סיפור: "תעזור לבעלי להניח תפילין" – המצוה שבשערי בית החולים

רבי דוד מספר. נסעתי לבקר חבר שהחלים מניתוח, יחד עם עוד כמה חברים. הוא שכב בבית חולים מרוחק בעיר 'לייוון', לא הרחק מבריסל. דברנו על דא ועל הא. ואז הוא פנה אלי ממיטת חוליו ואמר לי, 'דוד, שמע סיפור שהתרחש כאן השבוע'. וכך סיפר, לאחר שהתעוררתי מהניתוח, הדבר הראשון שביקשתי היה להניח תפילין. אשתי ירדה לכניסה המרכזית של בית החולים, וקיוותה למצוא שם איזה יהודי טוב שיסכים לסייע לי בהנחת תפילין, יהודי, בבית החולים הגויי הזה, הוא לא בגדר של 'לא ימצא', אבל גם לא משהו שקורה בתדירות רבה. אשתי הביטה כה וכה, והנה, יהודי נכנס בשערי בית החולים, היא ניגשה אליו ואמרה לו 'בעלי התעורר זה עתה מניתוח, והוא מבקש אם תוכל לעזור לו להניח תפילין'.

הפנים הנפולות של היהודי התעודדו מעט, עיניו אורו לפתע, והוא אמר בקול רועד, 'כן, בטח, מיד'. הוא עלה אלי לחדר סייע לי להניח תפילין, ורגע לפני שהלך הוא ביקש לומר משהו. 'אני מגיע עכשיו לבית החולים לשם קבלת טיפול מסובך ומאוד מורכב', התוודה בקול שקט. 'אתמול התקשרתי למורי ורבי וביקשתי ממנו ברכה. הוא בירך אותי בחום, ואז הוא אמר לי 'כשאתה מגיע לשערי בית החולים תשתדל לעשות מצווה'.

'חשבתי לעצמי בתימהון, מצווה? בשערי בית חולים הגויי. עם מי ועם מה? והנה, אני רק נכנסתי בשערי בית החולים, זורם פנימה עם עוד מאות אנשים שבאים והולכים, וכבר מבקשים ממני לעשות מצווה... התרגשתי והצטמררתי, מיהרתי לעשות מצוה, וכעת אני ממשיך מכאן לטיפול שאני מקווה בעזרת ה' לעבור בהצלחה'. (האמנתי ואזמרה)