מושגים ביהדות: תפילת ערבית – רשות או חובה?

תפילת ערבית היא אחת משלוש התפילות היומיות, הנערכת בלילה, בדרך כלל לאחר צאת הכוכבים. התפילה מורכבת משני חלקים, קריאת שמע וברכותיה ותפילת שמונה עשרה. בשונה משאר התפילות, אין בה חזרת הש"ץ על תפילת שמונה עשרה כפי שיבואר בהמשך.

בתלמוד מסכת ברכות מבואר מחלוקת מי תיקן תפילה זו: לדעת ר' יוסי בר' חנינא: יעקב תיקן תפילת ערבית, ואילו לדעת ר' יהושע בן לוי אנשי כנסת הגדולה תיקנו תפילת ערבית כנגד אברים ופדרים שהיו נאכלים על המזבח כל הלילה.

תפילת ערבית "רשות" או "חובה".

שלא כמו תפילות שחרית ומנחה, חובת תפילת עמידה של ערבית עמדה במחלוקת בתקופת המשנה והתלמוד. במסכת ברכות מובאת מחלוקת תנאים לגבי החיוב שבתפילת ערבית: במשנה נאמר: "תפילת הערב אין לה קבע", ובגמרא מובאת מחלוקת תנאים בנושא. לפי רבי יהושע, תפילת ערבית היא רשות, ואילו רבן גמליאל דיבנה סבר שהיא חובה. מחלוקת זו גרמה בסופו של דבר להסרת רבן גמליאל מכס הנשיאות ולהעלאתו של רבי אלעזר בן עזריה. האמוראים נחלקו כמי יש לפסוק הלכה, ופוסקי ההלכה המאוחרים יותר נקטו כדעת רבא, שפסק כדעה שתפילת ערבית רשות, אך כתבו שכיום תפילת ערבית חובה מצד מנהג ישראל.

לדעת רבים מן האחרונים, צורת חיוב זו יוצרת הבחנה בין נשים לגברים, שכן נשים לא קיבלו תפילת ערבית עליהן, ועל כן חיובן בתפילת ערבית פחות מחיובן בשאר תפילות. בנוסף, היות שמטרת חזרת הש"ץ היא להוציא ידי חובה את המתפללים שאינם יודעים את נוסח התפילה, בתפילת ערבית אין חזרת הש"ץ משום שהם לא חייבים. רב נטרונאי גאון תלה את הסיבה למנהג לומר קדיש אחרי ברכות קריאת שמע לפני תפילת העמידה, בדעה שתפילת ערבית רשות, והקדיש משמש כהכרזה שהסתיימה התפילה והרוצה לצאת יצא.

המחלוקת לגבי חיוב התפילה נסובה רק לגבי חיוב תפילת עמידה, אך לגבי קריאת שמע לא נחלקו, שחובת קריאת שמע בערב היא חיוב, ולהלכה חיוב זה מדאורייתא.