החפץ חיים ובעל בית החרושת שעבד בשבת – "ששת ימים תעשה מלאכה"

ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש (לה ב)

סיפור

מסופר על החפץ חיים זצ"ל, שפעם הגיע לעיר צ'רניקוב ושמע שיהודי בעל בית חרושת מעסיק פועלים יהודים בשבת. נכנס אליו החפץ חיים ודיבר עמו, שיפסיק את העבודה בשבת, ענה לו בעל בית החרושת אני מרויח בכל יום ארבעת אלפים רובל, וכי אתה רוצה שאני אסגור בשבת ואפסיד סכום כל כך גבוה? השיב לו החפץ חיים אינך צודק, כי אם תמשיך לחלל את השבת עלול אתה להפסיד את כל הבית חרושת.

החפץ חיים נימק את דבריו, שהתורה שרוצה להזהיר את האדם על שמירת השבת, מצווה עליו "ששת ימים תעשה מלאכה" ציווי שאינו נוגע לעצם הענין, אלא שהתורה נתכוונה לומר לאדם, אם רצונך שתהיה לך פרנסה במשך ששת ימי המעשה, עליך לשבות ביום השביעי. אבל אם לא תשמור את יום השביעי, אז גם בימי השבוע לא יהיה לך מה לעשות. לשמע דברים אלו ענה האיש בלעג, מה הרבי חושב וכי פסוק בחומש, יעמיד את בית החרושת שלי ללא עבודה עשרים וארבע שעות?

זמן קצר אחרי השיחה, נכנסו הבולשביקים לרוסיה, ובין שאר פעולות ההרס והחורבן, החרימו את כל בתי החרושת והעסק שהיו בבעלותו. הוא הצליח בדרך נס לברוח בעירום ובחוסר כל ולהינצל ממות, בראותו את אשר עבר עליו נזכר בדברי החפץ חיים, ומיד הריץ לו מכתב תדה ואמר, עכשיו אני רואה שהדברים שאמר הרב צודקים ואמיתיים, אכן יש בכוחו של פסוק בחומש לשתק בית חרושת שלם עם עשרות פועלים...

ומי שלא שומר שבת ועובד ביום השבת, הרי הוא מהדר אחר קללת אדם הראשון שנאמר עליו "בזעת אפך תאכל לחם" או שמראה כביכול שקשה לבורא עולם לפרנסו, ולכן הוא עובד בשבת, כדי "לעזור" לקדוש ברוך הוא להמציא לו פרנסה. (החוזה מלובלין)