"והיה לאות על ידכה": בעל התניא והשודדים, ולמה תפילין של יד בקלף אחד?

והיה לאות על ידך (יג טז)

מסופר על רבי שניאור זלמן מלאדי זצ"ל (בעל התניא) שנסע בדרך רחוקה עם חבורת חסידים, התנפלו עליהם שודדים בשעה שהניח תפילין בשחרית, בעל התניא הפנה אלה ראשו עטור בתפילין לכוון השודדים, ומיד נפל פחד עליהם וברחו. שאלו אותו החסידים לפשר הדבר, אמר להם 'מקרא מפורש הוא: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". אלו תפילין שבראש'. אמרו לו 'גם אנחנו הנחנו תפילין וזה לא השפיע עליהם! אמר להם, אלו תפילין שבראש ולא רק על הראש'. (צפיחית בדב"ש)

והיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך (יג טז)

"לאות על ידך" – לשון יחיד. כי בתפילין של יד 4 הפרשיות כתובות על קלף אחד, ואילו תפילין של ראש – "ולטוטפות בין עיניך", לשון רבים, 4 פרשיות כתובות כל אחת בקלף נפרד. יש בזה רמז, כל עוד מדובר בדעות ומחשבות שמקורן בראש, יש מקום להבדלי דעות, אך כשמדובר על מעשה תפילין של יד, צריך להיות פעולה מאוחדת ואחידה. (צפיחית בדב"ש)