעך אתננה״ לשלשתם, לזה אמר ״לאמר״, פרוש שמכון המאמר הוא זה ״לזרעך אתננה״. ורבותינו זכרונם לברכה (ברכות יח:) דרשו שצוהו שילך ויאמר להם לאבות וכו׳, עד כאן. ואולי כי רצה ה׳ שיאמר להם משה הדברים להחזיק לו האבות טובת חן וחסד על אשר טרח ויגע הוא בעדם עד הביאם אל המקום.

ושמה לא תעבר. אולי שנתכון לומר לו שלא יצטרך לעבור שמה לעלות דרך שם משער השמים שהוא שמה, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (זוהר ח״א פא.) שאין הנפשות עולות אלא דרך שם. ומשה לפי שנאסף אל השכינה הנה מקומו בקדש במקום שהוא שם. וזה הוא שעור הכתוב: ושמה לא תצטרך לעבור אל מקומך, וסמך אומר ״וימת שם וגו׳ על פי ה׳״, והבן:

וימת שם. פרוש, שם לבד הוא שמת, אבל הוא חי במקום אחר קדוש ועליון על פי ה׳.

עד היום הזה. הם דברי ה׳, שהיה אומר ומשה כותב, וכמו כן מאמרים הקודמים לזה, ״וימת שם משה״, ״ויקבר אתו״.

וראיתי להרב רבי אברהם בן עזרא שכתב שיהושע כתב כן. ואין ראוי לכתב כדברים האלה בפשטי הכתובים, שמשה לא השלים הספר תורה שמסר ללוים, שבאזני שמעתי מבני עמנו מסתבכים בדבר זה ומסעפים מזה כפירה בתורה, וזו היא טענת הגוים, שמבני ישראל תקנו המכתב ונמצא בה מה שלא היה ולא היה מה שהיה. וישתקע הדברים ודומיהם, הסבי עיניך מנגדם. והעקר שכל הספר תורה כתבו משה, וכאמרם (בבא בתרא טו.) השלימו בדמע.

בן מאה ועשרים שנה במתו. פרוש, עם יציאת נפשו נגמרו המאה ועשרים שנה. עוד נתכון להסמיך ״במתו״ למאמר ״לא כהתה עינו״, להעיר שאחר מיתה הוא אומר ״לא כהתה״ וגו׳.

ויבכו בני ישראל. ובאהרן אמר (במדבר כ:כט) ״כל בית ישראל״, רבותינו זכרונם לברכה (אבות דרבי נתן פרק יב) נתנו טעם לפי שהיה אוהב שלום וכו׳.

ורבי אברהם בן עזרא כתב שבכו כל בית ישראל לכבוד משה שהיה חי, ואין להאמין לפרושו, שאין להטיל מום במעשה הטוב שעשו ישראל שעשאוהו בשביל משה שהיה חי, ולמשה עצמו כשמת העלימו מהחם בהספדו.

ואולי יש לתת טעם, כי אהרן לא ידעו במיתתו קדם שמת, וראו פתאום שמת, ודבר כזה יעורר כל לב לפתח מקור דמעת עינו, מה שאין כן משה שכבר ידעו מיתתו, ובכל דבריו ותוכחותיו אשר עשה היה אומר להם (דברים ד:כב) ״כי אנכי מת וגו׳ אינני עבר״ וגו׳, ולזה לא הוחם הספדו כאהרן.

עוד אפשר כי מיתת אהרן הרגישתם ביותר, לפי שתכף נסתלקו ענני כבוד והוסר מסוכתם, וזה סבב ביאת הכנעני וגו׳ (במדבר כא:א), לזה נתעוררו יחד כל ישראל לבכות, מה שאין כן במיתת משה, הגם שנטלו עננים וכו׳, לא העירו על זה, גם נטרדו בשמחת ביאת הארץ הטובה.

עוד אפשר, שבמיתת משה תכף ראו דבר חדש, ששרתה שכינה על יהושע ולקחו נחמה. משל למי שנאבדה לו מרגלית ומצא אחרת במקומה, לו יהי שאינה דומה אף על פי כן יתנחם בה, ולזה לא בכו כלן, והוא מה שסמך למאמר ״ויבכו״ ״ויהושע בן נון״ וגו׳. מה שאין כן במיתת אהרן אבדו מרגלית ולא מצאו במה יתנחמו, והגם שנתמנה אלעזר תחתיו לכהן גדול, אף על פי כן לא בוכים על חסרון כהונה גדולה, אלא על חסרון תועליות שמעצמו, שלא היה להם תמורתו.

ולא קם נביא עוד. פרוש – ולא קם עד עתה. ואמרו ״עוד״, פרוש – ולא יקום עוד כמוהו.

ואמרו בישראל – רמז שכל השגת נבואתו היתה באמצעות ישראל, וצא ולמד מהשנים שהיו ישראל נזופים לא נדבר עמו ה׳. ורבותינו זכרונם לברכה דרשו (ספרי דברים לד:י) אבל באמות העולם וכו׳:

ואמרו לכל האתות וגו׳ – נמשך עם מה שלמעלה ״ידעו ה׳ פנים אל פנים״ לכל האותות, פרוש לצורך האותות וגו׳, והכונה שעל כל אות ומופת ששלחו ה׳ לעשות, היה יודעו פנים בפנים.

עוד יתבאר על פי מה שכתב הרמב״ם בהלכות דעות שהנביא שיקום בישראל אין צריך שיעשה מופתים גדולים כאותם שעשה משה, אלא כל שהוא מהמופתים שיעשה וכו׳. ותמצא שבשני מקומות אמרה התורה חוזק האמונה במשה: א׳, על הים דכתיב (שמות יד:לא) ״ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו״. ב׳, במתן תורה דכתיב (שמות יט:ט) ״וגם בך יאמינו לעולם״.

ועיין מה שפרשתי בפסוק ״דבר אתה עמנו ונשמעה״ (שמות כ:טז), שפרשתי ונקבלה, שכבר הצדיקו נבואתו בהצדקה מורגשת וגלויה להם, ולזה בא דבר ה׳ ואמר ״ולא קם נביא עוד בישראל״ וגו׳:

הטעם כי משה נתן כל האותות, מה שאין נביא אחר עושה כזה, ואין צריך לומר כלן. ועוד ״לכל היד החזקה״ שהוא קריעת ים סוף שבו האמינו, ״ולכל המורא הגדול״ שהוא במעמד הר סיני, שבו גמרו להאמין לא יקום עוד נביא שיעשה כזה:

וגמר אומר ״לעיני כל ישראל״, פרוש שהם בעצמן ראו הדברים, ולא לצד האמונה כסדר שעושים בשאר הנביאים הבאים אחריו, אלא בעיניהם ראו כי משה נביא ה׳ אמת ותורתו תורת אלהים חיים אמת.

חסלת פרשת וזאת הברכה