אור החיים על בראשית פרק יז

ולא יקרא וגו׳ והיה שמך וגו׳. במדרש בראשית רבה אמרו (בראשית רבה מד,ד) וזה לשונו: ״ויאמר אברם הן לי״, אמר רבי שמואל בר יצחק: המזל דוחקני ואומר לי: אברם, אין אתה מוליד. אמר לו הקדוש ברוך הוא: כדבריך – אברם אינו מוליד, אברהם מוליד, שרי לא ילדה, שרה תלד, עד כאן לשונו. קשה, הרי מצינו שילד אברהם את ישמעאל קדם שנקרא שמו אברהם!

עוד צריך לדעת אמרו ״שרי לא ילדה״ וכו׳, נדרשתי ללא שאלו, שהרי לא טען אלא אברם, לא היה לו להשיב אלא ״אברם״ וכו׳, כי שרי מי הזכירה?

ונראה להיות שעקר בנים של אברהם הם אשר תוליד לו שרה, דכתיב ״כי ביצחק״ וגו׳ (בראשית כא:יב), ואברהם אבינו עליו השלום ידע זה ברוח הקדש כי ישמעאל אינו אלא ברורי פסלת של יצחק, וראה במזל כי עקר זרעו לא יצא לעולם, כי מן הסתם לא יגיד המזל אלא על איש עם בת זוגו, ולזה אמר, אברם אינו מוליד, כי לידת ישמעאל אינו לידה, כאמרו ״כי ביצחק יקרא לך זרע״. ובזה יתישב למה בתשובת ה׳ אליו הזכיר שרה כי היא עקר לידת אברהם.

ויאמר אברהם וגו׳ לו ישמעאל וגו׳. יכון בתפלה זו שיהיה ישמעאל הולך בצדק לפני ה׳, וזה הוא יחיה לפניך שהצדיקים קרויים חיים. ואמרו לפניך על דרך אמרו ״ואתם הדבקים בה׳״ וגו׳ (דברים ד:יא), והצרך לתפלה לפי שראה בו סימנים לא טובים, שעל כל פנים לא תהיה רשעת הרשע נעלמת מעיני הצדיק ומה גם בנו, לזה התפלל עליו שיהיה צדיק, וגלה דעתו כי הוא זה מבקשו וכמו שפרשתי בפסוק (בראשית טו:ג) ״הן לי״. והבטיחו ה׳ שיהיה זרעו ככוכבים ושואל שתתקים הבטחה זו בישמעאל.

ויאמר אלהים אבל שרה וגו׳ – צריך לדעת טעם אמרו ״אבל״, כי אין לה משמעות.

ונראה שנתכון לומר אליו: אין, הכי נמי, אם הנתינה היא בשבילך לבד, יש לך פה לומר שאתה מסתפק בישמעאל, אבל שרה אשתך יולדת, פרוש: לצד שתלד שרה אינך רשאי לותר בשל הזולת. ודקדק לומר ״לך״, פרוש: שיהיה לה בן ממך כתפלתה, שכל בנים שיהיו לה יהיו ממך.

עוד אפשר לומר כי ה׳ הקפיד על שאמר לו ״ישמעאל״, שבחר בישמעאל. ואפשר כי זה היה סבה שנתן לו יצחק מסטרא דנוקבא, והוא אמרו ״שרה יולדת״, ונצטער הרבה מצד זה כשעקד אותו על גבי המזבח, כי על ידי העקדה נתנה לו הנפש היולדת ונולדה לו אז רבקה בת זוגו.

ולישמעאל שמעתיך וגו׳. הכונה להיות שאברהם לא התפלל על ישמעאל אלא לצד שהוא לבדו זרעו, מה שאין כן אחר שנתן לו ה׳ זרע משרה, אז לא יבקש עוד על ישמעאל. לזה אמר לו הקדוש ברוך הוא ״ולישמעאל שמעתיך״, פרוש קבלתי דבריך, והוא על דרך אמרם זכרונם לברכה (מכות יא.) קללת חכם אפלו על תנאי מתקימת, ומרבה מדה טובה ממדת וכו׳. ולפי מה שפרשתי שתפלת אברהם על ישמעאל היתה שיהיה צדיק, רמז לו ה׳ שיחזר בתשובה, כאמרו ״הנה ברכתי אותו״ שיחזר בתשובה, שהברכה הוא שיהיה נכלל בברוך, וברוך הוא מקור הקדשה. ואמר לשון עבר ברכתי וגו׳, הוא מה שרמז באמרו (בראשית טו:טו) ״תקבר בשיבה טובה״, וכן היה, כאמרם זכרונם לברכה (בראשית רבה נט:ז) שעשה תשובה.

ויקח אברהם וגו׳. להיות שישמעאל היה גדול בן י״ג שנה, לזה הצרך לקחתו בדברים להתרצות לו. וגם לילידי ביתו ומקנת כספו, כי היה בהם גדולים, ולקחם בפיוס, כי רצה שכלם יקבלו עליהם ברצונם מצות המלך.

כאשר דבר וגו׳. צריך לנו לדעת למה הצרך לומר ״כאשר דבר״ וגו׳, רואה אני כי כן עשה. ואולי שיכון לומר שאותו מעשה שלקח אותם ברצוי הוא כאשר דבר אתו אלהים.

עוד יכון לומר שלא נתעכב מעשות מצות ה׳ אלא תכף ומיד, כאשר דבר פרוש סמוך, וזה להודיע זריזותו עליו השלום בעבודת הקדוש ברוך הוא.

עוד יכון לומר על דרך אמרם זכרונם לברכה (עבודה זרה כז.) ״המל ימול״ – שצריך המל שיהיה הוא עצמו נמול. וזה הוא שאמר כאשר דבר אתו, פרוש שקדם הוא ומל עצמו תחלה ואחר כך מל האחרים. וכפי זה לא קשה למה לא הזכיר הכתוב מילת אברהם, כי משני טעמים יש לו להקדים עצמו: בין מצד הזריזות, קשוט עצמך וכו׳, בין מצד כדי שימול אותם כהלכה אשר צוהו ה׳ ״המל ימול״.

ומה שאמר הכתוב אחר כך: ״ואברהם בן תשעים ותשע שנה״ וגו׳ (בראשית יז:כד), זה להודיע הזמן שבו נמול, כשם שאמר ״וישמעאל בן שלש עשרה״, אף על פי כן הזכירו קדם. ולמה שפרשתי לא קשה, כי השמיענו הכתוב שהוא מל עצמו תחלה, כמו שכתוב ״כאשר דבר אתו״ וגו׳ על אופן שפרשתי.

חסלת פרשת לך לך