בראשית ט, ו

באדם דמו ישפך. אם יש עדים המיתוהו אתם, למה, כי בצלם אלהים וגו':

עשה את האדם. זה מקרא חסר, וצריך להיות עשה העושה את האדם, וכן הרבה במקרא:

דְיֵשׁוֹד דְמָא דֶאֱנָשָׁא בְּסַעֲדִין עַל מֵימַר דַיָנַיָא דְמֵהּ יִתְּשָׁד אֲרֵי בְּצַלְמָא דַיְיָ עֲבַד יָת אֱנָשָׁא

דְיֵישׁוֹד דְמָא דְאֵינָשָׁא בְּסַהֲדִין דְיָינַיָא מְחַיְיבִין לֵיהּ קְטוֹל וּדְיֵישׁוֹד בְּלָא סַהֲדִין מָרֵי עָלְמָא עָתִיד לְאִתְפַּרְעָא מִנֵיהּ לְיוֹם דִינָא רַבָּא אֲרוּם בִּדְיוֹקְנָא דַיְיָ עֲבַד יַת אֵינָשָׁא

וטעם באדם. בעדים. או לעיני הכל. או בעבור האדם שנשפך דמו וכמוהו רבים:

באדם דמו ישפך. בב"ד של מטה:

כי בצלם אלהים. וטעם היות דם האדם נדרש ולא אדרוש דם שאר בעלי חיים. כי בצלם אלהים עשה בצלם העצמים הנבדלים הנקראים אלהים עשה איזה מהם את האדם כי אמנם מאז שאמר האל ית' נעשה אדם נתן כח בעצמים הנבדלים או באחד מהם להשפיע כח שכלי על כל נושא מוכן והוא כל אחד מהמין האנושי ובהיות האדם בצלם אלהים אשר הוא נפשו האנושית אשר בה הוא חי משכיל ראוי שיהיה דמו ונפשו החיונית המשרתים לזה הצלם נחשבים ונדרשים מיד מאבדיהם יותר מחיי כל שאר בעלי חיים:

ואסר על בעלי חיים להרוג את האדם על ידי הטלת אימת האדם על החיה כל זמן שאין האדם חוטא, כמו שאמר והשלחתי בכם את חית השדה. ואסר על האדם להרוג אדם באיום עונש המיתה, ככתוב, מיד האדם שופך דם האדם וגו'. אם האדם יש לו שונא שהיה רוצה למצוא סיפוק לרגש הנקמה שלו על ידי מיתתו (של השונא ההוא) והוא יודע שהלה הרג אדם אבל הוא יודע שאם יהרוג (את הרוצח) ימצא יותר סיפוק לנקמתו האישית מאשר לנקמת הרציחה, יעמוד ואל יהרגהו. וזהו אחד מהפירושים שאפשר לתת ל"באדם דמו ישפך", כי "באדם דמו ישפך" סובל כמה פרושים. הראשון, שאין הרוצח נהרג אלא בעבור האדם כדי שלא יאבדו בני אדם זה את זה, משל לאדם הקוצץ את אצבעו המורעלת למען לא תשחית את כל גופו. השני: "באדם דמו ישפך" פרושו תהרוג אותו במהרה בין האנשים – בעולם הזה, לפני העולם הבא. והג': "באדם"-על ידי השוטרים, ככתוב שופטים ושוטרים וגו'. והד', "באדם"-על ידי עדים, ככתוב: על פי שנים עדים. ה', "באדם" – בגלוי, בין אנשים, שלא יהרגהו בסתר...

שופך דם האדם באדם. פירוש באדם בפני אדם, כלומר בפני עדים, דמו ישפך על פי ב"ד. וזאת כונת תרגום אונקלוס שתרגם דישוד דמא דאינשא בסהדין על מימר דיינא דמיה יתשד. תרגם אונקלוס באדם בסהדין.

כי בצלם אלהים עשה העושה את האדם. ובמדרש ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש להביא החונק את עצמו, יכול אפילו כשאול ת"ל אך, יכול כחנניה מישאל ועזריה ת"ל אך. מיד כל חיה, אלו ארבע מלכיות שנקראו חיות, מיד האדם אלו ישראל שנאמר (יחזקל לד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. מיד איש אחיו אלו בני עשו, שנאמר (בראשית לב) הצילני נא מיד אחי מיד עשו. אדרוש את נפש האדם, לעתיד לבא.

באדם דמו ישפך. עונש שמענו, אזהרה מנין? ת״ל ״לא תרצח״.

כי בצלם אלקים. דוגמת ״אלקים לא תקלל״.

עשה את האדם. שיהא דיין ושופט לירא ממנו ולא שיבזוהו ויהרגוהו.

שופך דם האדם באדם דמו ישפך. אם ע"י עדים בבית דין אי בלא עדים הק' מזמינם לפונדק אחד:

כי בצלם אלקים עשה. בצלם שיהא דיין ושופט ולא שיבזוהו ויהרגוהו כדכתיב אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר שאם יבזו את הגדולים מי יעשה דין ביניהם וא"כ מי ישמעו איש כל הישר בעיניו יעשה נמצא הועלם נשחת בלא דין ובלא משפט:

באדם. ת״א על מימר דיניא ובסהדין. והא דאי׳ בסנהדרין פ״ז דגוי נהרג ע״י עד א׳ ובדיין א׳ היינו דוקא אם מוחזקין בכשרות. דבישראל לא מהני ובדיני אוה״ע מהני אבל סתם ב״א אין נאמנות לעד א׳ ודיין א׳ שלא יטה דינו:

כי בצלם אלהים וגו׳. הוא מזל כמש״כ לעיל וההורגו בלי זמנו הרי המלאך תובע דקיונו הרבה: