בכור שור על בראשית פרק ט

כירק עשב נתתי לכם את כל. מאחר שניצלו בתיבה שעשיתם ועל ידכם באה תשועה הנה הם שלכם לעשות בהם כטוב בעיניכם:

אך בשר בנפשו. שזהו דמו לא תאכלו כדכתיב כי הדם הוא הנפש, וכאן נמי כל זמן שנפשו בו לא תאכלו וזהו אבר מן החי אלא יבחר כדי להוציא הדם ולהמיתה ויאכל:

ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש. מפני שהתיר לשפוך דם הבהמת אסר לשפוך דם האדם ואפי' דם עצמו שלא יאמרו הלא דם הבהמה הותר לנו לשפוך שחיו על ידינו אדם שחי ע"י עצמו מותר נמי שיהרג את עצמו לכך נאמר לנפשותיכם אדרוש, ושמא תאמר מאחר שהותרו הבהמות אצלנו תתיר ותפקיר גם דמינו אצלם לכך נאמר מיד כל חיה אדרשנו שאפי' הבהמה נהרגת על האדם כדכתיב כי יגח שור איש או אשה ומת וגו' וה"ה לכל הבהמה חיה ועוף דילפי' שור שור משבת ואומר גבי שבת וכל בהמה וכל לרבות את העופות, ואמרי' פלוני העיד על תרנגול אחד שנסקל בירושלים על שהרג את הנפש:

מיד איש אחיו. מיד עצמו אמרתי שאדרשנו וגם מיד אחיו אדרשני, ועתה מפרש כיצד אדרשנו:

שופך דם האדם באדם דמו ישפך. אם ע"י עדים בבית דין אי בלא עדים הק' מזמינם לפונדק אחד:

כי בצלם אלקים עשה. בצלם שיהא דיין ושופט ולא שיבזוהו ויהרגוהו כדכתיב אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר שאם יבזו את הגדולים מי יעשה דין ביניהם וא"כ מי ישמעו איש כל הישר בעיניו יעשה נמצא הועלם נשחת בלא דין ובלא משפט:

ואתם פרו ורבו. כלו' איני רוצה שתהרגו ותמעטו אלא פרו ורבו:

את קשתי נתתי בענן. לפי שהם יריאים וחרדים שיושחתו ונתן להם אות שלא יכלו עוד כמו שעשו לקין שהיה ירא שמא יהרג ונתן לו אות, וגם לישראל אמר כל המחלה אשר שמתי וגו' כי היו חרדים מן המשפטים שראו וכן כאן שהיו יראים נתן להם אות:

את קשתי. הוא אות גדול כי הקשת דמות כבוד ה' כדכתיב ביחזקאל ככמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כך מראה דמות כבוד ה' וכשהגשמים מרבים אני מביא לפניכם דמות כבוד שתקבלו פני שכינה ואם דעתי להשחיתכם לא הייתי מראה כבודי לכם שאין דרך המלך לבא בין שונאיו שהם נזופים ממנו:

איש האדמה. שהתחילה לתת כחה לו שכבר כלה זרעו של קין:

וחם אבי כנען. שנדבר אליו לקמן:

ויטע כרם. אשטפיא"ה בלע"ז:

ויתגל בתוך אהלו. שאחרים גלו אותו ולא פי' מי אבל דרך הקללה יש לידע שכנען גילהו:

וירא חם וגו'. ולא כיסהו אלא פירסמו שלא הגיד לאחיו כדי לכסותו שאם רצה כסהו ולכך נתקלל גם הוא:

ויקח שם ויפת. אע"פ שיפת גדול שם נזדהר במצוה יותר מכולם ולכך נתברך יותר מכולם:

ידע את אשר עשה לו בנו הקטן. יש מפ' חם שלא כסהו ואע"פ שהוא האמצעי קרא לו קטן לשון פסול וגרוע, ויש מפ' בנו הקטן של חם שדברנו ממנו למעלה וזהו כנען שהוא בנו הקטן של חם שגילהו דכתיב ובני חם מצרים ופוט וכנען והוא מקרא סתום כי אף משם ויפת דיבר למעלה אך הקללה מפרשת שקללו יותר מכולם. ולי נר' שיש לפרש בנו הקטן של נח שהוא שם שנתאמץ במצוה יותר מכולם שלא תתמה למה נתן לו ברכה לקטן יותר מן הגדול ואמר שהוא ידע הכבוד ואת הטובה שעשה לו:

ויאמר ארור כנען. שיהיה נכנע לכולן ע"ד שמו קללו כמו שבירך האחרים ע"ד שמם:

עבד עבדים יהיה. לכולם מתוך קללתו של כנען שגילהו קילל כל בני חם על שראו ולא כיסהו דהכי משמע עבד עבדים שיהיו אחיו עבדים והוא עבד להם ויהיה הוא עבד עבדים, וכן מצינו במצרים שהוא מאחיו ונקראו עבדים כמו שכתב ואוציא אתכם ממצרים מבית עבדים:

ברוך ה' אלקי שם. כלו' ברוך הק' שהוא אדונו ואלוהו של שם לומר כ"כ הוא בן חורין שאין על גבו אלא ה' אלקיו, ולפי שאמר לאחרים שיהיו עבדים אמר לזה שהוא בן חורין ועל שמו ברכו ששם הוא שמו של הק' כדכתיב אשר נקרא שם ה' וגו' במלכים ותחלת הפסוק אין בארון רק שני לוחות וגו' והכי קאמר הק' אשר הוא נקרא על שמו הוא לבדו יהיה לו לאדון:

יפת אלקים ליפת. ע"ד שמו ברכו יפת ירחיב כלשון יפתה כלו' ירחיב הק' גבולו של יפת שיירש ארצות רבות:

וישכון באהלי שם. מ"מ השכינה באהלי שם ואף יפת יהיה כפוף לו וכנען עבד לכולם: