במדבר לו, ו

דֵין פִּתְגָמָא דִי פַקִיד יְיָ לִבְנַת צְלָפְחָד לְמֵימַר לִדְתַקִין בְּעֵינֵיהוֹן תְּהֶוְיַן לִנְשִׁין בְּרַם לְזַרְעִית שִׁבְטָא דַאֲבוּהֶן תְּהֶוְיַן לִנְשִׁין

דֵין פִּתְגָמָא דְפַקֵיד יְיָ לָא לְדָרַיָא דַעֲתִידִין לְמֵיקוּם בָּתַר פִּילוּג אַרְעָא אֱלָהֵן לִבְנַת צְלָפְחָד לְמֵימָר לִדְתַקִין בְּעֵינֵיהוֹן תֶּהֱוְיָן לִנְשִׁין לְחוֹד לִגְנִיסַת שֵׁבֶט אֲבוּהֶן תֶּהֱוְיַן לִנְשִׁין

לטוב בעיניהם - מן שבט שלהם לפי הפשט.

זה הדבר בגימ' בדור זה שלא נהג אלא באותו הדור:

זה הדבר. אמרו זה הדבר, יתבאר על פי מה שאמרו במסכת בבא בתרא (קכ.) וזה לשונם: בנות צלפחד הותרו לנשא לכל מי שירצו, שנאמר ״לטוב בעיניהם״, אלא מה אני מקים ״אך למשפחת אביהן״ וגו׳ – עצה טובה וכו׳, עד כאן. והוא אמרו זה הדבר, פרוש, לפי שקדם ואמר ״כן מטה בני יוסף דוברים״ שהדין עמם, וחזר ופרש שדין זה של בנות צלפחד לא נכלל בגדר גזרת משפט זה, והוא אמרו זה הדבר אשר צוה ה׳ לבנות צלפחד שהרשות בידם לטוב בעיניהם וגו׳. ודקדק לומר ״זה״ לומר ולא אחר, שלא עשה ה׳ מעלה זו ברשיון זה אלא להם, והוא מה שרמז באמרו בנות צלפחד לאמר שאין לתבת ״לאמר״ משמעות, ולדרכנו יכון לומר כי בא האלהים במאמר זה לרומם כבודם.

לטוב בעיניהם תהיינה לנשים. כבר נתבאר בפ׳ פינחס דבנ״צ הותרו להעביר נחלה. מלשון דכתיב והעברת את נחלת אביהן להן. והא דכתיב אך למשפחת וגו׳. אינו אלא עצה כדאי׳ בפ׳ יש נוחלין. ונתבאר לעיל שמפני חשיבותן הרשה המקום להעביר נחלה. והרי הם כמו נשים שכבר הולידו משבט אחר והם יורשות ומעבירות נחלה כמבואר בסמוך. ובשביל מיעוט כזה לא יזיק לקביעת קדושת הארץ. אך בעצה שלא יהיו נראות כחשובות מכל בנות שבטן. ע״כ יתנהגו כמו כולן. שאסורות להעביר נחלה באותו הדור. ומזה נלמד עצה בהרבה ענינים. ועצת ה׳ תקום לכל אדם:

זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד דבר זה לבד צוה מה שנוגע לגורל של השבט לבד, וע"כ לטוב בעיניהם תהיינה לנשים ר"ל אף שאינו מן המשפחה, אך למשפחת מטה אביהם אם הוא מן המטה של מנשה אף שאינו ממשפחתה רק ממשפחה אחרת של המטה תהיינה לנשים: