מרן הרב עובדיה יוסף ואסיפת הדיירים – סיפור על רדיפת הכבוד, פרשת קורח

ויקח קורח בן יצהר בן קהת בן לוי וגו' (טז א)

"הקנאה, התאווה והכבוד מוצאים את האדם מן העולם" יש מפרשים, שהם מוצאים את האדם גם מן העולם הזה וגם מן העולם הבא. ויש מפרשים: "מוציאים את האדם מן העולם" מוצאים את האדם שבו מן העולם, וכפי שרואים בחוש, שישנם שמאבדים את כל מעלתם ונכבדותם בשעה שאש הכבוד בוערת בהם.

יש פעמים אנשים דורשים יושר ושהכל יתנהל כשורה על פי הכללים ואינם מוכנים להתפשר במקום שצריך ואפשר להתחשב במצב זה או אחר. והסיבה האמיתית היא לא היושר ולא הנהלים, אלא אך ורק הכבוד, וכאשר מתבררת האמת אזי נזכרים להצטער ולומר "לא התכוונו באמת".

מעשה נפלא על רדיפת הכבוד ותוצאותיה, על מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א.

סיפור

פעם, לאחר שמרן עבר דירה, נערכה בבניינו החדש אסיפת דיירים, כל הדיירים התבקשו להגיע ללובי שבכניסת הבניין לצורך קבלת החלטות. אולם מרן, שזמנו יקר מפז והוקדש אך ורק ללימוד התורה הקדושה, לא ראה צורך להגיע בעצמו, ושלח את נהגו לאסיפה והסמיכו לדבר בשמו.

אלא שבתחילת האסיפה, כאשר התברר שמרן שלח את נהגו במקומו, התרעמה על כך דיירת אחת. וברוב טיפשותה עמדה על כך שמרן יגיע בכבודו ובעצמו לפגישה. "לא תהיה כאן איפה ואיפה!" טענה בצדקנות מעושה – "לא יתכן שדייר מסויים יקבל יחס מועדף, אך ורק בשל היותו רב". – הוסיפה איוולת על איוולתה.

הדיירים חשו שלא בנוח עם התנהגותה. הם ניסו להסביר לה שמרן שקוע בלימוד תורה ובשום פנים אינו מזלזל באחד מן הדיירים, אולם היא בשלה, בעקשנות ללא פשרות.

נהגו של מרן עלה אל הבית וסיפר למרן על המתרחש למטה. מרן, שהשלום היה בראש מעייניו מאז ומעולם. סגר את הספר וירד לאסיפה, השתתף ככל הנדרש, הצביע היכן שנתבקש, ובסיום האסיפה נפרד מן הנוכחים לשלום, ועלה לביתו.

שאר המשתתפים הלכו לדרכם, חוץ מאישה אחת. הייתה זו האישה שהכריחה את מרן לרדת לאסיפה. היא נדבקה למקומה באורח פלא ולא הצליחה להניע את גופה. פניה החווירו וחולשה תקפה את כל גופה.

"הצילו!" – זעקה בקול נורא – "הצילו! איני יכולה לקום!"

לשמע זעקותיה מיהרו אליה משתתפי האסיפה, וכל אחד הציע הצעות שונות, אולם לשווא. האישה נותרה מסומרת למקומה.

תוך רגעים ספורים חילחלה בתודעת כולם ההבנה כי הדבר אירע משום שהיא פגעה בכבודו של מרן וביטלה אותו מלימוד תורה משך דקות יקרות וארוכות.

"עליך לבקש סליחה מכבוד הרב!" נזפו בה המשתתפים. האישה החלה לבכות: "כיצד אוכל לבקש סליחה? הלוא איני מצליחה לקום..."

"נשלח מישהו במקומך." – הועלתה הצעה. ואכן, שליח עלה אל ביתו של מרן והתחנן: "כבוד הרב, האישה מבקשת סליחה. אנא, התפלל שתוכל לקום מהכיסא."

מרן עשה עצמו כאילו אינו מבין.

"האם אמרתי לה לא לקום?!" – שאל, ופסק – "שתקום ותלך!" ואכן באותו רגע בדיוק הצליחה האישה לקום ממקומה וללכת לדרכה...

הכל נובע מגאווה, מהתנשאות, הרגשת "כוחי ועוצם ידי", ולצערנו יש אנשים המקבלים כוח ועוצמה בזכות תפקידם, עשירותם וכיו"ב, והם מרגישים התנשאות על אחרים.

אך הקב"ה שולח את ידו על מנת להעמידם על דיוקם. מן הראוי לזכור כי העולם הוא כגלגל. אדם יכול להיות למעלה וברגע אחד יורידו הקב"ה למטה. על כן מה לך להתנשא?!

זכור שהגלגל מסתובב ותדע שעם סיבובו גם אתה מסתובב... (ברכת דוד)