אור החיים על במדבר פרק לו

ויצו משה את בני ישראל וגו׳. פרוש, שצוה אותם על פי ה׳ שצוהו לאמר לישראל, ומה צוה? ״כן מטה בני יוסף״ וגו׳, פרוש, שבאה המצוה מה׳ שטענתם ודבריהם אמת, והכונה בזה לכבוד ולתפארת בני יוסף.

זה הדבר. אמרו זה הדבר, יתבאר על פי מה שאמרו במסכת בבא בתרא (קכ.) וזה לשונם: בנות צלפחד הותרו לנשא לכל מי שירצו, שנאמר ״לטוב בעיניהם״, אלא מה אני מקים ״אך למשפחת אביהן״ וגו׳ – עצה טובה וכו׳, עד כאן. והוא אמרו זה הדבר, פרוש, לפי שקדם ואמר ״כן מטה בני יוסף דוברים״ שהדין עמם, וחזר ופרש שדין זה של בנות צלפחד לא נכלל בגדר גזרת משפט זה, והוא אמרו זה הדבר אשר צוה ה׳ לבנות צלפחד שהרשות בידם לטוב בעיניהם וגו׳. ודקדק לומר ״זה״ לומר ולא אחר, שלא עשה ה׳ מעלה זו ברשיון זה אלא להם, והוא מה שרמז באמרו בנות צלפחד לאמר שאין לתבת ״לאמר״ משמעות, ולדרכנו יכון לומר כי בא האלהים במאמר זה לרומם כבודם.

ולא תסב נחלה ממטה וגו׳. טעם שכפל המאמר עצמו שאמר בסמוך ״ולא תסב״ וגו׳, לפי מה שכתבתי בסמוך שאין זה אלא עצה טובה, בא מאמר שני לחיוב לכל בני ישראל שאליהם באה מצות ״וכל בת יורשת״ וגו׳ האמורה קדם לזה.

כאשר צוה ה׳ את משה כן עשו. צריך לדעת למה שנה הכתוב מאמר זה מסדר הרגיל שמקדים המעשה ואחר כך יאמר ״כאשר צוה״, וכאן הקדים מאמר כאשר וגו׳ ואחר כך אמר כן עשו?

ונראה כי לפי שה׳ עשה להם יתרון לבנות צלפחד ומעלה והתיר להם לנשא לכל אדם והוציאם מכלל מצוה הכללית, בא הכתוב להודיענו שהגם שה׳ עשה הבחירה בידם, אף על פי כן לא עשו אלא כמצות המלך לעם בני ישראל, והוא אמרו כאשר צוה וגו׳, פרוש כמצוה הכללית כן עשו ולא כרשיון שנתן להם. ולזה אם היה אומר ״ויעשו בנות צלפחד וגו׳ כאשר צוה״ יהיה נשמע שההודעה באה לומר המעשה שעשו, ומודיע במאמר ״כאשר צוה ה׳״ כסדר הרגיל לומר, אבל מאמרו בתחלה כאשר צוה ה׳ ואחר כך הודעת המעשה, זה יגיד כי לא בא להודיע המעשה אלא לשלל רשיון הפך מצוה הכללית, והבן:

חסלת פרשת מסעי, סליק ספר במדבר